tag:blogger.com,1999:blog-79036832012-02-16T18:38:47.299+02:00<center><b>"ויאמר.... ויהי", כך למדנו שהעולם מתנהג מתוך כלי העבודה אשר ניתנו לרשות המדבר. אם אף מתוך ראיה ניתן לשנות את המציאות, עכ"פ רק עבודת היצירה המיוסדת על קדושת לשון המיקרא יעיל בבחינת נטיעת מציאות מחודשת ופוריה ע"פ הארץ. יהי רצון ודברינו אלו יהוו פתח לקדושה מושרשת בכל לב, ומתוך כך, תתגלה נקודת הח"ן והפאר לגאלנו מהשפלות וקוצר רוח של עולם מלא תיקרות ומחנוקים. השמיים אינם כי אם קצה הסולם האנושי. הפעל מעלה ובוא ראה אתי איך עולמינו כאן למטה מתהדר.</b></center><br>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.comBlogger791100tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-58287413234080564192012-01-25T13:17:00.001+02:002012-01-25T13:17:19.294+02:00<div dir="ltr" style="text-align: left;" trbidi="on"><div style="text-align: right;"></div><div style="text-align: right;"><br /></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif; font-size: large;">שלב א: דרור = 410 = קדוש (דהיינו פרוש מתוך כך שזכה לדור לחוד, איפה שהוא שולט על מקומו) = שמע (שמאז שזכה בדרור לשון דיור, השליטה על מקומו מאפשרת לו לסנן ולברור את הגורמים המשפיעים עליו בעניין הטיית אוזן, שמיעה, הקשבה והבנה)</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br /><span style="font-size: large;"></span></span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br /><span style="font-size: large;"></span></span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br /><span style="font-size: large;"></span></span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif; font-size: large;">שלב ב: חופש = 394 = דרכי נעם = דע מה למעלה ממך (חופש לשון חיפוש, מתוכו עליך להיוודע למה למעלה ממך כדי להגדיר את עצמך - רק היזהר, כי שלב החיפוש מאוד נח הוא ליצר, החמוש בהמון תחבולות להתעכב בו)</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br /><span style="font-size: large;"></span></span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br /><span style="font-size: large;"></span></span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br /><span style="font-size: large;"></span></span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif; font-size: large;">שלב ג: חרות = 614 = אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי (לאחר הפרישות והחיפוש ורכישת התודעה החדשה, הטוב המזוכך הוא תוצאה "טבעית" מהעבודה העצמית) = בכל לבבך ובכל נפשך (חרות לשון "חרות על הלוחות" ורש"י מפרש "על קורות לבו" של האדם: בכל לבבך ובכל נפשך זה היכן שהתשובה שהשגת לחיפוש של שלב החופש חייבת להיחרת ולהפוך למודעות טבעית בקרבך) = הוי"ה מלך הוי"ה מלך הוי"ה ימלך לעולם ועד = הזן את העולם = חכמה בינה דעת</span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br /><span style="font-size: large;"></span></span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br /><span style="font-size: large;"></span></span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif;"><br /><span style="font-size: large;"></span></span></div><div style="text-align: right;"><span style="font-family: Verdana, sans-serif; font-size: large;">והמשכיל יבין ויתרגם למעשה, בע"ה :-)</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-5828741323408056419?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-75394554714623178272009-07-20T15:26:00.002+03:002009-07-20T15:30:31.998+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;"><p> </p><span>בס"ד</span> <p> </p> <p> </p> <p> <span>אשרי שיוסיף כנפים לידים<br />כנפים לרגלים, תולדות כנפי הנשמה.<br />אשרי אשר יעוף בפרוש כנפיו בלי פחד<br />ורק אל החן רק אל האור רק שלא<br />יתקל לא יתקע בצל עצמו.<br /></span></p><p><span>מה נאמר לכלל מאז? ואהבתם (את ה' א-להיכם) בכל לבבכם<br />ובכל נפשכם. ומה נאמר, להבדיל, לפרט? ואהבת</span> <span>...</span> <span>.<br />בכל לבבך, וגם, נכון, בנפשך כולה;<br />ורק למי שלא יהיה מוכן לקבל כי אם שיאו<br />(למי שלא מסתפק בפחות מהקופה כולה)<br />"בכל מאודך", בכל המאוד שלך,<br />בהכי ובפסגה ובעטרות ראשך,<br />כפי שרק היחיד ומיוחד יוכל, להשפיע כן חן על זולתו.</span> </p> <p> </p> <p> <span> </span> </p><br />דניאל<br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-7539455471462317827?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-21287955976147218932009-07-12T00:11:00.000+03:002009-07-12T00:12:31.974+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right; font-family: verdana; color: rgb(102, 102, 204);"><span style="font-size:130%;">לא היו ליונה כנפיים, בראשיתה. יום אחד התלוננה לפני הבורא כי כל אויביה השיגוה, כי היא לא רצה מספיק מהר להימלט מהחיות הטורפות. אז הבורא נתן לה שתי כנפיים. וחזרה היונה להתלונן במרירות: "עכשיו, עם שני הדברים האלו תלוים מגופי, עוד יותר קשה וכבד לברוח בריצה מהחיות הטורפות!", היא בכתה. והיה צריך הבורא ית' ללמד אותה לעוף מעלה מעלה על כנפיה הלבנות....<br /><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-2128795597614721893?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-31421290972885684242007-05-22T17:11:00.003+03:002007-05-22T17:11:32.565+03:00<div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בס"ד</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span></div><div style="text-align: center;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-size:180%;">כחומר ביד היוצר, כן יתקננו והושיענו</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">עיון ברמזים הנפלאים הטמונים באותיות פתיחת ספר במדבר</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-style: italic;">"וידבר ה' אל־משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר"</span></span></span><br /></div><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-size:85%;">מאת דניאל גינרמן</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הנה לפנינו הפסוק הפותח את ספר במדבר: פסוק בן י"ז תיבות כמנין טו"ב, הוא מכיל 70 אותיות כמנין סו"ד. מתוך תשוקה לזיו אורה של אמת גם בהבטחה וגם במעשה, השתוקקות לראות לחוות בפועל מה שדרוש באמונה שלמה בכח, נפסע בזהירות רבה בדרכי הרמז לדרוש מפסוק חביב זה את סוד הטוב הצפוי לנו באשר הוא שרוי בנו. יה"ר מלפניו ית' שנזכה רק לדברי אמת בל נכשל בשום שגיאה וטעות.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">האור החיים הקדוש מבליט לעינינו, בפסוק זה, מין סתירה בהתייחסות אל המצב במקום ובזמן. אשר לכאורה, "במדבר סיני, באהל מועד" קובע מקום מן הכלל אל הפרט (תחושה זו נובעת מהיפרש מדבר סיני על שטח הרבה יותר רחב מאותו התפוס על ידי אהל מועד), באשר "באחד לחדש השני, בשנה השנית" וגו' מעיד על מועד הדיבור מן הפרט אל הכלל.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">לפי דברי האוה"ח הק', פיתרון הקושיה הוא אשר "במדבר סיני, באהל מועד" גם הוא, בהתייחסו למיקום במרחב, הולך בעצם מן הפרט אל הכלל (ולא להפך, כפי שנראה למבט שטחי). כי "במדבר סיני" מציין רק מיקום חיצוני נכון לאותו רגע, באשר "באהל מועד" רומז על מצב נשמתי רוחני אשר אינו תלוי במיקום הגשמי הנוכחי. "באהל מועד" הוא תכונת נצחיות הקשר שבין האדם לקונו, ומתוך זה, משפיע גם על המיקום בין שאר צירי החיים של האדם.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">באהל מועד:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">מים חיים לכל ימי חייך</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">שמחתי לראות ש-"באהל מועד" שוה בגימטריא ל-"כל ימי חייך" ("ימי חייך חיי העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח" מובא בהגדה של פסח מתוך המשנה ברכות א,ה). ימות המשיח הם ימות תיקון המלכות, ובכן, "כל ימי חייך" אשר תכונתו היא להביא, לקדם אף לבשר לקראת ימות המשיח, צפויה לפעול לפי כללי מידת היסוד: הקב"ה, הז"א ואלופו היסוד, המשתוקק להתייחד ולהתלבש בשכינה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">מיד קפצו לידיי רמזים נפלאים לכך: "אהל מועד" שוה בגימטריא ל-"יוסף" צדיק יסוד עולם, וגם ל-"ציון" שמכנה את היסוד, וגם ל-"סוד א-להים" (סוד הטבע המוטבע על המלכות לשמרה, איננו כי אם טיפות היסוד המזכירות את מורשת הבינה) ול-"יקום" עצמו (ועמו גם "קיום"), וגם ל-"הקנאה" המשפיעה ליסוד ומפעילה אותו. מתנה אחרונה אשר העצימה לאדירי מרומים את שמחתי, הייתה עת נגלה לעיניי ש-"אהל מועד" שוה גם ו' פעמים כ"ו, דהיינו ששה פעמים השם הוי"ה, כנגד ששת ספירות זעיר אנפין אשר מתוכם היסוד היא ששית.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אחרי דעה ש-"באהל מועד" שוה בגימטריא ל-"כל ימי חייך", וגם ל-"ואחזק בידך" (ישעיהו מב,ו) דוקא!, ואף ל-"מים חיים" המטהרים וכן במובן של "אין מים אלא תורה" (בבא קמא פב א"א) וכולא חדא -כי התורה דהיינו עץ החיים השתול בתפארת יתלבש ביסוד להזינו לעת היחוד עם המלכות-, ציור זהותו והשפעתו הרוחנית של אהל מועד אצלינו כמעט מושלם בעיקרו. נביא להשלימו את דברי הבעש"ט הקדוש על הפסוק שלנו (בס' תולדות יעקב יוסף פ' תצא), בשם המדרש רבה (במדבר פ"א סי' ג) הוא אומר "וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות, שנא' (מיכה ו') הצנע לכת עם א-להיך" וגו'. ובהמשך הוא מוסיף בשם רמ"א אשר "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגין עליו בעבודת השם יתברך, גם הצנע לכת וכו'", וזה מוסר השכל חשוב מאוד שיתיישב על הנפש להועיל להבנת הרמזים הבאים. ועוד מצאתי במדרש רבה (במדבר א,ג) על ענין הצנע לכת, שעד שלא עמד אהל מועד, דבר (הקב"ה) עמו (עם משה) בסנה (שמות ג), ואח"כ בארץ מצרים (שמות יב) וגם במדין (שמות ד) ובסיני, ואף פעם לא ייחד מקום מסוים לכך. "וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות שנא' והצנע לכת עם א-להיך, הרי הוא מדבר עמו באהל מועד", המקום המיוחד ליחוד הבורא בבריאה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ויש ברמזים הנ"ל המון חכמה טמונה בעמקי מעיין מים חיים. "יגעתי ומצאתי, תאמין".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">מדבר סיני:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">ה' ימלוך בשלום לעולם ועד</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">כפי שראינו, תיאור המיקום שבפסוק שלנו מורכב מתיאור קבוע שבתוכינו ("באהל מועד") וגם מצב פרטי אחד הבא להשלים ולהוציא לפועל את כח בחינת אהל מועד בהתלבשותו בה, והוא נקרא בשם "מדבר סיני". זהותו הרוחנית של אותו פרט צועק דרשני <img alt="smile" src="http://eduplanet.net/theme/aaa_nuevotheme/pix/s/smiley.gif" height="15" width="15" />, באשר יגלה לנו את הסביבה האידאלית לצמוח בה בקדושה, דהיינו, לגשת אל אהל מועד אשר בין רגבי נשמותינו ולהקשיב שם לאמירה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">המסע אחרי התכונות שדרשנו הוא די קצר. מיד ב"ה רואים בלבן על שחור אשר "מדבר סיני" שוה בגימטריא 376, בדיוק כמו המלה "שלום" המכנה את היסוד המתוקן, אף שוה להכרזה הקדושה "הוי'ה ימלך לעלם ועד" (שמות טו,יח) המושכת השפעתה אל הנוכח לעשיית שלום בעולם בגאולה שלמה ע"י משיח צדקינו, יהי רצונו ית' אשר במהרה, עוד בימינו אלו. אם היה חסר עוד איזה פרט עדין לציור המדויק של מיקום בני ישראל ברגע נעלה זה (בכל רגע נעלה כזה בע"ה), יספיק לזכור אשר גם "דודאים בשדה", המשמשים תמורה לפתח עבורו יתגשם ניצוץ נעלה שבקדושה, ערכו 376.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">התכונות הנ"ל שייכות לעצמות מדבר סיני עצמו, כרמוז בהיותן שוות בערכם הגמיטרי ל-"מדבר סיני". מדבר סיני הוא מקום הראוי לשלום, מתוך היותו מבטא מעצמותו אשר ה' ימלוך לעולם ועד וכן הלאה. אך התורה מתייחסת למדבר סיני עם "ב" המסמנת לאחוריה, בתחילת המלה. להתבונן עכשיו בתכונות "במדבר סיני" יאיר לנו את האופן בו השלום ונצחיות מלכות ה' יתבטאו בפועל בעולם המוחשי הנוכח, ה-"היסטורי" לדבריהם, שלנו.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ובכן, "במדבר סיני" שוה בגימטריא 378, ערך המשותף גם להכרזה "אין יאוש" הנובעת מתוך אמונה שלמה, גם לבחינת ה-"מלבוש" הרומזת על השלמות בפועל של מדבר סיני המתלבש בכח "מים חיים", "ואחזק בידך" וכלליות כל ימי חייך וכו' שהם ענין אהל מועד כנ"ל. אך עיקר התשובה שחפשנו נמצאת בכך ש-"במדבר סיני" שוה להזכרה האומרת ה' "אחד ושמו אחד" (המביאה לנוכח את מה שהודענו שה' ימלוך לעולם ועד), וגם לתכונת "הוי'ה ארך אפים" אשר דרכה אנו מקבלים רשות להתקרב אל האוהל ולהיקרב בו בעת הנפלאה של התשובה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">במדבר סיני באהל מועד:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">עם חכם יודע בינה, הוא לבדד ישכון בהר אפרים</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יחוד שתי בחינות אלו להפקת עת רצון לביאתנו אל תוך האוהל לייחד קב"ה ושכינתיה, להתלבש בו, יוצר מצב של השגחה נפלאה, של אי-שבירות אצל כל עברי בפרט והעם כאחד בכלל (ואפשר היה לטעון כנ"ל שזה באמת אצל כל עברי בכלל ואצל העם כאחד בפרט). ובכן, כשאנו מייחדים את שתי הבחינות, יוצא לנו ש-"במדבר סיני באהל מועד" שוה בגימטריא 536, בדיוק כמו "עם לבדד ישכון" -הברכה העזה אשר ברך אותנו בעל-כרחו בלעם בן-בעור בן-לבן הרשע: הן "עם לבדד ישכון", ובגוים לא יתחשב; ואשר הנציב מוולוז'ין היה גורס: אם לבדד, ישכון; אך אם בגוים, לא יתחשב. עם לבדד ישכון הוא תיאור השלמות המתוקנת של ישראל -הלואי עלינו בע"ה-, המתעוררת בתנאי שבחינות במדבר-סיני ובאהל-מועד זוהרות יחדיו (כאשר יחוד פירותיהן היה עשוי להוות תנאי לאכילה מעץ החיים ומעץ הדעת טוב ורע). וזו אותה בחינה וערך מספרי של "איש חכם יודע בינה" (ד"ה ב' ב,יב), אשר יודע לעשות בזהב-ובכסף בנחושת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל, ולפתח כל-פיתוח, ולחשוב כל מחשבת אשר יינתן-לו - הנה עוד ביטוי מפורט לאותה שלמות הנ"ל המובילה לבניית מקדש.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">והנה עוד "במדבר סיני באהל מועד" שוה ל-"הר אפרים", אשר אע"פ שמכונה "הר": "הפליגו חכמינו זכרם לברכה במסכת גיטין דף נז עמוד ב ועוד מקומות שם, מריבוי הערים אשר היו בטור מלכא (טור מלכא הוא הר אפרים, לפי תירגום יונתן בן עוזיאל בשופטים ד,ה) כי לא הר יחידי הוא כי אם הר גדול מושך מהלך כמה ימים. ועליו היו מקומות אין מספר כנראה קצת עד היום בעת החרבן", כך מתאר הרב יהוסף שווארץ ב-"תבואות הארץ".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">דהיינו, שוב פעם (כמו שלימד אותנו האוה"ח לגבי אהל מועד), תכונה שהיא לכאורה רק סימון מקום, מהווה בעצם בחינה המתרחבת על פני המקום, עד כדי שאפילו הרי ירושלים "הם כמעט בכלל הר אפרים" (שם). תכונת הר-אפרים מצטרפת בבחינת ניצוח מעל המקום בפועל לתיאור המצב "במדבר סיני באהל מעוד" הראוי להמשכת ברכה מן המרומים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">דבר אחר: "וידבר ה' אל משה". איפה ה'? מלא כל הארץ כבודו. איפה משה? "במדבר סיני", דהיינו ביסוד, הרי משה נקרא בעלה של מטרוניתא. ואיפה מדבר סיני, הוי אומר, מה המדרגה של מדבר סיני? "באהל מועד" עליו שורה השכינה, דהיינו במלכות, בהגשמת יחוד עליון. ולאחר שלמדנו את בחינת "במדבר סיני באהל מועד" אפשר לסכם באשר מלים אלו מבטאות מצב בו השליטה על האדם המתוקן היא בידי "חכמת חיים" = 536, אמתית.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">ומתי זה קרה? מידת הזמן הנאה לעת רצון</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הכתוב מדייק אשר אותו דיבור התגלה באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. נשתדל בע"ה לפי דרכנו לשים קצת סדר ברמזים הטמונים בתיאור זה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">באחד לחדש השני:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">"אין ערוד ממית אלא החטא ממית"</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"באחד לחדש השני" שוה בגימטריא 722, בדיוק כמו הפסוק "ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" (בראשית לג, יב): הצעת היצר הרע בשליחות עשו, אשר יעקב ידחה מיד בפסוקים הבאים: "ויאמר אליו, אדוני יודע כי-הילדים רכים, והצאן והבקר, עלות עליי; ודפקום יום אחד, ומתו כל-הצאן. יעבור-נא אדוני, לפני עבדו; ואני אתנהלה לאיטי, לרגל המלאכה אשר-לפני ולרגל הילדים". העת הראוי לגבוה ביותר, לתיקון הנעלה, הוא גם העת לשליטה העזה ביותר של הסיטרא אחרא רח"ל, ובכן, התיקון העצמי חייב לעבור מבחן בנסיון מהודר מאת היצר. יעקב מחזיק את השלום, ואינו מתפתה בפיתויי אומות העולם הרוצים לבלעו: ממנו יצא עם אשר לבדד ישכון.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">באותה בחינה (נסיון היצר ואזעקה לזהירות), "באחד לחדש השני" שוה גם ל-"קול שופר", וגם לזמן בו ידי משה משלימות ומנצחות השתדלותינו כאשר כתוב ויהי ידיו אמונה "עד בא השמש" (שמות טז,לז): עד בוא השמש, דהיינו, לאורך כל הזמן הנצרך לסיום המלחמה בנצחון מופלא (ואכן "עד בוא השמש": עד התלבשות הת"ת ביסוד, להזינו ולהוביל ליחוד השלם). וכן 722 הוא הערך הגימטרי של דרישת הקב"ה להשיג לישראל מעלה חדשה בקדושה: "קדש לי כל בכור" (שמות יג,ב). וגם בחינת יוסף הצדיק, ברגע בו גורלו מתהפך לחלוטין לטובה בזכות דבקותו בברית הקדוש, "ויקראו לפניו אברך" (בראשית מא,מג) = 722. מי שמצליח להיתקן עד כדי ניצוח קול השופר לאורך כל יומו -זה כל חייו- עד שקיעת הזריחה שבעיניו, יקראו לפניו אברך, מלשון ברכה שתינתן לו מפי אותם קוראים עליונים, לעת עלייתו למרומים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">מה הולך לפני מי שיוצא למסע קדוש כיעקב אבינו, או מי שיוצא למלחמת מצוה בקדושה כישראל כשמשה מנהיגם? לאן ימשיך את עינינו קול שופר, וכו'? גם זאת, גרעין המזין כח למשימה, המצבר המשפיע מעוצמתו על כל המערכת, מסומן לנו בערך 722, השוה "ארון הקדש".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אחרון חביב, "פרי צדיק עץ חיים" (משלי יא,ל) גם שוה 722: פרי הצדיק (דהיינו, פרי היסוד המתוקן) נקרא עץ חיים, ואין עץ חיים כי אם תורה ומעשים טובים, בעוד הפשט יוסיף גם אשר פרי הנולד מהצדיק, דהיינו התולדה והתוצאה מזכויותיו של הצדיק, "עץ חיים", דהיינו חיים צומחים ומתחדשים: בזכות הצדיק העולם מתקיים, כמו שאמרה בת-קול על רבי חנינא בן-דוסא, שבזכותו כל הדור עומד.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ולא "סתם עומד", אלא שהמגפה נעצרת על ידו, כמו שמסופר עליו (ברכות לג ע"א): "תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">וכן, ביטוי אחר של השפעת הצדיק במציאות המוחשית (תענית כה:א):</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">מעשה בערב שבת בין השמשות, שראה את בתו עצובה. אמר לה: מדוע נעצבת? אמרה לו: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור לשבת. אמר לה: בתי, מה איכפת לך? מי שאמר לשמן ויידלק, הוא יאמר לחומץ ויידלק. והיה אותו חומץ דולק והולך כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">(כדאי לקרוא רשימה מושלמת של דוגמאות להשפעת רבי חנינא באתר דעת www.daat.co.il, מימנו לוקחו שתי דוגמאות אלו) .</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ובזאת תצוייר לעינינו בחינת "באחד לחדש השני" בע"ה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">בשנה השנית:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">אשרי אדם בוטח בך</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">כי לא טוב היות האדם לבדו</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הפסוק מציין בהמשך שדיבור זה מתגלה "בשנה השנית" = 1122, ונדרוש את המספר לרמזים אשר יעשירו בע"ה את הבנתנו באשר אנו היום, במדברינו, בכוננות לתהליך הגאולה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">דוד המלך מתחנן (בתהילים לא,יז) "האירה פניך על עבדך, הושיעני בחסדך" = 1122, ומפרש המצודות דוד בקצרה: "הראה לי פנים מאירות", וכידוע, "פנים" מלשון פנמיות. אין אותה הארת פנים כי אם פתיחת העת רצון הנ"ל, בחינת התבודדות האדם מול קונו באהל מועד, בהצנע לכת, מלובש במדבר סיני שהוא בחינת "אחד ושמו אחד", ליצור את המצב בו "עם לבדד ישכון", הייחוד המושלם של קודשא בריך הוא ושכינתיה. "קול שופר" המרומז בביטוי "בחדש השני", בא ומתפשט לכל השנה השנית (המרומזת באות ב' של בראשית, והבן) בבחי' הבשורה אשר למדנו לעיל בענין אהל מועד.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">חוזר דוד המלך ומכריז (תהלים פד,יג), שוב בפסוק שערכו הגימטרי 1122: "הוי'ה צבאות אשרי אדם בטח בך", עליו המלבי"ם אומר: "שעל כל פנים יש לנו לבטוח שיגאלנו ושיבנה המקדש (...)", יקרה מה שיקרה גם לטובה. הנה חיזוק הבשורה של יחוד עליון, כבר לא מתוך מבט שמימי כביכול אלא איך שנראה מכאן בתחתונים, מתוך מבט אנושי: אשרי אדם בוטח בך, באשר חוננתנו דעה בינה והשכל מאתך והזמנת לנו עתי רצון בהם לחזור בתשובה שלמה ולתקן כל פגם, ולמשוך ברכה לעולם, ובכן מובטחת לנו ישועה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">עוד "משכיל לאיתן האזרחי" (תהילים פט, א) שוה "בשנה השנית", וכוונת "איתן האזרחי" לפי דברי רש"י בשם חז"ל, היא אברהם אבינו, עמוד החסד העליון המתפתח בעת רצון, בעת הדבקות השלמה, להזרים שפע טוב שתיפקד בו המלכות. אותו כח אשר אנו משתוקקים להעיר במרומים, ורק באמצעות תורה ומעשים טובים יינתן לנו לשחררו אלינו, כדברי רשב"י בזהר פ' בהר.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"> </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">נראה שכל אותם בחינות רוחניות רמוזות בכל אחד ממרכיבי המצב המתואר בפסוקינו, כולן רמוזות יחדיו, הפרצוף השלם, בכל אחד ממרכיבי המצב, כשם שה-DNA בתא הזעיר ביותר בגוף מכיל את המידע המחזיק את כל הגוף בשלמותו. עוד צעד קדימה בהבחנה זו, נמצא שכאשר למדנו בענין "באחד לחדש השני" את נסיון פיתויי היצר הרע את יעקב, הנה "בשנה השנית" שוה גם לפסוק "אמרי נא אחתי את" (בראשית יב,יג): ביטוי קשה של פחד מאת אברהם אבינו, ענק האמונה והתוכחה, המכונה גם "איתן האזרחי". ענין הפחד והיראה הם אבני יסוד חיוניים לניצול נכון של עתי רצון לתקן ולייחד ולקיים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">וכן אברהם אבינו משלש אחיזתו בענין "בשנה השנית"(והחוט המשולש לא ינתק), מאז שאף התרוץ וההתנצלות ל-"אמרי נא אחתי את" עולה יפה בידי שלמה המלך באמרו משפט בעל אותו ערך 1122, שני פסוקים לפני סוף ספר משלי (לא,כט): רבות בנות עשו חיל, "וְאַתְּ עָלִית עַל-כֻּלָּנָה"! זה למה שאני מפחד לפני כניסתי אל אהל מועד, נמשך אחרי קול שופר מסונוורות עיניי ממראה ארון הקודש. כי נכון יש נשים יפות, ואם היית אחת מהן אולי הייתי יודע איך להתמודד עם המצרים ולהודות בפניהם מלכתחילה שהרי את אשתי ... אבל לא כן את: את עלית על כולן!, אומר הקב"ה לישראל, באשר אתם חתומים על ברית התורה ובבריתכם תיגאלו. את עלית על כולנה, כנסת ישראל הקדושה. על כולם עליתם, צדיקי ישראל, באהבכם את רעיכם ואת רועיכם, באהבכם את הבורא ית' הקב"ה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">כדאי לסיים באשר השם "אדם" חל על שלמות האיש ואשתו יחדיו, ובכן, הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ג,י) סביר להניח שנאמר לשני צדדי החיבור החיוני. ניתן ללמוד מכאן שלאמור פעמיים "לא טוב היות האדם לבדו", השוה בגימטריא ל-561, סגולה להפיק "ואת עלית על כלנה", בערך 1122 = 561 X 2, וכוון לזיווג מן השמים לאשת חיל, שיעלה טוב.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">לצאתם מארץ מצרים:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">כמעשה החסד אשר יגביל את הדינים</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"לצאתם מארץ מצרים" = 1272, מצטער איוב לפני ה' (איוב לא,יז): "ואכל פתי לבדי ולא־אכל יתום ממנה" = 1272, ומפרש המלבי"ם את דבריו: " אם עשיתי כל זה הלא אז מה אעשה כי יקום אל", וכוונתו אשר הוא באמת לא עשה כאלה דברים ודוקא עסק בצדקה והאכיל יתום ואלמנה, ואם כן, יש לו פתיחת שער להתלונן ולתבוע כלפי שמים את גורלו. הקדמת המלבי"ם לענין (איוב כה,ו) תפרש אשר "איוב העביר את כל מעשיו תחת שבט הבקורת ויוכח בראיות כי לא נמצא לו עון אשר חטא בכל מיני המעשים והפעולות, וכי תמים היה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, ושהוא נגוע מוכה אלהים ומעונה על לא חמס בכפו ולא עולה בפיו". אכן, הוא מתלונן על כך שלכאורה דברים לא כטבעם הולכים ולא אחר מינם. הוא בא לטעון אשר דוקא ההשגחה העליונה, השולטת גם על הבחירה וגם על מערכת הכוכבים והמזלות, היא האחראית על היפוך חוקי הטבע, על התארע דברים נגד הצפוי והסביר אף הנכון. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אותה השגחה והנהגה אשר בבחינת "סוד א-להים" באהל מועד כנ"ל היא ההופכת את הטבע ואת "חוקי התפתחות ההסטוריה" כבי' בכל סדרת המכות המתקנות את עם ישראל לגבשו ולחזקו, להכין את נפשם לצאתם מארץ מצרים. אכן, הטענה של איוב היא בבחינת אותה כוננות ליציאה ממצרים, אותם מכות ההורסות לרסיסים את כל הידע המדעי על אורחות הטבע הקיים, והופכות את "המיסטיקה המצרית" לליצנות בלתי-יעילה אף מרגיזה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"> </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">כערך "לצאתם מארץ מצרים" ערכם גם של המלים "כְּמַעֲשֵה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כד,י): "ויראו את א-להי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר". </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">רש"י מביא מסוטה י"ב אשר "כמעשה לבנת הספיר", מרמז על דמות לבנה עשויה מספיר שהיתה לפניו ית' בשעת השעבוד, לזכור צרתן של ישראל שהיו משועבדים במעשה לבנים. אך האבן עזרא במקום יאיר עינינו לענין הסתירה בין הלובן הרמוז ב-"לבנת" והאודם שבטבע הספיר. כידוע, הלבן הוא ביטוי לחסדים שבקו ימין, והאדום מאפיין את מראה הדינים שבקו שמאל. אכן, "ויראו את א-להי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" יורה על כך שא-להי ישראל עומד כבי' על הלובן שבתוך האודם, דהיינו, על החסדים שמגבילים את פעילות והתפתחות הדינים; על בחינת חסד דגבורה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">האבן עזרא עצמו יעדיף להלן לייחס "לבנת" לשורש לבנה, ברמז ללבנים בהם שועבדו ישראל במצרים, כדברי רש"י הנ"ל. ועומדת בזאת נקודה להשלמה, כי "לבנה" רומזת גם על הירח, הלבנה המקבלת את כל אורה מן השמש, דהיינו הבינה תתאה מקבלת שפעה מן הבינה העליונה, ועל התקן הזה המוביל ליחוד הקדוש, עומדות רגלי הא-להים כבי' לעיני משה, אהרן, נדב, אביהו ושבעים מזקני ישראל. החסדים הדוחים את הדינים, המלכות הנתקנת משורשה בבינה. אותו ענין השלמות ופתיחת עת רצון עליו עברנו כבר במרכיבים השונים של המצב בו נפתח לדרישותינו ספר במדבר.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">עוד הספורנו יצפה על הנושא בנתיב החביב לדרך הבנתינו זו: "כמעשה לבנת הספיר. עצם נעדר כל הצורות השכליות ומוכן לקבלם, (...) והוא עצם הנפש האנושית השכלית, הנעדרת מכל מדע ומוכנת לקבלם בעיון בחיריי". דהיינו, התחלת הדרך אל התיקון הכללי, כשהאדם מתפשט מכל הטומאה אשר נסחבה עליו וחוזר בתשובה שלמה בתמימות רבה אל קונו. הרצפה הנראית מן מרומי מרומים אינה כי אם התיקרה העומדת מעל ראשינו לעינינו: אותו גבול ומכשול בו האדם נתנסה פעם ועוד פעם להקל עליו את הדרך לביטחון באשר אין עוד מלבדו ית'. התהום מעליו השכל חייב לקפוץ כאשר הוא רוכב על כל כוחות הנפש, לעבור מחיפושי החופש אל הנהגת האמת החרותה בנשמתו.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ה"עץ החיים", בהתפרש את ענין ז' ההיכלות שבעולם הבריאה (שער מו, ג), מוסיף חכמה ואומר "כי היכל התחתון נקרא לבנת הספיר, כולל יסוד ומלכות" ולאחר כמה שורות, "נקרא יסוד לבנת הספיר, לבנת נגגד עטרת היסוד נקבה, וספיר יסוד עצמו" הוא הזכר. אכן, מתגלה לנו בודאות שגם "כמעשה לבנת הספיר" הוא בחי' מעשה היסוד, כאשר השלום ומדבר סיני וה' ימלוך לעולם ועד, ועוד כנ"ל. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">גם "ותעל שכבת הטל" (שמות טז,יד) שוה 1272, ורומזת על אותה בחינת התכוננות לישועה המשוקקת אותנו במצוקה לאורך לימוד הפסוק כולו. עלתה שכבת הטל ורק אז, נגלה לעיניים המן הבא להשביע את הרעב ואת התיאבון, מן השמים. כדברי רש"י שם: " ור"ד שהטל עולה מן הארץ באויר וכעלות שכבת הטל נתגלה המן וראו והנה על פני המדבר וגו'". ולמרבית הפלא, גם הפירוש מזרחי על שמות יוסיף לנו הבחנתו כאן, באשר הפסוק מהווה ביטוי להיפוך חוקי הטבע כנ"ל: "ורבותינו דרשו שהטל עולה מן הארץ. עלייה זו היא הוייתו מן הארץ, ששנה להם מעשה בראשית, שבמעשה בראשית הלחם עולה מן הארץ והטל יורד מן השמים, ועכשיו הלחם יורד מן השמים והטל עולה מן הארץ, כמו שדרשו בתנחומא".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בספר ויקרא פרק כו, אנו מוצאים הבטחת נפלאות מאת ה' בתנאי שנקיים את חלקנו בברית התורה. עוד פעם, אנו על סף הקפיצה. בצד הזה, הכל אפל, הכל שכלי, והכל איננו פועל לשביעות רצון. מולנו, אחרי הגישור הנעשה מתוך קיום תורה ומצוות הרמוז "לצאתם מארץ מצרים", נשוגה לידינו בחינת ארץ הקודש בשלמות, עם כל הברכות השרויות עליה בהעלות בה מעשינו את התורה הקדושה. ועיקרון ההבטחה הנאה לעניינינו היא הבטחת השלום לעם אשר לבדד ישכון, כדכתיב (ויקרא כו,ו): "... וחרב לא תעבר בארצכם" = 1272 כמובן, זה הראוי לכתחילה לצאתם באמת ולנצח מארץ מצרים, יה"ר ית' במהרה בימינו אמן.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">לרבות, הפסוק השלם אומר: "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:". הבטחת שלום בבחי' "במדבר סיני" כנ"ל, ושלוה ללא חרדה, והשבתת "חיה רעה" השוה בגי' 298 בדיוק כמו "רצח" (ובסטיה נכונה לענייני דיומא: על השבתת כל הרציחה אשר האויב החיצוני והפנימי עושה בנו רח"ל הדברים אמורים), ובסוף המעלה, בפסגת המהלך, "וחרב לא תעבר בארצכם" בבחי' "ותעל שכבת הטל": כי כאשר כלי מלחמה אפילו לא מסתובבים בארץ שמא יהיה צורך בהם, אז האוצרות הרוחניים והגשמיים יכולים להתגלות לעין כל, כי אין בארץ לא אויב ולא מחריד ולא מטמא אלא רק עם אשר לבדד ישכון בקדושה ובטהרה; אז, ותעל שכבת הטל, והמן נזדמן להישג ידינו המופלאות; בבחי' "כמעשה לבנת הספיר" כי נתעלינו ותקננו את עצמנו וחזרנו בתשובה שלמה וזכינו לחסדים הפועלים בעדינו בתוך הגבורה, זכינו ברוב"י (אבן יקרה אדומה שבתוך גדר הספיר לדברי בעלי התוספות שם) שהופכת לבחינת אבן יקרה לבנה (וזו תכונת הספיר לדעת רבי סעדיה גאון) או אפילו בצבע תכלת (לפי דעה אחת המובאת ע"י רבינו בחיי על הפסוק). </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"> </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"ודבר הי' היה יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ" (שמואל א' ג,א) שוה 1272 כמו "לצאתם מארץ מצרים" גם הוא. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">לדברי המלבי"ם שם: "כי דבר ה' היה יקר בימים ההם - מפני מיעוט מציאותו, שזה מורה שלא היו אנשי הדור ההוא מוכנים אל שתחול עליהם רוח ה'", ואז כבי' האור העליון השתוקק למי שיהיה כלי נכון וטהור לקבל שפע טוב; ומוסיף המלבי"ם: "אין חזון נפרץ - כי השפע האלהית תחשוק בטבעה לרדת על המוכנים", על המתקונים, על עם לבדד ישכון. ומכיון שאין מי שיקבלנו חשוך לנו ומר וקשה, והאור משתוקק לנו והתיקון מוזמן לשפתי נשמתינו לאחוז בו להיעשות. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אם נחלק את הפסוק לשניים, נמצא בידינו אשר "ודבר ה' היה יקר בימים ההם" = 720, כנגד י' פעמים חסד = 72, דהיינו י' ספירות החסד המתעוררות לעת רצון. ואז, "אין חזון נפרץ" = 552 , אותו הערך בגימטריא של פסוק בספר דברי הימים (ב׳ ז, ד), המתאר את רגע השיא בהתייחדות עם ישראל בקונו, ברדת השכינה ואש מן השמים במקדש: "והמלך וכל־העם זבחים זבח לפני ה'". אך חייבים אנו לדעת שבידינו לעורר את יוזמת הפסוק, לעורר את החסדים במרומים ע"י מעשינו בעולמינו, וזו הקפיצה החיונית עליה דברנו כאן עד עתה: כמו שרמוז באיוב (יט,יח): "גַּם עֲוִיללִים מָאֲסוּ בִי אָקוּמָה וַיְדַבְּרוּ בִי" = 552 גם הוא. איוב יודע ומודיע שבמצבו הנוכחי כולם מבזים אותו ואין בידיו מניעה לכך, והוא מכניע את עצמו ועולה על מדותיו ושולט על כעסו ונשאר מלא אמונה באשר המעשה המתקן הנכון ימשיך אליו ישועה, אותה אמונה הוא מבטא באורח אדיר בפסוק כו: "ומבשרי אחזה אלוה". "אין חזון נפרץ" מסתכם גם באופן פשוט בו הוא מצביע על הערב לדבר, המשפיע אליו צריך להידבק כל אשר יהיה צמא לאורה בדור חשוך. ובכן, גם "תלמיד חכם" = 552.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">גם בנח איש תמים נמצא את המספר 1272, בדיוק לעת הולדת עידן חדש, הזדמנות חדשה לאנושות חדשה. ובכן, אנו קוראים אשר (בראשית ח,יג) ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש, חרבו המים מעל הארץ, "ויסר נח את מכסה התבה" = 1272 וגו'. אותה קפיצה עליה דיברנו ממימד למימד, עכשיו בהבט על מערכת הקיום של העולם כולו. באותו רגע ממש, תמה מצוקת המבול והאנושות קבלה את ההזדמנות לתקן את העולם מחדש. וכמעט אותם דברים אפשר להגיד על "וְעַתָּה כֹּה אָמַר יְהֹוָה בֹּרַאֲךָ יַעֲקֹב וְיֹצֶרְךָ יִשְׂרָאֵל אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ קָרָאתִי בְשִׁמְךָ לִי אָתָּה" (ישעיהו מג,א): ועתה, כה אמר ה', "בראך יעקב ויצרך ישראל" = 1272, המשמשים בסיס וגושפנקא עליכם להכריז כי "אל תירא כי גאלתיך, קראתי בשמך, לי אתה", כיה"ר.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">חידוש אחרון אחרון חביב נקבל אותו ממשה רבינו בראותו את הסנה (שמות ג,ב): "וירא והנה הסנה בער באש, והסנה איננו אכל" = 1272. קודם לכן, עוד ציין הפסוק אשר "וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה" ואז, וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה איננו אוכל. רגע אשר הוא כל כולו עצמות הפתיחה של מסלול חדש למשה, לעם ישראל, ולעולם, לאחר שמשה יקבל על עצמו להכניע כל מניעה ולצאת לדרך כדרוש.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">רמזים ממוסגרים לבחינת ארץ מצרים:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">ילידת ממזרים, כרת והסתר פנים</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">כל מקום בעולם, כל חלק בבריאה, כל פרט קטן -כל צורה, כל צליל, כל רעידה קטנה בין העננים אף במים המצטופפים בין זרמים נוגדים בעמקי ים, יש בו בחינה מקבילה המחזיקה אותו בעולמות העליונים. אכן, כל ארץ מסוגלת ליעדיה לפי כוחות טבעה המהוים עצמות יונקת חיותה מן השמים כל רגע, בדיוק כאשר לכל איש ועם יש יעד נעלה שנשמתו ירדה הנה להשיג ולתקן, ולשירותם נעצבים כל הנסיונות והנהגות שבימיו. גם בזאת תסייע לנו הגימטריא, כאשר נגלה לאיזה ביטוים בתורה מחובר ערכו 671 של ארץ מצרים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בספר בראשית יט,לו מופיעה המלה "ותהרין" = 671, שנראית לכתחילה מלה חיובית, המובילה לפריה ורביה. אך על מי מדובר? דוקא על בנות לוט שהרו מאביהם, ומאותה הרות נולדו עמון ומואב הרשעים. גם המלה "לראתם" = 671 (לראותם), המופיעה בשמות יד,יג יכלה להיות חיובית, אם לא היתה מבשרת את גודל מפלתה של אומה שלמה: כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. "אסתיר" (דברים לא,יח), = "הורדתנו" (יהושע ב,יח), = "והרסת" (שופטים ו,כה), = "ולהכרית" (ישעיהו י,ז) = 671, אינן דורשות הסבר למשמעותם השלילית כמשמעותה של "ארץ מצרים" השוה להם בערכה המספרי.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"גבורתכם" = 671 (ישעיהו ל,טו) יוצאת מן כלל זה לכאורה. הפסוק אומר: "כי כה אמר א-דני הוי-ה קדוש ישראל, בשובה ונחת תושעון, בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ולא אביתם". "ולא אביתם"... כשאנו קוראים מאין בא ולאן הולך נאום הנביא כאן, נבין שאותה גבורה עילאה עליה מדובר באשר מיוחסת לנו, אין אנו זוכים לה כי הכחשותינו וסטיותינו מדרך התיקון מעכבים. הוי אומר שגם בפסוק זה, דוקא ענין מילת "גבורתכם", היא פיתוי קדוש לזרז בנו את בחינת אותו תיקון יסודי, אותה קפיצה מעל תהום, אשר כל הפסוק מזמין אותנו לכך שנסתגל לעבור את הירדן; ולפנינו ירדן = סדר; דהיינו שנשמותינו מסוגלות לעבור את הסדר הבדוי, את הסדר המזוהה עם חוקי הטבע, לחצות את הנהר באומץ, ולהגיע לסדר חדש ומתוקן הנקרא טוב. ובכן, לעבור את הירדן הזה, משמעותו לעבור את הסדר התחתון לכוון "הזה" = "טוב". </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יותר קדימה בישעיהו (סג,יז) אנו קוראים את תפלת הנביא הזועק "למה תתענו ה' מדרכיך, תקשיח לבנו מיראתך?" וגו'. פסגת משמעות הזעקה שורה על המלה "מיראתך" = 671, כי אנו יודעים שלכתחילה הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ואם כן -מתלונן הנביא לפני הקב"ה- למה לה' להקשיח את לבנו לבל נחזור בתשובה, ועאכו"כ כאשר זו בחינת "ויחזק ה' את לב פרעה" ואין כשלו צפויה להיות נחלתינו. ומיד לאחר "מיראתך" = "ארץ מצרים", בדיוק באותה בחינה של זעקת בני ישראל מתוך העבודה, ממשיך הנביא וקורה: "שוב למען עבדיך שבטי נחלתך", ומפרש המצודות דוד: "ואם אין בנו מעשים (אם אין בנו זכויות מספיק להיגאל) עשה למען עבדיך -הם האבות, ולמען השבטים אשר הנחלתם לך לנחלה". הבה, אבא, אנחנו מתייראים, אנחנו יודעים שזה בסדר וזה בטוח לקפוץ, אבל אנו מפחדים ואנו מסונוורים מהאורות הקרות של עולם השקר. אנא אבא, בזכות אבותינו שהיו צדיקי אמת, אנא אל תחכה לכך שנקפוץ אך בכחנו, אלא בוא לקראתנו, תפוס אותנו בהנהגת רחמיך והבא אותנו חזרה אליך ונשובה. חדש ימינו כקדם. מה משמעות "חדש ימינו"? כקדם = "חג הפסח", המעיד על כך שאנו יוצאים ב"ה ממצרים.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יש עוד כמה מלים בתנ"ך השוות 671 כמנין "ארץ מצרים": "התקלקלו" (ירמיהו ד,כד), "ולהכרית" (ירמיהו מד,יא), "להכריתו" (ירמיהו נא,סב), "הסרות" (ירמיהו נב,יח), "אסתיר" (יחזקאל לט,כט), "והורדתים" (יואל ד,ב), שליליותם אניה דורשת פירוש, ועוד "ונרתיה" (דה"י א כח,טו פעמיים, ודה"י ב יג,יא), "הרימותי" (תהילים פט,כ), "הורתני" (תהילים קיט,קב), "הצעקתו" (איוב כז,ט). ובכח רמזי הדוגמאות תובן בע"ה גם בחינת עצמות "ארץ מצרים" וגם אורח החכמה המנותבת לשכלינו דרך מספרים המנהלים שפה עוצמתית מאוד לקידוד נתונים חיוניים לנו.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">תמונת מצב כללית:</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">באהל מועד, במדבר סיני, באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ננסה עכשיו לפי דרכנו לכלול את כל מרכיבי המצב והעתוי אשר בחר ה' לפתיחת העת רצון (נתון חיוני לנו דוקא היום!) במספר אחד ומשמעות אחת.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יש לנו "באהל מועד" = 158 + "במדבר סיני" = 378 + "באחד לחדש השני" = 722 + "בשנה השנית" = 1122 + "לצאתם מארץ מצרים" = 1272. סה"כ 3652, השוה לד' פעמים המלה "בראשית" = 913. אכן, תיאור המצב של עת רצון, של יחוד קב"ה ושכינתיה, מהווה החזרה בתשובה שלמה לטהרת בראשית, למצב ההשגחה וההנהגה אשר קים לפני החטא בארבעת העולמות אבי"ע, בארבעת המימדים של הזמן והמקום. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"באהל מועד, במדבר סיני, באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" = 3652. זהו תיאור התנאים הקשורים לזמן והמקום הנדרשים לכך שידבר ה' אל משה שידבר אלינו לאמור. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יש בתנ"ך עוד כמה פסוקים שערכם בגימטריה הוא 3652, ואין ספק באשר הם צפויים ללמד אותנו משהו קשור לפסוק שלנו:</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">(במדבר ח, טו): "ואחרי־כן יבאו הלוים לעבד את־אהל מועד וטהרת אתם והנפת אתם תנופה": בדיוק כפי שמצאנו לאורך לימוד דברי הפסוק שלנו השוים לערכו של זה, הפסוק הזה מהוה ציר המפריד בין הקודם לו לבין אשר יתרחש מעברו, בדרכי ישראל כלפי הבורא ית'. הוי אומר שהמצב הנוכח מבחינת זמן ומקום כאשר הקב"ה קובע עת רצונו להביע אות אהבה בשאתו את ראש בני ישראל הוא בבחינת הכניסה הראשונה של הלויים אל אהל מועד, בתנאים ברורים ביותר: "וטהרת" = 620 = "כתר", החל על "אתם" באותיות אמ"ת המאשרות את האמור בבחי' אמן, "והנפת" = 541 = ישראל ושוב "אתם" באותיות אמ"ת המאשרות, ובסוף "תנופה" = ישראל: אם "והנפת" מתקיים -אם הוא חל באמת איך שמרומז במילה שלאחריו-, אז גם התנופה תהיה אמת וישראל יתקיים. אם המעשה שבידינו יוכח לאמתו -וטהרת אותם והנפת אותם-, אם הכתר אמת וישראל בנה בתפארת הוא אמת, אז גם הישראל התחתון יהיה אמת. וזהו ציור הנאמר לעיל כמה פעמים: הקפיצה, האתגר האחרון: בוא תבצע ש-"וטהרת אותם והנפת אותם" יהיה אמת, ואז המאגיה תתקיים, וגם ישראל שבעולם הזה יהיה לא פחות מאשר "אמת".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ישנם עוד שלושה פסוקים בתנ"ך אשר ערכם 3652 ולימודם הוא מחוץ לגדר אשר שמרנו ללימודינו זה. אך המעיין ימצא אשכולות של רמזים נפלאים אם יגלוש עד הפסוקים הבאים בלימודו: (במדבר כט,יא): "שעיר־עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם" ; (דברי הימים א׳ יד,ד): "ואלה שמות הילודים אשר היו־לו בירושלם שמוע ושובב נתן ושלמה" ; (שמות כה, יא): "וצפית אתו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">וידבר ה' אל משה לאמר</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הפסוק שלנו פותח במלים "וידבר ה' אל משה", באמצע באים העניינים אשר למדנו, והוא סוגר במלה "לאמר" המשלימה את הפתיחה. אכן, וידבר ה' אל משה (= 624) + לאמר (= 271) = 895, השוה לערך "משכן העדות", כינוי לאהל מועד, עליו קראנו בהמשך הפרשה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"המה ינועון לאכל אם־לא ישבעו וילינו" (תהילים נט, טז) שוה גם 895. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">פרק נט בתהילים, בו נתחנן דוד "הצלני מאויביי א-להי" וכו', הוא ציור נפלא של הנצחון השלם על מכחישי הישועה, על אויבי ה' הנפקדים כאויבי ישראל. הפסוק שלנו מסיק אשר הם "יניעון לאכול", ואומר המצודת ציון ש-"יניעון" הוא לשון נע ונד, שנרעב ואינו מוצא מנוח והוא נע ונד אחרי מזון לנפשו. בזאת, ההפלה הנסית של שונאי ישראל. ומיד, בפסוק יז, "ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך, כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי" ועוד "עוזי אליך אזמרה, כי א-להים משגבי א-להי חסדי". </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אכן, יש לנו כאן לתהליך גאולה שלם בו האויב נכנע לחלוטין, באופן מעשי, ושלב שלאחר מכן, בו אני "אשיר" (תיקון ספירת החסד, לפי מה שלמדנו מפיו של הרב יצחק גינזבורג שליט"א, וכן הבאים) "וארנן" (תיקון ספירת הגבורה), בו אני "אזמרה" (תיקון ספירת הנצח; ושלושתם יחד הם גם הסולם אהבה-יראה-בטחון). התגובה שלי היא בע"ה סוף התיקון דהיינו תיקון הדיבור ועמו, תיקון הניגון הוא התפארת. הוי אומר שכל עת בה כתוב "וידבר ה' אל משה לאמר", יש רמז להכנעת אחת מאומות העולם לצורכי תיקון השכינה, לצורכי הישועה. כל אחת לפי סדרה ולפי התיקון המיועד לה. והרמז עולה יפה עד מאוד, כי אכן יש בדיוק 70 הופעות של הפסוק "וידבר ה' אל משה לאמר" בכל התורה (מיקומם צויין אחרי סוף המאמר), המרמזות באופן מדויק את כל תהליך המלחמות שינהל משיח צדקינו, והאופן בו יהיו שתי מפלות -אחת לאומה, אחת לשרה בשמים- לכל אחת מע' אומות העולם, ואז, מיד אחרי ההופעה האחרונה של "וידבר ה' אל משה לאמר" בתורה (במדבר לה, י): "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם, כי אתם עברים את הירדן ארצה כנען", ואז תקום בע"ה מלכות בית דוד ונזבח ונקריב בביה"מ בטהרה ובקדושה, יהי רצון מלפני הבורא שכך יהיה בקרוב, בימינו אלו, כי הכל קשה ואפל ואין מנוח, ואנחנו קטנים וחלשים ומשתוקקים לישועה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ואז, הברכה הפעילה ומפעילה את כל המציאות באשר (תהילים קטו, יג): "יברך יראי יהוה הקטנים עם־הגדלים" = 895.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-weight: bold;">במדבר א,א: כחומר ביד היוצר: להיות "יתרו בראשונים"</span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">הפסוק שלנו מורכב, אכן, משני חלקים:</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"וידבר ה' אל משה" + "לאמר" = 895</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים" = 3652. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ברם, הפסוק כולו שוה 895 + 3652 = 4547.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">4547 הוא מספר מיוחד במינו בפני עצמו. הוא מספר ראשוני (שאי אפשר לחלקו אלא ב-1 ובעצמו), וביחד עם ה-4549, מהווים זוג מספרים "ראשוניים תאומים". </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בסידרת המספרים הראשוניים (2, 3, 5, 7, 11, 13, 17, 19, 23, 29, 31, 37, 41, 43, 47, 51 וכן הלאה), המספר 4547 תופס את המקום מס' 616, הרומז על בחינת "יתרו"=616 בראשונים: אותו יתרו, המקבל את התודעה האמתית, ובלי התלבטות כלל, עוזב את השגוי, מקבל על עצמו אמת ומתגייר. זוהי בחינת פנימיות התהליך כל עוד פתחי התשובה פתוחים עדיין. לפני עת מלחמות משיח במכחישים, ברשעים. ענין התשובה היום היא אתגר ל-"יתרו בראשונים", למסוגלים לצעוד בעצמם אל האמת, ולהדגים לעולם בתשובתם, ולהנהיג את הכלל לכיוון התיקון האמתי.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יותר באשר לתכונות המתטמתיות המדהימות של מספר 4547 מוסבר היטב <a href="http://www.research.att.com/%7Enjas/sequences/?q=4547&p=1&amp;n=10" target="_blank">באתר הזה</a>.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ישנם עוד ארבעה פסוקים בתנ"ך השוים 4547 (צויינו לאחר סוף המאמר) כמנין במדבר א,א. מתוכם, נבחר אחד, המופיע בספר ירמיהו (יח,ו), כדי לסכם את הגלישה בין גלי משמעות בה הארכנו באהבה רבה. וכך הם דברי הקב"ה לעם ישראל, בפי הנביא: "הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־י-הוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">"כחומר ביד היוצר", אומר הקב"ה, "כן אתם בידיי, בית ישראל". מתי ואיך? באותה עת בה וידבר ה' אל משה, מכיון שמשה ישנו, והוא במעלת "במדבר סיני באהל מועד" בבחי' חכמת חיים כפי שלמדנו, ואנחנו מתוקנים בבחי' באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">אם נתבונן באשר ראינו, נגלה שכל הרמוז מצביע על ישועה בבחי' הקנאת צורה חדשה לבריאה כולה בכל רבדיה ופרטיה. כל סידרת התיקונים המתפרטים על שבעים אומות העולם ובמקביל על ישראל, על כל הארצות ועל ארץ הקודש, ובכל דרגות הנפש: כל התהליך אשר יוביל בע"ה לגאולה השלמה בקרוב בימינו אמן כיה"ר. רק בתור גודמא להרחיב את ההבנה, ראינו שבאהל מועד הוא בחינת "כל ימי חייך", להביא לימות המשיח בע"ה. אהל מועד, אכן, מושך אלינו את ימות המשיח. אותו דבר, אמור באורח אחר, יתבטא באשר בחינת באהל מועד מקנה לנו צורה ראויה -מתקן אותנו בבחינת כלי-, כחומר ביד היוצר, לכך שנסתגל לקבל את האור, שנהיה ראויים לגאולה. </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">וכן ראינו שאהל מועד הוא בחי' "סוד א-להים" דהיינו סוד החוקים הנטבעים בכל יום תמיד על העולם, שמהוים "ברירת מחדל" לנוהג הבריאה כולה לכל פרטיה, ואשר רק הבורא עצמו יש ביכולתו לשנות, להפוך אף לבטלם. הפשט של "סוד א-להים" נראה כמצביע בבירור רב לאותו כיוון אשר הנביא מכריז: כחומר ביד היוצר, כן אתם בידיי בית ישראל, לטובה ולברכה כאשר הנכם מתתקנים עד לבחינת "באהל מועד".</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ועוד נתגלה לעינינו שמדבר סיני הוא בחינת שלום, בחינת ה' ימלוך לעולם ועד, שזה עניין כפיית צורה וסדר וחוקה על הבריאה. ראינו שהמיקום השלם של הדיבור הקדוש הוא בבחי' עם לבדד ישכון, דהיינו שאותו דיבור גורם לתיקון צורת ישראל עד כדי שיהיה עם, ולבדד ישכון. וגם בחי' איש חכם יודע בינה, המתוקן בשלמות.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">התורה הקדושה מחולקת ל-5845 פסוקים (בראשית: 1534, שמות: 1209, ויקרא: 859, במדבר: 1288, דברים: 955) המכילים 79,980 מלים. אכן, גם מספרם הסידורי של פסוקים ומלים בתורה יהיה בהם רמז לדרוש להבין ולהשכיל וכו'. והנה הפסוק המס' 4547 בתורה בא לסייע לתפיסתינו בתיקון היסודי של התחלת ספר במדבר. וכך הוא אומר בפ' פנחס (במדבר כו,נח): "אלה משפחת לוי משפחת הלבני משפחת החברני משפחת המחלי משפחת המושי משפחת הקרחי, וקהת הלד את עמרם". הפסוק הזה בא ומתאר את ההכנות ללידת משה, מנהיג ישראל המכונה בשם רעיא מהימנא, כיתואר בפסוק הבא: "ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחתם". זו התחלת התהליך המצויין בפסוק שלנו לפי עולם הרמזים אשר עבר מול עינינו.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ישנם עוד המון לימודים נפלאים אשר הפסוק שלנו מסוגל ללמדנו: הרי, כל התורה כולה מרומזת אף בכל אחת מאותיותיה. אך כוונתינו בפתיחת דברים אלו איננה לגרוס ספר ארוך וכבד ובו כמות משביעה של נתונים, אלא רק להצביע בפני הקורא, בענוה ובצניעות רבה, על כמה נתיבים בהם המחשבה תתענג לפסוע את דרכה, והנשמה תשמח והאמונה תתחזק והחסידות תפרח, מתוך לימוד המפעיל את הנפש בעמקיה המתוקים מדבש של התורה.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יהי רצון מלפני הבורא ית' שכל הרמזים הטובים שבפסוק הפתיחה של ספר במדבר יתגשמו לנו בקרוב, שיצמיח לימוד זה בקורא אותו לשמה חשק והשתוקקות רבה להבין ולעשות בתורה הקדושה, ושיתווספו דברינו אלו במידה הנכונה להם לעמל ישראל המודעים ליצור זכויות אמתיות להמשכת גאולה שלמה עלינו ועל כל ישראל בתיקון הבריאה ויחוד קב"ה ושכינתיה, אמן כיה"ר.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-style: italic;">(נשלם ערב חג שבועות ה'תשס"ז)</span> </span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">--------------------------------------</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">* ע' פעמים מופיע בתורה הפסוק "וידבר ה' אל משה לאמר" ככה שלם ובלי הפסק: שמות ו, י - שמות טז, יא - שמות יג, א - שמות יד, א - שמות כה, א - שמות ל, יא - שמות ל, יז - שמות ל, כב - שמות לא, א - שמות מ, א - ויקרא ד, א - ויקרא ה, יד - ויקרא ה, כ - ויקרא ו, א - ויקרא ו, יב - ויקרא ו, יז - ויקרא ז, כב - ויקרא ז, כח - ויקרא ח, א - ויקרא יב, א - ויקרא יד, א - ויקרא יז, א - ויקרא יח, א - ויקרא יט, א - ויקרא כ, א - ויקרא כא, טז - ויקרא כב, א - ויקרא כב, יז - ויקרא כב, כו - ויקרא כג, א - ויקרא כג, ט - ויקרא כג, כג - ויקרא כג, כו - ויקרא כג, לג - ויקרא כד, א - ויקרא כד, יג - ויקרא כז, א - במדבר א, מח - במדבר ג, ה - במדבר ג, יא - במדבר ג, מד - במדבר ד, כא - במדבר ה, א - במדבר ה, ה - במדבר ה, יא - במדבר ו, א - במדבר ו, כב - במדבר ח, א - במדבר ח, ה - במדבר ח, כג - במדבר ט, ט - במדבר טו, א - במדבר טו, יז - במדבר טז, כג - במדבר י, א - במדבר יג, א - במדבר יז, א - במדבר יז, ט - במדבר יז, טז - במדבר יח, כה - במדבר כ, ז - במדבר כה, טז - במדבר כה, י - במדבר כו, נב - במדבר כז, טו - במדבר כח, א - במדבר לא, א - במדבר לד, א - במדבר לד, טז - במדבר לה, ט.</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">* ארבעת הפסוקים בתנ"ך השוים 4547, מלבד במדבר א,א:</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">יהושוע יז,ג - ולצלפחד בן־חפר בן־גלעד בן־מכיר בן־מנשה לא־היו לו בנים כי אם־בנות ואלה שמות בנתיו מחלה ונעה חגלה מלכה ותרצה</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ירמיהו יח,ו - הכיוצר הזה לא־אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם־יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן־אתם בידי בית ישראל</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">ישעיהו לח,יז - הנה לשלום מר־לי מר ואתה חשקת נפשי משחת בלי כי השלכת אחרי גוך כל־חטאי</span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">מלכים א׳ יט,ב - ותשלח איזבל מלאך אל־אליהו לאמר כה־יעשון אלהים וכה יוספון כי־כעת מחר אשים את־נפשך כנפש אחד מהם</span></span></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-3142129097288568424?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1164492445247856262006-11-26T00:05:00.000+02:002006-11-26T00:07:25.263+02:00<div align="right"><span style="font-family:verdana;">בס"ד<br /><br /><br /><span style="font-size:180%;">מהו מקום האל"ף במלה "נס"?</span><br /><br />מאת דניאל י. גינרמן<br /><br /><br />המלה "נס" מסתירה בתוכה אות אשר אינה נראית ואינה נכתבת בה. הרי "נס" תמיד מפתיע אף מבהיל, כי "דוקא דבר זה קרה דוקא כאן דוקא עכשיו", כאשר הגדרת המאורע כנס אינה נובעת מתכונות הנעשה עצמו אלא מה-"דוקא" הזה, הנראה כמנתק את המאורע מהשתלשלות הסיבות והמסובבים אליהם ה-"טבע" הרגיל אותנו, ואשר ידיעותינו המדעיות ומסקנות ההתבוננות השכלית שלנו על המציאות עשויות לחשב ולצפות אף מראש. אכן, קורה לפתע משהו שאינו נוצר מתוך הידוע לנו אלא מחוצה לו, כאשר בתנאים אחרים היה צפוי שיקרה... אך לא בתנאים הנראים לעינינו כתנאיו הנוכחיים. לכל הנראה, "נס" מגלה לנו בבירור שלא כל הסיבות גלויות לנו, ולא כל דרכי המצוי הנם בשליטתינו.<br /><br /><br />גלוי וידוע אשר דרגה עליונה של מאורעות "על-טבעיים" מכונה בשם "פלא", שם המהווה היפוך מושלם של סדר-אותיות המלה "אלף", המצביעה על אחדות ואינסופיות של אלוף העולם ית'. פלא הוא, אכן, היפוך המציאות, היפוך הציר של האות "אלף" סביבו המרחב כולו נוצר, להפיק מציאות הפוכה בציור פלאי. שם האות "אלף", וכן המלה "פלא", ערכם המספרי שוה ל-111. המלה "נס", ערכה המספרי 110.<br /><br /><br />ענין ה-"נס" הוא קריאה ורמז ליד המסתתרת מאחורי מעשה שנראה כמנותק מההגיון האנושי. קורה דבר ואין לו הסבר, והאנשים תמהים אחרי מה גרם לדבר לקרות. המחזה מחריד: כאשר אנחנו חושבים שכל ההבנה וההשגה הנכונות בידינו, ואנחנו יכולים למשל להיוודע יומיים מראש מה יהיה מזג האויר ביום מן הימים והאם ירד גשם בשעות בהן נסתובב ברחובות, לפתע, ביום אשר התחייב כביכול להיות יבש וחם מאוד, לבהלת עינינו ולרעדה כוללנית, יורד עלינו שלג. איך ומדוע?!: השכל משתוקק לדעת בכדי להירגע מחדש, בכדי לדעת ש-"נו, יש גורם שלא ידענו, אבל לא יחזור כבר להפתיע", ולחזור למסלולו. ושום גורם יינתן להשגה כי אם "יד ה'" המשגיחה ושולטת על הבריאה כולה. הנס בא להעיר על כך שישנה אות "אלף" עליונה מוסתרת מעינינו, ולא נבין בלעדיה את הנס. המילה "נס" איננה כי אם המילוי של השורש "אנס", אשר בראשה אות "אלף" המצביעה לאחדותו ית' והמוסתרת לעינינו במעשה הנס, לעורר בנו את ההשתוקקות לאמת מושלמת, אותה אמת שתצביע על כך שביכולת בורא עולם ית' "לאנוס" את המציאות ברצותו לעורר את הבריות. מתוך אותה ראיה המחוייבת בנו מתוך מעשה הנס, נוצרת המשמעות הפנימית התכליתית של הנס עצמו, הרמוזה בערך המילה במילוי אותיותיה: נו"ן + סמ"ך = 216 = יראה. זה דוקא מה שנמצא, בדוגמת שיא, במסעי בני-ישראל במדבר במשך ארבעים שנה של חיים נסיים (באכול מן מן השמים ושתו מי באר-מרים אשר ליוה אותם במדבר, ונסוע על ענני כבוד), להשריש יראת ה' בלבם; ואכן, כידוע, "אלה מסעי" (במדבר לג,א) שוה גם 216.<br /><br /><br />הפלא בהיפוך האל"ף, מאידך, מהווה חרב פפיות המוטל תדיר על הבריאה כולה. ערכו במילוי פ"ה + למ"ד + אל"ף שוה 270, המורכב בביטויו ההכי פשוט מרי"ש (ראש) ועי"ן: כאשר הראש שולט על העין, האדם הוא "ער", דהיינו, רואה אמת. כאשר העין התואבת והשוגה היא השולטת על הראש, האדם במצב הפוך מהעירנות: מצב של שקר וכזב, של חושך המכונה בשם "רע". כך, בסדר הישר א-ל-ף יש לנו את הא' הפונה "ל" (כמו "אל") ה-"פה", המוציאה מהכח אל הפועל את תכונת האדם המדבר אשר בשיא הבריאה. בסדר ההפוך, מאידך, דרוש פ-ל-א, דהיינו פה המדבר הפונה אל הא' בתפלה, לכך שהא' תצא מההסתר ויהפוך לאור את האפלה. במלים אחרות, המצב הישר ומתוקן אל"ף בו השפע מגיע לפה (שהיא ספרית המלכות) מתוך התעוררות בעולם העליון אצל הא' הגלויה; והמצב הבלתי-מתוקן בו נדרשת התעוררות מתוך הפה אל הא' המוסתרת; אותה התעוררות אשר רצויה להיות בתפלה=בשירה אף בזעקה, ובדיעבד, כשאין בבריאה אפילו פתח כחודו של מחט של התעוררות עצמית, בהיפוך המוחשי לעורר בנו יראת ה' ולמשוך אותנו לתשובה. </span></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-116449244524785626?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1159522876731563162006-09-29T12:38:00.000+03:002006-09-29T12:41:16.750+03:00<div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;">בס"ד</span><br /><br /></span><div style="text-align: center;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-size:130%;">להכפיל חכמה בדעה </span></span></span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;"><span style="font-size:6;">מתכונת מדוייקת לתקן את השנה</span></span></span><br /></div><span style="font-size:100%;"><br /><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif; font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><br /></span> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">משה עומד בפני הזדמנותו האחרונה להוסיף אור לרצון ישראל ולדרכם לעד. היום הוא יום פטירתו מן העולם הזה, ואין לו כי אם עוד כמה שעות לסיים עבודתו. "האזינו השמים ואדברה", הוא מכריז, "ותשמע הארץ אמרי-פי"; רוצה לומר: הסודות שאגלה אין כי אם השמים ראויים לקבלם; עכ"פ, בזכות הקשבת השמים, יצא להיות שגם הארץ תשמע אמרי-פיו.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">ידוע שכל מגמה בלימוד התורה הקדושה (דהיינו, השתלשלות הפשט-רמז-דרש-סוד) בנוייה שלבים שלבים, שכבות שכבות, עד כי אין-סוף דברים על כל העולמות אפשר ללמוד מכל ענין בתורה, בעוד אין כל דבר יצא מידי פשוטו - ר"ל ששום לימוד לא יסתור את פשט כל ענין.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">עם זאת, ישנו "פיקוח הלכתי" צמוד לכל חיפוש של רמזים בתורה: ישנן שיטות נכונות לחלוטין לגלות סודות, ישנן שיטות אשר מגלות רמזים "כמאחורי וילון" ואינן מכריחות, ישנן שיטות שפסולות בהרכבם אף בכוונתם.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">אנו לומדים במקורות הקבלה והחסידות אשר כל אחד מפסוקי התורה מכיל סימן לשנה אחת מהבריאה. דהיינו, "בראשית ברא" וגו' מסמן על השנה ה-א' לבריאה, "והארץ היתה" וגו' כנגד השנה ה-ב', וכהולך בזה. עם היות כמה שיטות למיספור הפסוקים שבתורה, אנחנו סומכים ללימודינו זה על השיטה המקובלת ע"פ רוב גדול, לפיה ישנם 5845 פסוקים בתורה הקדושה, מ-"בראשית ברא" ועד "לעיני כל ישראל".</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">לפי דרכינו, אז, נצא למסע להתבונן על האזהרות שהפסוק המס' ה-5767<span> ירמוז לשנתינו זו ה'תשס"ז.<span> </span>והפסוק שלה נופל בדיוק בפרשתינו פרשת האזינו, בעליה השלישית (דברים לב,טו): "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כשית. ויטש אלוה עשהו, וינבל צור ישעתו".</span></span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;"><span> הפסוק ה-ה'תשס"ז בתורה מסמן נקודת מעבר וגישור בין הברכות הקודמות לו לבין התוכחות אשר עוקבות אחריו. כתוב בו שמתוך ההרגל לכל הטוב, נשכח ואף נבעט במקורו הקדוש; שדוקא לאחר נסים גלויים כאלו שארעו לנו במיוחד במשך 60 השנים האחרונות, עם ישראל יהיה בסכנה לפול בידי היצר הרע ולחשוב לרגע ש-"כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", עד כדי שינבל צור ישועתו ו-"חכמת צדיקים תסרח" (סנהדרין צז,א).</span></span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">בחינת אותה עזות מצח, אשר מצויה בעוונותינו הרבים ונפוצה בקרב ישראל, מסומנת במפורש בתור התיקון היסודי ששנה זו מחייבת לברכה. נשאלת מעצמה השאלה: מה הדרך לתקן אותה מידה רעה, ולהפוך אותה לאהבת ה' ויראת א-להים?</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">התבוננות במספר 5767 המסמן לתחנתינו הנוכחית בזמן, תוביל אותנו לתשובות יסודיות ביותר לענין. את המספר 5767 אפשר לחלקו רק ב-2 מספרים (חוץ מ-1 ועצמו, כמובן): 73 ו-79. ואותם השניים, כשמכפילים את האחד בשני, מפיקים 5767. אכן, מלבד היותם שניהם מספרים ראשוניים, יש להם בנפרד וכש"כ ביחד משמעות עמוקה ומאירה מאוד. 73 הוא הערך בגימטריא של ה-"חכמה", בחינת התורה ובחינת עץ-החיים אף הגן-עדן עצמו, ממנה נובעים הנהרות להזין את העולם. 79, מאידך, הוא ערך ה-"דעה", דהיינו הדעת, אותה בחינה של תיקון הצורה העצמית המופק ע"י יחוד החכמה והבינה והשתלטותם על מערכת הרצון. אין ה-"דעה" הזו כי אם הגשמת החכמה הרוחנית הטהורה בעולם הריבוי והמעשה.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">יוצא להיות שהפעילות הנכונה להשגת התיקון היסודי של שנה זו, הנה "הכפלת החכמה בדעה", להכפיל ולהפיץ ולהשקיף את החכמה הקדושה בכזה אופן שנתעורר לחוותה, זה להגשימה, זה לקיימה.</span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;">בנוסף, זכינו לשמוע מפי הרב יצחק גינזבורג שליט"א אשר חכמה ודעה הן שתיהן בחינות משה רבינו ע"ה. ולמדנו בספר הזוהר הקדוש שאין משיח בא כי אם משה מלווה אותו ומחזקו, כי משיח צריך את הכח של משה לגאלנו. אכן, פעולת תיקון החכמה והדעה (שימוש בחכמת התורה הקדושה לתקן את צינורות האור המחברים את העולם התחתון לעליונים, באמצעות עשיית התורה דהיינו קיום המצוות) היא פעולה ישירה ומכוונת היטב "לעורר" כביכול את משה רבינו, שיזום לבקש עבורינו לפני הבורא ית' לגאלנו.</span></p><span style="font-size:100%;"><span style="font-size: 11pt; font-family: verdana;" lang="HE">ישנה הערה נוספת הנשקפת מזוג מספרים זה: גם המלה "גליל" שוה 73=חכמה.<p dir="rtl" class="MsoNormal">והגליל הנו האיזור המיוחס ביותר מכל ארץ הקודש לענין גילוי סודות התורה הקדושה והתפתחות תורת הקבלה: רבי שמעון בר-יוחאי ובנו רבי אלעזר, רבי יצחק לוריא אשכנזי, רבי משה קורדובירו, רבי חייא, רבי אבא, רבי המנונא סבא.... כל הגילויים הנעלים ביותר השתשרשו עמוק באדמת הגליל. הוי אומר כי דוקא המקום אשר מימנו התפתחה "חכמה נסתרת" (ר"ת חן, כי אין החן, היופי העדין והנעלה ביותר, יכול לנבוע כי מתוך חכמת אמת הפנימית - ואותו החן, המגשים את יופיה העמוק של התורה, הוא סימן בערכו המספרי 58 למאה הנ"ח בבריאה המתקיימת בימינו), הוא הוא המקום ממנו אותה חכמה עשויה להתפתח ולהתפרץ לכיוון העם כולו עוד היום, ליחדה עם בחינת ה-"דעה" החוייתית המגשימה את התיקון.</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal">התמונה החדשה תשתלם כשנגלה שהמלה "האזינו" הפותחת את פרשתינו כלפי שמיא, גם היא ערכה 79="דעה". היות וה-"האזינו" של משה רבינו מאשר את כוונתו לשם שמים בכל דיבור אשר יצא מפיו, אותה בחינה מצטרפת לענין ה-"דעה" שעלינו לקנות ולחבר לחכמה המקורית של התורה. בחינת "האזינו" פוקדת עלינו מבחן פנימי תדיר, על כל מעשה ודיבור ומחשבה, לודא שאין כוונתינו כי אם רק לשם שמים בשלמות, כי רק אם כן, תלך דעתינו בכיוון נכון אל מקורה הראשוני בחכמת התורה. אך בפשט מיידי, בחינת "האזינו" מסמנת אל פרשתינו: פרשה של הרמזים הנשגבים ביותר של משה רבינו, ושל תוכחה קשה המתחילה דוקא בפסוק שלנו.</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal"> ידוע הפירוש לענין התוכחות, לפיו משל להן אבא האוהב את בנו, ומחמת אהבתו רוצה לשמור עליו בזהירות רבה לבל יזיק לעצמו, ואז הוא מראה לו רצועה שהילד יזהר לא לעבור על דבר אביו מחמת הפחד למכה, אך עיקרון הדבר הוא רק זהירות וקנאות הקב"ה לשמרנו מתוך אהבתו אותנו. אכן, יש נקודת מקור להמתקת התוכחה, ואותה נקודת מקור הינה גם נקודת התכלית.</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal"> הבה נקח את הפסוק שלנו בשלמותו (דברים לב,טו): "וישמן ישרון ויבעט, שמנת עבית כשית. ויטש אלוה עשהו, וינבל צור ישעתו", ויתברר שערכו בגימטריא הוא 4999. דרכי הסיעתא דשמייא יובילו אותנו למצוא את הפסוק האחר היחיד, בכל התורה כולה, שערכו הכולל שוה 4999, והנה הוא אומר, בהיות אברם בן צ"ט שנה, לאחר שה' פוקד עליו "התהלך לפני והיה תמים", וכורת עמו ברית מתוכו אברם יקרא מעכשיו אברהם ויהיה אב להמון גוים... אז (בראשית יז,ז): "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם, להיות לך לא-להים ולזרעך אחריך". הרי שפסוק זה מהווה יסוד ותכלית לתוכחה!</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal"> "וישמן ישרון ויבעט" וגו' בא ללמד על הסכנה הגדולה בה נהיה בימים אלו, ליפול מרוב טוב בידי היצר הבא לקטרגינו בנסיונותיו. ייחודיות מספר השנה מלמדת אותנו את דרך תיקון האזהרה-תוכחה הזו. הפסוק שבספר בראשית, מצדו, בא להכריע על כך שאפילו כאשר נתרחק מה' "ויבעט", ברחמיו האדירים הוא יקים את הברית בינו לבין זרע אברהם עד עולם.</p> <p dir="rtl" class="MsoNormal"> אפשר אף להבין דרך מרומזת בבירור רב לשנה הזו: מנקודת מוצא של נטיה למצב בו כלל ישראל מתרחק מן התורה ומיראת ה' רח"ל, ישנו תיקון יסודי שבידינו לעשות (ובידי הגליל להיות החלוץ): לתקן את החיבור שבין חכמת תורת-חיים לבין הדעת, ר"ל לבין החכמה הנקנית באמצעות מעשה המצוות, ובכך, להביא לקיום התורה ולדביקות בבורא ית', ולהתעוררות משה רבינו ע"ה להביא עלינו משיח בן-דוד לגאלנו, בימינו, אמן כיה"ר.</p> </span></span> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;"><span style="font-size: 11pt;" lang="HE">שבת שלום, וכתיבה וחתימה טובה לכלל ישראל!</span></span></p> <p style="font-family: verdana;" dir="rtl" class="MsoNormal"><span style="font-size:100%;"> </span></p> <p style="text-align: center;" dir="rtl" class="MsoNormal" align="center">הצטרף לקהילה ללימוד והפצת התורה<span> www.iahadut.net </span>ולמדרשה הוירטואלית לבנות<span> </span><a href="http://www.batisrael.net/"><span dir="ltr">www.batisrael.net</span></a><span> </span><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"><span dir="rtl"></span>, הצומחות ב"ה בתמיכת עמותת קרן-אורה בראשות הרב אברהם צבי מרגלית שליט"א, לשים את התורה הקדושה קרובה אל כל אחד ואחת מישראל מתוך כרמיאל עירנו, לבל ידח ממנו נדח.</span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-115952287673156316?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1154533287435717812006-08-02T18:40:00.000+03:002006-08-02T18:41:27.463+03:00<span style="font-size:100%;">בס"ד<br /><br /></span> <div style="text-align: center;"><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;font-size:180%;" >אגלי-טל<br /></span><span style="font-family: tahoma,arial,helvetica,sans-serif;font-size:6;" >מיהו חכם? המכיר את מקומו</span><br /></div> <span style="font-size:100%;"><br /></span><div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;"><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span></span><br /><span style="font-size:100%;">http://eduplanet.net/mod/forum/discuss.php?d=2434</span><br /><span style="font-size:100%;"> </span><br /><span style="font-size:100%;">אשרי יושבי בית-ה', עוד יהללוהו סלה. </span><br /><span style="font-size:100%;">"שלום שלום לרחוק ולקרוב", אומר הנביא (ישעיה נז,יט), ומפרש ה-"שפת אמת" (במדבר ה'תשנ"א) שישנם שיזכו לשלום בעקבות קרבתם למקור האור (כגון הלויים, אשר חנו במדבר צמודים למשכן, בו חלו נסים באופן תדיר), וישנם שיזכו לשלום -לאותה שלוה הנשענת על יסוד שלמות המתוקנת היטב ומוגנת בקנאות רבה- בהישמר עצמם במרחק מאותו אש אשר יאיר ויחמם ליחידים... אבל ילהיט ויבעיר את הכלל בנוגעו בו. זוהי נראית הסיבה לכך ש-"המכיר את מקומו" יהווה אחת מתוך מ"ח נתיבות החכמה -הכ"ו בתוכם- המפורשים בפרקי אבות ו,ו.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">מה זה להכיר את מקומי? "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וקול השופר וההר עשן", מבהילים כותרות התורה למרגלות הר סיני בשידור ישיר (שמות כ,יד), ומשלימה: "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק" לצפות במאורע: משה טיפל להם בקבלת התורה, ישר מפי הגבורה, והם עצמם ידעו שמקומם, התפקיד ה-"מחויט" להם בדיוק לאותו מצב, לא היה דוקא ביחד עם משה אלא בקשב מלא ובצפיה גדולה אף בתפלה, אבל "מרחוק", מוכנים ומזומנים לקבל ממשה תרגום "אנושי" של אותה תורה, איתו יהיה אפשרי לחיות ולא למות.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">אחת מהתכונות היסודיות המאפיינות את ישראל במשך כל הדורות היא המאומנות "להכיר את מקומו" של העם ושל כל יחיד בו, אף בשני מימדים שונים: מצד אחד, לזהות בדיוק איפה -דהיינו, איך- אני נמצא ברגע זה ממש, ומאידך, לא לשכוח לשניה או לחלקיק שניה אחת מהו המקום האמתי שלי, מהו המצב אליו עלי לשאוף ולבקש ועליו לחלום ולספר בלי-סוף ובלי הפסק, ובכך לא אאבד: המצב אליו אני חייב לוודא בכל צעד שדרכי מובילה אליו, כל שייראה קשה, מוזר לעיניי הכואבות, אף בלתי מציאותי לגמרי.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">אותו כישרון לזהות, ואותה תכונה, יכולות לפעול לטובת שלמות ותקינות האדם, בחיים אלו אשר הוזמנו לנו לעשות בהם חיל רב בכלים טובים. בזמנים של שהיית והשרשת ישראל בארצו, היו תקופות של דבקות הדדית בהם העם ידע, "הכיר", את מקומו, ובכך, ניגלו לעינינו הדרכים לצמיחה, לברכה, לפיתוח שושלת החכמה הקדושה והדעה, מתוך חיים המבורכים בכל-טוב בשפע רב. אך ימים אחרים מצאו את העם מסונוור בעקבות הטיית לבו אל צורות זרות -בבחינת חליצה המסתירה מעיניך מי והיכן אתה, כי זמנך וכחך שועבדו להשוואות וחיקוים ללא תועלת-, וזה גרם לנפילה קשה אל תוך כל צורות הצער הנכללות תחת קבוצה אפילה המכונה "גלות". אעדיף לא להזהיר כאן במפורש שאין כי אם זה תיאור המצב הנוכחי המצר ומצער אותנו היום, ערב ט' מנחם-אב ה'תשס"ו, בארץ ישראל הקדושה השרויה ביגון רב.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">כהולך בזה קרה במשך שהותינו בגלויות השונות והמשונות. העבריים למדנו להכיר ולזהות את מצבינו בכוננות מתמדת והבחנה ברורה, אף אם התנאים השתנו לגמרי באופן פתאומי, ואף כאשר השתנות המצוי נגררה לקצב מבהיל בידי כלי-הזירוז של שונאי ישראל. באופן אחד או אחר, הבנקאי היהודי למד במהלך לילה למכור לחמניות מדלת אל דלת בשפה לא פחות זרה מהקהל והשכנים החדשים; העבד היהודי בארץ עשירה למד להיות בן-חורין במדבר; היהודי עזב בספרד את הכל מלבד המפתח של בית אליו כבר לא יחזור, והחליף את המציאות הישנה המטעית באחיזות-עיניים של כאילו בטיחות, במצב חדש מאופיין בחוסר היציבות לכאורה של דרכי אברהם אבינו, אשר עזב לו ארץ, מולדת ומסורת של שקר בתביעה קיומית למצוא את עצמו, להגיע אל מקומו הראוי לו בכל מחיר, לאחר שהתברר שההרכב הישן אין בו שום פתח להגשמת אוצרות התכלית המיועדים לו. </span><br /><br /><span style="font-size:100%;">על כל פנים, פעם ועוד פעם שגינו במימדים הנכונים בהם אותה "הכרת הנוכח" תשתלב עם הכרת מהותי ומקומי באמת -הכרת הניצוץ התמציתי המניע ומחיה את היהודי- באיזון נכון, לשלום ולברכה. במשך הדורות -ולדאבונינו, במידה מביכה ביותר בדורות האחרונים-, הזנחנו את מודעות והשפעת המניע הרוחני המחיה את נשמותינו, לטובת התפוררות עוורת והיספגות אל תוך כל "תרבות" בקרבה ארע לנו לשהות. הטראגדיה בולטת לעין באדמדותה דוקא על אדמת ישראל בימינו, מתוך כך שההתרוקנות היזומה של ה-"חברה הישראלית" מתהימה אותה אל תוך חיקוי חולני של "כלל מדינות המערב" מתוך התפטרות מהמחשבה וההגיון היהודי ונפיחת היצר הקורא להוות "עם ככל העמים" חלילה, כאילו היה "כלל עמים" אחיד כביכול ובו דבר כלשהו משמעותי אשר אף כדאי ללמוד ולחקות: מדי פעם, בכל אופן קורה שבולט מתוכם פרי שהשכל הישר יזהה כטוב הוא למאכל, ולאחר גירוד קל נשקפות שורשיו בתורה הקדושה (כגון כאשר עובדי עבודה זרה למיניהם תוקפים אותנו ללמדנו "ואהבת לרעך כמוך", אשר מקורו בספר ויקרא יט,יח, אשרי העם אשר לו א-להים קרובים אליו).</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">כאשר הכרת מהותו ומקומו משתכחת מהיהודי, כאשר התורה המחיה אותו איננה נאחזת על חייו באהבה רבה, היהודי אובד: להבת נשמתו נאבקת בגיסוס הכורז לאין שומע, והוא עצמו הופך לנקודה אפלה המחשיכה את מציאות הכלל. אז, אף מעשיו הראויים לטובה נצבעים באורות שקריים (יש צורך לציין שעיקרון זה נכון הוא לכל אדם, לכל צאצאי נח, כתנאי הקודם להיכללותו בברית התורה).</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">משה ע"ה מתייחס לענין זה בפרשתינו ומזהיר באם נעשה את הרע, נסבול -ועוד כמה נורא סבלנו עד היום- מגלות כל הטוב ופיזור במבוכי הערפל. עוד צעד אחד קדימה, עוד הוא מכריז במורא גדול (דברים ד,כח): "ועבדתם שם א-להים מעשה ידי אדם...", והדבר מתמיה: למה אותם מלים נשמעות כאילו גזירה המוטלת עלינו, אשר תהפוך אותנו "אוטומתית" כיביכול לעובדי עבודה זרה חלילה, בכל הזדמנות שתזדמן לנו? למה לנו לנטות לכישלון ופגם בכזו </span><br /><span style="font-size:100%;">"קלות" לרוץ אל החטא הנורא ולהיטמא בקפיצת ראש?</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">במבט הדוק, עונה רש"י (שם) לקושיה שלנו ומבהיר אשר הגיון האזהרה הוא עמוק הרבה יותר ומורה על תופעה המעוררת חרדה, כדבריו: "משאתם עובדים לעובדיהם, כאילו אתם עובדים להם", דהיינו, שעצם היותינו משועבדים למלכויות הטומאה ומשתמשים בכליהן ונמנים בתוך חילותיהן, הופך אותנו ל-"כאילו" אנחנו עצמנו משתחווים לאלילי שוא רח"ל. הוי אומר שהשפעת הרוח השורה על גלותינו תשפיע על נשמות וגורל ישראל באותה בחינה אשר יתעוררו הדינים הקשים אם ישראל יתפתה אחרי הקליפה לעבוד שקרים אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון. </span><br /><br /><span style="font-size:100%;">התורה מרכיבה סימטריה מופלאת בכל דבר ודבר, ולעניינינו, בדיוק כפי שנשמת הכהן תשאב את נשמת עבדו אל קרבת קומתה ומדרגתה -עד כדי כך שעבד הכהן יותר לו לאכול מן התרומה, בעוד כל איש זר אשר יקח ממנה חייב מיתה-, באותו אופן בדיוק, מי שמשרת או משתעבד אף בכלשהו לעובדי עבודה זרה (עיין בנספח החשוב "מהות הגורמים היסודיים בקביעת החלטות פוליטיות במדינת ישראל היום" אשר טרם נכתב), נטמא גם בגשמיות וגם ברוחניות, ובכך...</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">... בכך יאמר דוד מלכא משיחא (מובא באור החיים הקדוש בפירושו על צורות השאיבה -מגנטיזם- המובאות בתורה, לפי שצטט ופירש לנו הרב יצחק גינזבורג שליט"א) שיהודי מחוץ לארץ הקודש -מחות למקומו הראוי לו-, הוא כאילו מנותק מהבורא ית', הוא כביכול איבד את התדר הנכון והכלי שבידיו איננו יכול לקלוט את התמונה האמתית וכן לא לאחוז בה בשום אופן, והשפע הא-להי המחיה מגיע אליו בתוך קליפות טמאות עבות וקשות, ולפיכך הוא צריך ליישר את קו כיוונו בתפילה לכיוון ירושלים, ובתוך ירושלים להר הבית, ולבית המיקדש, ולקודש הקודשים ישוחרר ויגאל ויבנה לנו במהרה כיה"ר, ובזה הוא יוסיף את כוחו לזעקת עם ישראל וצדיקי אומות העולם לגאולה.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">עולמינו נזון במים הנצרכים לקיום החיים על פניו, בשלושה דרכים שונות, הנקראות מטר, שלג וטל (בנוגע לברד, הרסנותו גוברת על כח המחיה של המים הקפואים מהם הוא נתהווה). מתוכם שניים -המטר והשלג- הם נבחנים ע"י החושים בקלות, בעוד הטל, היחיד מכולם אשר פעולת חסדיו אינה נפסקת ליום, מסתיר התהוותו מעינינו: נדע שיבוא, נבחין בהימצאו על שמשות המכונית או על הדשא -בהקיץ השחר החולף-, אך תנועתו המובילה אותו מן השמים אלינו תהיה נעלמת מהעין לעולם.</span><br /><span style="font-size:100%;">אולם, זה מבטא את הקשר העמוק הקיים בין הטל לענין האמונה, הרמוז גם בהיות המילה "אמונה" שוה, בגימטריא המבוססת על מספר סידורי (א=1, י=10, ק=19 וכו'), ל-39, הערך של המילה "טל" בגימטריא רגילה (א=1, י=10, ק=100 וכו'). באותה גימטריא, "אמונה" שוה 102, בדיוק כמו המילה "מגנט" המשומשת בימינו באותו מובן של הביטוי "אבן שואבת" התלמודי (כך הוער בנו מאת הרב גינזבורג). מכאן, אמונת ישראל, מיוסדת על חכמת השלום של התורה הקדושה, פועלת כמין מגנט השואב אלינו את אותו הטל, אשר תמיד נבחין בהימצאו בעוד בואו נעלם לגמרי לעינינו. מאידך, לימדונו חז"ל אשר הטל עצמו הוא משל לתורה, המזינה את הרוח באותה מידה בה הטל הגשמי מקיים את העולם החומרי. ומכאן ש-"אמונה" (אשר ערכה הסידורי 39 שוה גם ל-"הוי-ה אחד", עיקר ויסוד האמונה העברית), הנה המניע להמשכת הטל אלינו: גם את השלום הגשמי המבוסס על שפע טוב, גם את השלום הרוחני הנובע מאורות התורה, מאז ש-"כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה, אין אור תורה מחייהו", כדברי רבי אלעזר בגמרא (כתובות קיא ע"ב). </span><br /><br /><span style="font-size:100%;">בפתיחת פרשתינו, משה מדווח לעם ישראל אשר התחנן לה' שיתיר לו להיכנס לארץ הקודש לתום מ' שנות מסעי בני-ישראל במדבר. לכתחילה, היה משה מיועד להנהיג את העם לנצחון בכל המלחמות עד שהארץ תחזור כולה לבעליה; ובטוח היה מן השמים שאם יזכה משה לקיים משימה זו, אז הגאולה תהיה שלמה וסופית, ויבנה בית-מיקדש אשר לא יחרב לעולם. אך לאחר מעשה מי-מריבה בו משה ריחם על העם וויתר על זכויותיו שלו וריווה מים חיים אף את הלא ראויים לקבל מקוצר רוח (ראה את האור החיים הקדוש שם, פירושו נפלא), גזרה מן השמים הכריזה על "כי לא תעבור את הירדן".</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">"ואתחנן", מתאר משה לנו את השתדלותו לבטל את הנגזר הנורא. משה "מכיר את מקומו", הוא יודע לאיזו פסגה הוא היה מיועד להוביל את כלל ישראל, והוא מודע באשר אין בידיו כבר זכויות לתבוע את פסגת תכלית דרכו. מתוך כך, הוא משתמש בכלי האחרון שבידיו, כדברי רש"י שם: "אין חינון בכל מקום, אלא לשון מתנת חנם", ומתיגע בתפלה בתקט"ו תפלות (כמנין ואתחנן = 516 = תפלה), ומבקש את ביטול הגזרה ומימוש השלמת הגאולה אשר יחונן ה' לו רק מתוך רחמיו האדירים; אך הסירוב מן השמים הוא מוחלט וסופי, דכתיב "ויתעבר ה' בי למענכם", כי בפגם חטא העגל נפגם גורל כלל ישראל, ואינם ראויים כבר לגאולה השלמה והסופית אלא לאחר שיתקנו בדרך ארוכה ובעמל רב את הנפגם. לכן יהושוע בן-נון, אשר הוא למשה כהיות הלבנה לחמה, הוא ינהיג את ישראל לשלב הבא של תהליך אשר מידתו כמידת מעשי העם, ואשר סופו ותכליתו נראים כה קרובים היום ומגיעים אלינו, בעוד שפתינו מהבהבות בתפילה ותחנון לבל יעכב עוד ויתגלה כבר משיח צדקינו בימינו.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">משה, אשר מכיר את מקומו, נכנע ומקבל את הגזרה, אשר תקבע את מקומינו עד היום. "כי לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כי איתנו, אנחנו אלה פה היום, כולנו חיים" (דברים ה,ג). בעוד שעות אחדות ניכנס ליום ט' בחודש מנחם-אב, אותו תאריך הנורא בכפלי כפליים לאורך כל תולדות ישראל, אשר יהפוך בע"ה ליום של ישועה ברחמיו האדירים. יום של תענית מאכל ושתיה ותענית שיחה ומחשבה בטלה (אני קורא בזאת להקפיד דוקא בתענית דברים בטלים בשנה זו). אותו יום בו מזדמן לנו הכח ליצור שינוי מהותי בעקומת תולדות ישראל, ולזכות בגאולה שלמה על אויבי ישראל אויבי האמת אויבי ה', ובכך, לזכות לגילוי אדיר בתיקון הפרט והכלל גם יחד. יום הראוי בו להתחנן כדוגמת משה ע"ה, להשיג מתוך תפילותינו ותיקונינו כולנו יחד מה שהוא, עבורנו, נמנע מלהגשים.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">התכלית העילאית מוסברת בצימצום מפליא בהפטרה שלנו השבוע, הנפתחת בלשון "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ,א). הנביא רומז ברוח הקודש את פנימיות הגאולה, ומדבריו ילמד המתבונן איך ראוי להגיב ומה ליזום בימים אלו.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">המלה "נחמו" ערכה 104, כמנין "דק" -אשר מרמז לרוחניות מבוררת מהרע, כנגד ה-"גס" הרומז לחומר המכסה את האור הרוחני-. לשון "נחמו" כפול בפסוק שלנו, בדיוק כנגד ההופעה של הפועל "להדק" בכפילות, דוקא בענין הקטורת (כריתות ו ע"ב): "כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב הדק, מפני שהקול יפה לבשמים". אין ענין הקטורת כי אם אותו ענין החנינה, דהיינו התבטלות ועשיית נחת-רוח לבורא ית' להמתקת הדינים השרוים עלינו בעוונותינו; והכנתו ראוי לה להילוות בקול קורא להדק אותו היטב, לקרב אותו במהותו ככל שאפשר לבחינה רוחנית כדי שיוכל לקיים את כוחו הראוי אף לעצירת מגפה אשר גרמה הרג גדול, כפי מעשה אהרן הכהן (במדבר יז,יג): "ויעמוד בין המתים ובין החיים, ותעצר המגפה". </span><br /><br /><span style="font-size:100%;">הנחמה, אכן, תוכל לפעול כפעול הקטורת אף בהפיכת המציאות מקצה לקצה באופן פתאומי, כאשר הקטורת הפך מציאות של הרג נורא לפתיחת דרך לישועה גדולה במהלך נסי, "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח ויצץ ציץ, ויגמול שקדים" (שם, כג). מה התנאים לאותה גאולה שתעצור את המגפה הנוראה? "הדק היטב, היטב הדק" גם בקול וגם במעשה, גם בדיבור ובכוונה המודעת וגם בכל תפוקת ידיך. השלמות המדויקת בהכנת הקטורת היא תנאי מוחלט לכוחו המופלא, וכן התגלות האמונה ושיבה שלמה אל תחת קורת התורה מהווה תנאי מוחלט לכך ש-"ה' ילחם לכם, ואתם תחרישון" (שמות יד,יד). פתחת פתח כחודו של מחט כלפי מרום? מובטח שיפתח לך כפתחו של אולם.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">כפל הלשון "נחמו" יפיק לנו רמז נוסף (מתוך המון הרמזים וסודות השמורים בו): ערך "נחמו נחמו" שווה בגי' ל-208, כמנין "יצחק" אבינו, אשר בחינתו והתכונה השולטת בו אינה כי אם הגבורה: הכח והעוז, המשמעת, האחיזה בדין, השליטה על כל פחד כעל היצר עצמו המפיקו. ה' יתברך פוקד על נביאיו הקדושים לנחם את ישראל, אך הנחמה האמתית תתאפשר רק בדרכים של גבורה: הן שהגבורה מוצאת ביטוי במעשה ישראל השבים אל ה' בחרטה רבה ואמתית וחוזרים אל דרכי התורה הקדושה ובכך זוכים לישועה, הן בגבורות ה' המגלגל את המציאות לצער חו"ח את ישראל בצער נורא ובמגפות ומלחמה קשה ועוני וכל מיני פורענות המיועדת אך לעורר אותנו, לדחוף את כל אחד ואחת לשאת למרום עינינו ולזעוק זעקה גדולה ומרה ועדיין לחזור בתשובה שלמה אשר תקנה לנו צורה הראויה להיגאל ולשכון בארץ הקודש לבטח.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">התהליך מתחיל לקבל צורה מתוך הרמזים אשר בידינו ברחמיו הגדולים. אם ישראל בורר מתוכו את הרע כאשר מבוררים את הקטורת, ומתנער מכל גסות ומתהדק היטב היטב עד שהרוחניות שבו תשלוט לחלוטין על גשמיותו, ויצריו יהיו כנועים לגמרי לשכל המורה דרכי תורה, ואם הגבורה מוצאת את מקומה בתהליך -הן בהמתקתה מאיתנו, הן בכח הדינים העליונים עלינו- לכך שנקבל את הצורה המאירה אשר רק התשובה מסוגלת להקנות לאדם, אז... מובטחת לנו נחמה כפולה כנגד אשר לקינו מה' כפליים בכל חטאתינו, ואז הגאולה תתפרש על העולם בתכלית אותה דרך ארוכה בה יגענו אלפי שנים במסעינו במדבר. אז יושלם המשפט: "נחמו נחמו עמי".</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">"עמי" שווה בגי' 120, אשר נתווסף ל-208 של "נחמו נחמו" כדי להפיק את השורש "שכח"=328, משמעותו שכיחה, הפך הזכירה. אותה שכיחה הנו יסוד עמוק בשורשי הגאולה, מאז שהעולם הנטהר ומחודש ומתוקן שבעתיד לבוא, הנו עולם בו הרע והטומאה נכנעו ונמחקו כלא היו מעולם. אין זה שהחטאים יקבלו מיד עונשם והרשעים ישתעבדו לצדיקים, אלא מציאות בה "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם", ובעקבות זה, "ברכי נפשי את ה', הללוי-ה" (תהלים קד,לה). מציאות עולם מתוקן היא מציאות אחידה בה אין כבר הפכים אשר יוכלו לצער ולהחשיך את האור הנפלא אליו התפללנו מעודינו.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">למדנו מהרב יצחק גינזבורג שליט"א אשר גם הפחד בעל "מגנטיזם" -כח שאיבה-: הוא הפחד עצמו המושך אל המפחד את אותם הדברים מהם הוא מפחד, כהשאבת הברזל לכיוון המגנט. ברם, כל איש בעל שכל המכיר את מקומו, ימנע את עצמו מכל פחד, ויאחז אך ורק ביראת בוראו ית' אשר ממנו כל הטובה, ויפחד וירעד מאוד בלבו שמא אף בשוגג יעבור על כך דבר שבתורה; ובכך ירחיק ממנו כל פורענות וימשוך אליו ולכל סביבתו לברכה תיקון שלם, ללכת צעד אחר צעד בדרך בה הקליפות נקרסות ומסוה אחר מסוה נופלים נעלמים כלא היו מעולם, ואור חדש על ציון יאיר ונזכה יחד מהרה לאורו אשר יאיר ולשעת הצורך אף יבעיר בשחרי הגאולה.</span><br /><br /><span style="font-size:100%;">זמן לפקוח את עיני המודעות העמוקה ולגלות, כל אחד בתוכו בשבת אחים גם יחד, את המקום הראוי לנו. להכיר את מקומינו-תפקידינו לתיקון העולם ולאחוז במקומינו-תפקידינו מתוך שמחה ואהבה רבה. לזכות כל הטוב הצפוי לנו בתכלית הימים הנוראים אשר הובאו אלינו להקיצנו, יהי רצון מלפני הבורא שנדע להתחנן הפעם באמת ביחד עם משה רבינו, שנדע לחזור בתשובה שלמה ללא עצלנות וללא יאוש כלל ולזעוק לגאולה. כדברי הנביא בסוף ההפטרה (ישעיה מ,כו): "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", ואז נעשה ונשמע, ויאיר פניו אתנו סלה, ונושעה, אמן כיה"ר.</span><br /></div><div> </div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-115453328743571781?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1153921993540174602006-07-26T16:50:00.000+03:002006-07-26T16:53:13.576+03:00<div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;">בס"ד<br /><br /></span><div style="text-align: center;"><span style="font-style: italic;font-size:130%;" >אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל</span><br /><a href="http://eduplanet.net/mod/forum/discuss.php?d=2357"><span style="font-weight: bold;font-size:180%;" >סוד התחמושת הראויה לנצחון במלחמה, כאשר כולנו בשדה הקרב</span></a><br /></div><span style="font-size:100%;"><br /><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">הנועם אלימלך מוצא לנכון, באופן מופלא המאיר לימינו, להקדים לפירושו לפרשת דברים את פירוש הפסוק (תהילים סח,לה) "תנו עוז לא-להים, על ישראל גאוותו ועוזו בשחקים". על מה הדברים אמורים? הרי השם א-להים מתייחס למידת הדין והגבורה של הקב"ה, לאותה מידה המתבטאת להציל ולגאול את ישראל ולערוך את נצחונו נגד אויביו, באופן בלעדי, בבחינת "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד,יד). אם כן, מה פתאום מזהיר דוד המלך ע"ה אשר עלינו "לתת עוז" לבורא ית' הכל-יכול? </span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">העולם מתקיים באמצעות השפע הקדוש בו הבורא ית' מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. אותו שפע, מטבעו, יורד לעולם לפי מידת הכלים האנושיים העשויים לקבלו; דהיינו, לפי מידת הכלי, מידת השפע; לפי זכויות האדם וכן העם והאנושות כולה, מידת הנשפע עליו מן השמים. חכמי הקבלה קוראים לפעילות האנושית המקנה זכויות לקבל שפע קודש זה (עסק התורה, דרך ארץ, קיום המצוות) בשם "מים נקובין", דהיינו מים נקבות העולות מן הארץ השמימה, לעורר את ה-"מים דכורין", מים זכרים, אשר ירדו אל עולמינו להזין את הבריאה (הדברים אמורים כאן בפשטות רבה, ועומק הענין הנפלא הזה רחוק ומופרש מדברים אלו). מאז שתכלית העבודה אינה כי אם לגרום ליחוד הבריאה בבוראה, אנו מבינים את התהליך כדמות היחוד של הזכר הזורע והנקבה המפתחת את התמצית הנשפע אל תוכה, להוציא את הטוב מהכח אל הפועל. מתוך עבודתו המושלמת, מתעורר מצב שבו נגלה "אור זרוע לצדיק" (תהילים צז,יא) בעוד "יבושו כל עובדי פסל, המתהללים באלילים" (שם, פסוק ז).</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">אם כן, דוקא דמות הצדיק מזדמנת לנו בעת דרישת הזכויות הנצרכים להצליח בנסיון מלחמות ישראל. האויב הוא אכזר בשיא האכזריות, ומגלה בכל צעדיו את כוונתו להשמידנו חלילה, ועוצמת גבורתו מעוררת חרדה רבה, עד כדי שהמרגלים, כשעורכים תמונת מצב מבוססת באופן הגיוני על הנתונים שברשותם, מסכמים אשר "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו" (במדבר יג,לא), ורק קול הצדיק בולט מתוכם ואומר "עלה נעלה (...) כי יכול נוכל לה" (שם, פסוק ל). סימן לזאת באשר "עלה נעלה" שוה בגי' 260, כגון י' פעמים השם הוי"ה הקדוש הממונה על החסדים.</span><br /> <br /><span style="font-family: verdana;">וכך דור אחר דור, מלחמה אחר מלחמה, לא נתבשר חדש תחת השמש, אלא תמיד לפי ההגיון נראה כאין לישראל סיכוי, ופעם אחר פעם, ברחמיו האדירים, דמות הצדיק מקנה -הן בגלוי, הן בנסתר- את הנצחון באשר "כל מה שהוא עושה, ה' מצליח בידו" (בראשית לט,ג). ובכן, ויאמר משה, הרעיא מהימנא, "קומה ה', ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך מפניך" (במדבר י,לה). הוי אומר שמדובר על אויבי ישראל, כל עוד שישראל הם בבחינת עם קדוש לה', ואין הבדל בין מהות אויבי ה' לבין מהות אויבי ישראל (כענין אשר הבאנו בשם חז"ל בפרשת מטות בהישוות אונקלוס את נקמת-ה' לדינו של עם ישראל), ואז קם ומתגלה הצדיק: "משה ידבר, והא-להים יעננו בקול" (שמות יט,יט). ועוד רמז לדבר מובא בכוונות אמירת פטום הקטורת: שהשם "משה" (שבחילופו מה"ש הוא שם קודש המסוגל לעצור המגפה והמוות), כוחו חקוק במילוי אותיותיו מ"ם + ה"א + שי"ן = 446, אותו הערך של המלה "מות". דהיינו שבחינת הצדיק הגדול עולה על בחינת "האמת" (=446 גם היא!) -דהיינו, ע"פ תורת הסוד, עולה מן היסוד הנקרא צדיק והנקרא שלום, אל התפארת המכונה אמת-; וגבורות כנגד גבורות (יוסבר בהמשך בע"ה), הוא מסוגל לעצור את הפורענות בדיבורו, באשר הוא גוזר, וה' מצליח בידו ומקיים.</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">בנקודה זו, לפני שננסה להסביר בע"ה באיזו דרך גורם הצדיק לנצחון "נגד ההגיון והטבע", חייבים להקדים ש-"הצדיק" מבטא את שיא המדרגה, את ההוצאה לפועל המושלמת ביותר של הכח האלקי השרוי בכל בן-ברית התורה. אך הדברים הפליאים והנשגבים המיוחסים לצדיק הם זמינים לכל אחד ואחת בישראל, לפי טבע הנשמות ולפי ההשתדלות בתורה ובמצוות. כי בתכלית אין כי אם (ישעיה ס,כא) "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ", באשר כולנו שותפים לאותה ברית ובאחריותינו ותכלית חיינו להידבק באותם דברים "אשר דבר משה אל כל ישראל" (דברים א,א), ובכן, בדיוק ברגע לפני כיבוש הארץ ליישבה לבטח כאשר בימינו אנו, "וילך משה, וידבר את הדברים האלה </span><span style="text-decoration: underline; font-family: verdana;">אל כל ישראל</span><span style="font-family: verdana;">" (דברים לא,א). עם כך, כפי שה-"עשה לך רב" (אבות א,ו) המוטל על כל אחד, מרמז על הצורך לגדול בתורה להפוך את עצמך לתלמיד חכם (מלבד פשטו, כמובן), גם כל המיוחס לצדיק בהאירו על סוף דרך תיקונו של כל פרט בישראל, מפריש קרני אור מכוונים גם אל כל הדרך, אל אותה נקודה בה כל אחד מאיתנו יעמוד ואז ידע, לפי עמלו בתורה, לעשות בקודש כמיטב מפעלו וכן הלאה.</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">חמושים בידיעות אלו, אנו יכולים כבר לשאול איך פועל הצדיק -ואיך תפעל נקודת הצדיק שומר הברית בכל אחד- כדי לגרום לעצירת הפורענות ולנצחון שלם במלחמות ישראל. עבודת הצדיק מעמידה זכויותיו להמתיק את הדין הקשה השולט על הכלל. שואל בנקודה זו הנועם אלימלך: "ובמה הוא ממתיק את הדינים? היינו על ידי גבורותיו של הצדיק, שצריך להתגבר עליהם", רוצה לומר שגבורות הצדיק -הגבורה הזוהרת בהישמרו את עצמו מן החטא בקנאות גדולה-, הן הן הכלי הראוי להמתקת הדין השרוי על הכלל. ומוסיף עוד, ומפרש אשר דוקא הגבורות של הצדיק ראויות להפוך את מהות הדינים של הכלל: "כי כל דבר צריך להיות דומה בדומה, דהיינו לגיבור מלחמה צריך לעמוד כנגדו גם כן גיבור מלחמה". ואם לאו, אין אותו מאבק ייקרא או ייחשב למלחמה, עם כל היוצא מזה. והמעמיק בנקודה זו, ימצא בה תוכן מופלא המפרש תכונות בולטות בימים אלו, בהם קל לטעות ולחשב סתם אירגון פשע לצבא, וכנופיית רשע תידמה בעיני המון לעם ולמדינה.</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">אכן, "תנו עוז לא-להים" פוקד על כל אחד מישראל להתחזק בלימוד התורה הקדושה ולתקן את עצמו במצוותיה, ומבטיח שכל צעד וצעד בדרכי הצדיק, בכך שיקרב את ההולך בו לבחינת יסוד עולם, יתן עוז להעצים את גילוי הא-להים בהילחמו את מלחמותינו. כי כל מצווה ומצווה שתוסיף לימיך, וכל אות ותיבה שתלמד בתורה הקדושה בכוונה להתעלות בחייך, יוסיפו לתיקון הכלל, ויוגשו בעולם העליון אל שורש הדינים להמתיקם; או כדברי הנועם אלימלך, "שתעלו במדרגתכם ליתן עוזכם וגבורתכם נגד (...) הדינים, להכניע ולהמתיק אותם". ובכל זאת תוכל להקשות, הרי כתוב (קהלת ז,כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא": מיד תדע שאין מקום ליאוש כלל וכל מעשה ודיבור ומחשבה של קדושה שתקבל על עצמך יעלה להגביר את כוחות ישראל בכל מערכה אליה יגש או יידחף; כי בכל מצווה שתקיים, תתיחד ותתאחד יותר עם הבחינה הנקראת "כל ישראל", אשר היא שלמה ואין לה פגם כלל ועליה כתוב "ועמך כולם צדיקים" כנ"ל; ואז, אף שאין מי שלא יחטא, ישראל ישאף בכללותו לקדושה שלמה המתלבשת בשלום, "ואין שטן ואין פגע רע בהם חלילה".</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">להרבות משמעות לימים אלו של צער, בהם המלחמה באויבי ישראל בוערת ברחבי הארץ; ערב ראש חודש מנחם-אב התשס"ו כאשר עם ישראל שואל את עצמו ביושר איך נכון לנהל מלחמה אשר קודרת מדי יום בחדירת צערה לקרב משפחות ישראל, בא לסיעתינו המדרש תנחומא (דברים, ג'), ואומר: כשהלך יואב להלחם עם ארם (שמואל ב, פרק י', אשר ישמש גם כמדריך אסטרטגי למלחמתינו בשתי חזיתות), יצאו לקראתו ואמרו לו: "אתה מבני בניו של יעקב ואנו מבני בניו של לבן, והרי התנאי שלהם קיים (דכתיב -בראשית לא,מח- "הגל הזה עד ביני ובינך היום"). כששמע יואב כך, חזר אל דוד ושאל את פסק-דינו לגבי המלחמה: הרי תנאי שבועת יעקב לצאתו למלחמה נגדם! מיד ישב הסנהדרין וגזר: באמת כך היה התנאי, אלא שהם עברו תחלה (ועברו מזמן וכפלו בעבירתם, תמיד בכוונה לכלותינו) -עכ"ל התנחומה עיין בו- ויש לנו בכך זכות ונכונות ליפול עליהם להכותם עד חרמה. וכמאמר חז"ל: "המרחם על אכזרים, סופו שהוא מתאכזר על רחמנים".</span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">"השם אחד" שוה בגימטריא 358. אך לצורך תפילה אין אנחנו משתמשים במלה "השם" אלא בשם הקדוש של המלכות, בשם המכנה את השכינה. מתי, אם כן, אנחנו מתייחסים לבורא ית' במלה "השם"? אכן, רק בלימוד, כשאנחנו עוסקים בתורה ללמוד וללמד, עינינו קוראות בדיוק אותם אותיות אשר אנחנו קוראים בתוך התפלה, אך אין שפתינו מבטאות את השם "עצמו" כביכול, אלא את המלה "השם", המרמזת לאחדותו הנעלמת מן העין והשגחתו המלאה על הבריאה. אין כי אם "השם אחד" הסיכום הנעלה ביותר של לימוד התורה ולמידתה. ומצוות תלמוד-תורה ערכה כנגד כל המצוות כולן. זה בטח מרומז בכך שהביטוי "השם אחד" שווה בערכו המספרי 358 למילה "משיח"..., אשר עצם ידיעתו ועצם הצפיה לביאתו ימשכו את האדם לתשובה, לתפלה ולצדקה, והעביר את רוע הגזרה. </span><br /><br /><span style="font-family: verdana;">יהי רצון מלפני הבורא שזכות הלימוד לשמה המכנס את כולנו כאחד, לימוד התורה כדי לגדול בקדושה אמתית במחשבה דיבור ומעשה מתוך כל אחד מאיתנו, ימתיק את הדינים, וכח הדעה הברורה אשר "השם אחד" בה מחונכים כל ילדי ישראל אשר הוריהם ומוריהם רואים ומבינים, ימשיך אלינו את אור הגאולה בנצחון פלאי לאות ולמופת במלחמתינו ובביאת משיח צדקינו, אשר יוביל אותנו מאפלה לאורה, מבירא עמיקתא אל איגרא רם, במהרה ממש בימים אלו, אמן כיה"ר.</span></span></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-115392199354017460?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1153406995848073992006-07-20T17:48:00.000+03:002006-07-20T17:49:55.870+03:00<div style="text-align: right;"> <div class="moz-text-html" lang="he"> <a href=".http://eduplanet.net/course/view.php?id=40">Iahadut.Net</a> -> <a href="http://eduplanet.net/mod/forum/index.php?id=40">פורומים</a> -> <a href="http://eduplanet.net/mod/forum/view.php?f=190">עיונים ומחשבות מתוך פרשת השבוע</a> -> <a href="http://eduplanet.net/mod/forum/discuss.php?d=2332">אגב פרשת מטות-מסעי: מפתחות אסטרטגיים לנצחון במלחמתינו</a> -> אגב פרשת מטות-מסעי: מפתחות אסטרטגיים לנצחון במלחמתינו<br /><br /><br /><div style="text-align: right;"><span style="font-size:100%;">בס"ד</span><br /><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-size:130%;">אגב פרשת מטות-מסעי</span><br /></div> <div style="text-align: center;"><span style="font-size:180%;">מפתחות אסטרטגיים לנצחון במלחמתינו</span><br /></div> <span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><br /><span style="font-family: verdana,arial,helvetica,sans-serif;font-size:100%;" >בראש פרשת מטות (במדבר ל,ב) משה נגש לנשיאי שבטי ישראל, להורות להם את הדבר אשר צוה ה'. ה-"נועם אלימלך" מושך את תשומת ליבנו אל ישיבת ממשלה זו, בהיפרש לנו אשר צדיק שמנסה למשוך שפע קודש מן השמים אל עולם המעשה, חייב להתחבר לצדיקים אחרים המסוגלים להנהיג, למסור ולהשפיע את תורתו.<br /><br />אותה התחברות עם התלמידים החניכים (אשר שותפים באותו קוד, אותה ברית, אותה אהבה יסודית הנשקפת ממנהיגם), תפעל כמין מגבר, המוציא את דבר הצדיק מהכח המילולי אל הפועל המעשי-מוחשי. חניכי הצדיק הנאמנים משמשים מרכבה המתרגמת את משמעות תורתו המלומדת להשפעה יחודית המסוגלת להסתים את הרע, ובכך, לגרום לנצחון הטוב והקדושה במלחמתם נגד האויב הרע האחוז בצד הטומאה. הוי אומר: כאשר דיבור הצדיק גוזר להסתים את הרע בעולם העליון (דהיינו, לחסום את השפעת המלאכים הממונים על האויב בעולם העליון), כוחות הרע הטמאות נעצרות ונחסמות ממילא גם בעולם המעשה.<br /><br />אם התורה הקדושה "טורחת" כביכול לדייק בשבילינו לימוד זה, מדובר בודאי באשר הצדיק המוסר ומוריש תורה, אם אין לו תלמידים נאמנים הממשיכים את דרכו ודיבורו, אין בידיו כל כלי אשר יאפשר לו לחסום ולהסתים את מעשה הטומאה. לצורך גילוי זה ישאל משה בעתו (דברים א,יב) "איך אשא לבדי טרחכם, משאכם וריבכם?". משה ע"ה יודע אשר השפעת אור התורה על המציאות תלויה בכח התפשטותה של הא ור דרך צינורות התלמידים הנאמנים לה, בגשמיות וברוחניות כאחד. אם תורתו מתפשטת דרך צינורות כלל ישראל, דיבור הצדיק יאסור את מלכי הרע בזיקים ואת נכבדיו בכבלי ברזל. אך אם לא, איך יתקן לבדו את מציאות הכלל? איך יעשה, אם הם לא מתחברים לו ולא נתקנים בדיבורו, ולא הופכים בכך לכלים הגונים, רגליים וידיים לתורה, מערכות חיות המתרגמות את התורה להשפעה מוחשית על המציאות הכללית?<br /><br />מה שיש למשה למסור לנשיאי השבטים הוא משמעותי לנו היום ביותר, ומתיחס לחוקים יחודיים ביותר הנוגעים ל-"איש אשר ידור נדר" (במדבר ל,ג) וגו'. שורש המלה "נדר" בלשון הקודש מזכיר לנועם אלימלך את הפועל "לדור", ואת מושג ה-"דירה": היות והאדם כלול מנשמה אלוקית ממעל המחיה גוף חומרי מתחת, האדם צפוי וחיב להפוך את נשמתו לדירה לבורא ית' בעולמות התחתונים -דהיינו, להפוך את עצמו לכלי כשר לקבלת שפע אור מן המרומים-, וזה יקבע את זכותו לדירה גשמית לגופו, מידתה כמידת הדירה הבנויה בנשמתו לאמת הבריאה ותכליתה.<br /><br />זו בדיוק התחייבות הברית והנדר היסודי של ישראל: בכך שאנו מפיקים מנשמותינו דירה ראויה לשכינה -הגילוי המוחשי של השגחת והשפעת הבורא ית' על בריאתו-, אנו נכרזים להוות צינורות אשר דרכם זורם שפע הברכה המחיה ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כל זמן שאין ישראל נענים לכרוז מתמיד זה, כל זמן שחו"ח ישראל נזר ממעשה התורה -המהווה את הכלי שבידינו להפיק צורה מושלמת לנשמה-, אנחנו מתנתקים ממקור השפע, בוגדים בנדר וקושרים רח"ל את ידי הצדיק, אשר בכוחו להתגלות כמשיח צדקינו המריץ את תהליך הגאולה. כאשר ישראל מנותק ממעיינות התורה, משאירים את העומד להימשח לבדו ללא כלים שיוציאו אל הפועל את כוחו, ובכך, אנו מזניחים את עצמינו ללא אבטחה ולא מגן כלפי עימות כוחות הרע הבאים עלינו לכלותינו. אין דמיון לימינו אלו שיהיה מקרי, אלא דוקא באה פרשתינו להעמיד את הבנת המלחמה הנוכחית על בוריה, והמשכיל יבין.<br /><br />מפתח הניצחון במלחמה נגד רשעת הטומאה מוסבר בבירור רב ע"י משה קצת יותר קדימה, כאשר מצווה (במדבר לא,ג) לגייס מן העם אנשים לצבא, אשר יתכוננו לבצע את נקמת-ה'. אונקלוס, המתורגמן המפורסם של התורה ללשון ארמית, מרמז על טבעה האמיתי של אותה נקמה -המגשרת בין העולמות בהיותה כלום כי אם השכר הראוי על-פי האמת, מידה כנגד מידה, למעשה הטומאה-: הוא מתרגם את ה ביטוי "נקמת-ה'" באופן של "דין של עם ה'". כי מהות ישראל אינה דוקא "גנטית" או גזעית, אלא שמתקיימת מתוך הברית, מתוך תיקון האדם באמתת התורה כנ"ל. בכך, כאשר מעשי הקדושה של ישראל הופכים אותנו לזרוע גשמי של התורה הרוחנית, מלחמות ישראל מאושרות ומושגחות ע"י רבון עולם, המבטיח את הנצחון השלם במלחמה שאנחנו לוחמים (חייבים לציין שהמלחמה המתוארת כאן ע"י התורה גם היא לא החלה מתוך יוזמת ישראל, אלא מתוך תגובה להתקפת כוחות הטומאה נגדינו לכלותינו רח"ל).<br /><br />השבוע אנחנו קוראים גם פרשת מסעי, אשר משלימה וסוגרת את ספר במדבר. לאורכה, ה' מוסר למשה את הגבולות שהוא יצוה את ישראל לכאשר "תבואו אל ארץ כנען" (במדבר לד,ב). המדרש יבהיר לנו שהחיבור בין עם ישראל וארצו כוונתו להפוך את בחינת "כנען" -הרומזת לטומאה- לבחינת ארץ קדושה הראויה לשם ישראל, המרמז לקדושה וליחוד הבורא ית' בבריאתו.<br /><br />אותו פסוק ממשיך ומכנה את ארצינו כארץ "אשר תפול לכם נחלה". כאן, הנועם אלימלך מציין את השימוש המיוחד של ענין הנפילה, ומסיק אשר ארץ הקודש תועבר לרשות ישראל בשלמות מתוך כך שה' יפיל את כוחות הרע (הוא, ולא מלאך, ולא שליח וכו'), את אותם הכוחות שמטרתם לקטרג ולנסות את הדבקות של עם ה' ברבון העולמים, כדי לעכב את התיקון ולהרחיק את קודשא בריך הוא משכינתיה. דיווחנו לעיל על האיזון ההדדי בין הנארע בעולמות העליונים לבין הנעשה בעולמינו: אותה הפלת הרע מן השמים, תקרה אך ורק אם אנו מפעילים את הטוב והאמת על-פני הארץ.<br /><br />מסעי מסכמת את 42 השלבים של מסע ישראל במדבר, בדרך אל ארצם. כל שלב, בנוי מ-"ויסעו" ו-"ויחנו". ע"פ דברי הזוהר הקדוש, כל הופעת ה-"ויסעו" מרמזת לפגמים הנעשים בידי בני אדם המקלקלים במעשיהם הלא טובים ובכך פוגמים בשכינה ומגבירים את הקליפה; כאשר כל הופעת "ויחנו" רומזת לצורך הצדיק לתקן, בכח המוגבר על ידי חניכיו, מה שנתקלקל -בבחינת "ויחן ישראל נגד ההר"-. משמעות זו תשתקף בבהירות אם נתבונן בכך ששורש ס"ע של "ויסעו" שוה בגי' 130, כגון ה' חסדים המופרשים ע"י הקב"ה, כ"א בערך של 26 כמספר שם הוי"ה השולט בבחינת הרחמים; בעוד הפועל לחנות בנוי על שורש ח"ן, היופי העדין שמקנה ביטוי לחכמה העילאה (וזה ר מוז אף בהיות ח"ן ראשי תיבות לחכמה נסתרת). המספר 42 בעצמו יסכם את כל התהליך: השם הקדוש הנקרא מ"ב, היוצא מתפלת "אנא בכח" ועוד, מיועד דוקא, ע"פ הזוהר הקדוש, להמתקת הדינים השורים על העולם, כדי לגרום לגילוי שכינה. הוא בנוי משבע קבוצות של שש אותיות כל אחת: שש תיקונים (תיקון אחד לכל אחת מששת הספירות הנאגדות בבחינת יסוד) הנשלמים במעשה התורה, בכל אחד מימי השבוע, בתהליך שעובר דרך כל החולין כביכול של ימי ראשון עד ששי בבריאה, עד גילוי האור הנפלא של שבת המלכה והאלף השביעי. זה, ולא אחר, הוא התהליך האמתי של "עליה" לבחינת ארץ ישראל, דרכו כל מי שנוטל חלק לעצמו בברית התורה יוצר לעצמו זכות לדירה בארצנו בשלום.<br /><br />פרשת מטות מציגה בפנינו גם את שבטי גד וראובן וחצי שבט מנשה, אשר מוצאים שארץ הגלעד אשר במזרח לירדן מתאימה מאוד לצאנם ולמקניהם הרב, ומחליטים שאת אותם ארצות הם רוצים בשבילם במקום הנחלה אשר תפול בגורלם בארץ הקודש המיועדת לכלל ישראל. מציגים בפני משה ע"ה את רצונם ומבטאים אך את כוונתם לתמוך בכל אחיהם ולהיות עמם בכל מלחמות כיבוש הארץ, להיות אף חלוצים במלחמה, ורק אז, אחרי קיום החובה ה-"משפחתית" כלפי כל יתר השבטים, לחזור ולהתיישב בצד המזרחי של הירדן אשר נמצא כבר בידי ישראל. תוך-כדי משא ומתן, משה מסכים להם, אך הוא חוזר, באופן שנראה אף "מוגזם" לכתחילה, על כל פרט ופרט ממה שהם התחייבו לעשות טרם ישבו בשקט בארצם (במדבר לב,כ-כב): הם חייבים להיות חלוצים לפני ה', כל אחד מהם חייב לחצות את הירדן וללוות את כלל ישראל עד שהאויב האחרון יגורש מפניהם, ורק אחרי שהכיבוש תם ונשלם, רק לאחר שארץ ישראל חזרה לידי בעליה בשלמות, יהיו רשאים לחזור לארץ אשר בחרו לעצמם בעקבות רכושם הרב.<br /><br />ה-"אור החיים" הקדוש מוצא לנכון לשאול על אותה הקפדה של משה רבינו, הרי היה מספיק לו להסכים לדבריהם ולצוות את יהושוע ואלעזר בדבר. ונצטט את תשובתו הנפלאה אשר נוגעת לנו היום ומשיבה לשאלות הנשמעות היום בזעקות ישראל: אכן, כך דבר משה "לפי שראה שדעת בני גד ובני ראובן שרוצים לעבור עם ישראל" את הירדן ולהילחם יחד איתם, "אינו אלא כדי שיתרצו ויחליטו להם נתינת הארצות" שהם בחרו להם, "ולא לתכלית אחר". ויש בזה נפקא-מינה קשה וכבדה לתוצאות המלחמה, המוסבר בהמשך האור החיים: "ודבר זה אינו נכון לעשות כן לענין הצלחת המלמחה, כי צריכין בני המלחמה שתהיה מלחמתם להינקם מאויבי ה'". וכך מובא בבירור רב בלשון הרמב"ם בפרק ז' מהלכות מלכים (הלכה ט"ו): כל הנלחם בכל לבו וכו' ותהיה כוונתו לקדש ה' בלבד, מובטח לו שלא ימצא לו שום נזק ולא תגיעהו רעה וכו', ויזכה לחיי עולם הבא, עכ"ל.<br /><br />משה יודע -אנחנו יודעים- שאין הרע תוקף אותנו אלא להזמיננו להגיב לו בצדק ובכך, להפיל את כוחותיו ולסלק אותו מן המצוי לחלוטין. והנצחון האפשרי הוא אך ורק ההוא שנובע מכוונתינו הקדושה במלחמה: אם נצא למלחמה כדי להגן על היום ההווה שלנו, על בתינו ונכסינו,... תהיה זו מלחמה ככל המלחמות, תלויה בכל הגורמים הטבעיים הקובעים לכאורה את תוצאות כל מלחמה כאשר השגחתו ית' מוסתרת מאיתנו. אך אם נצא למלחמה בכוונה לתקן בשם התורה, בכוונה לקדש שם שמים ולמשוך אלינו את הגאולה השלמה, גם המטרות המיידיות יושגו, וגם ננצל מכל רע ולא ניפגע, וננצח בשם הטוב על הרע ונעורר את כוחות הגאולה בידי משיח צדקינו במהרה.<br /><br />משה נשמע כאילו חוזר ללא צורך על דברים המובנים כבר מאצלם. אך לא כן הדבר, אלא שמשה חייב להזהיר את ראובן, גד וחצי המנשה באשר אם כוונת תמיכתם בישראל ויציאתם איתם למלחמה אינה מיוסדת בברית קודש, בדבקות שלמה בתורה ובה' יתברך, לא רק לא תועיל תרומתם לנצחון אלא אדרבא, יתכן חו"ח שדוקא הם יהיו הגורם המטמא את כלל איגוד ישראל הדבוק בתורתו, ודוקא הם יגרמו להסתר פנים מאת ה' ולהסרת השגחתו, ועם זה, מלחמה אשר מובטח לנו מלכתחילה שנצחונה בידינו, תהפוך להרס ולנפילה ולצער רב בפני האויב הקם עלינו לכלות את ישראל רח"ל ולהשליט חלילה את כח הסיטרא אחרא, "הצד האחר", על העולם. ואם, מאידך, ישראל כולו כאחד יוצא למלחמה זו מתוך הבנה שהיא מלחמת כליון מול כוחות הרע והטומאה, והיא מהווה הזדמנות מבורכת מאת ה' למשוך אלינו את הגאולה השלמה, אז יופלו בעולמות העליונים המלאכים הממונים על הגנת האויב, והנצחון שלנו יהיה שלם וקדוש, ושחר מלא אור אמת יתעורר לאחר כל הצער והכאב והאפלה, מופק מתוך הדברים הטובים של התורה, אשר לומדיה ואוהביה יתרגמו למציאות המוחשית, ויתקנו בכך באהבה רבה את נשמות האחוזים בפלאי עונג הבריאה בשלומה באמת, וידבקו בתשובה שלמה ומאושרת.<br /><br />** <span style="font-style: italic;">ההתבגרות איננה תוצאה של עבר והווה המקיימים אותך, אלא שהיא נולדת מאותה נקודה בה אתה לפתע לומד להציל -ולעשות- כל מה שמזכה אותך בצורה הראויה לעתיד. אף ההווה ההכי נורא, אם תצפה בו מתוך הראי הבהיר של התורה, יראה מתנהג כצורה אפשרית של תהליך לגאולה.</span><br /> <span style="font-style: italic;">הדרך אל התשובה לנחלה, אשר יקיים אותך בבחינת איש במובן הנעלה יותר של המלה, היא דרך אשר נעברת באופן פתאומי, בקפיצה אדירה אחת על פני תהום, בדיוק ברגע בו אתה פוקח עיניים ומבחין בכמה רחוק אתה נמצא. אם תסתכל מאותה נקודה ממנה רואים את הדברים ללא שגיאה וללא כל אשליה, תראה שאנחנו, כולנו, נמצאים כל כך רחוק... (כל כך השתבשה ראייתינו, כל כך השתעבדנו לאשליות שוא), עד אשר רק הרחמים ללא גבול של ה' ית' מזמינים אותנו, במכה אחת של צער קודר אשר ירים עינינו כלפי מרום ויסגור לנו כל צפיה למקור אחר לפיתרון: רק מן השמים תבוא הישועה.</span><br /> <span style="font-style: italic;">אז, אף שחשבת שידעת, אף כאשר היית כמעט שבע-רצון לגבי עצמך והערכת את דרכך כאילו כוחך ועוצם ידך עשו חיל ממש, אתה מוצא את עצמך לפתע צועק וזועק בחרדה רבה שאין לך כל זכות אמתית שתגן עליך גם לא בתוך ביתך ולא בלכתך בדרך, כאשר גם ביתך ודרכך הפכו לחלקים מאותו שדה קרב קיומי... </span><br /> <span style="font-style: italic;">אז, לפתע פתאום, אתה מוצא את עצמך נוהג את מכוניתך דרך כביש אשר נראה מסובב קרבות נעלמים ופיצוצים ומראות אש סובבים אותך מכל עבר, ואתה נוהג חמוש חבוש תפילין ומתפלל את תפילתך העמוקה ביותר לפני רבון העולמים; התפילה הפנימית והבוערת ביותר; ואתה מבחין, תוך-כדי, באשר לבך ונשמתך תופסים צורה חדשה אשר לא חשבת ולא ציירת ולא קוית, והשחר עולה בתוכך, וחיוך נפלא בדמות שלום של ביטחון נצטייר בפניך המזיעות עכשיו בזוהר רב.</span> **<br /><br />יהי רצון לפני ה' שיאמר די כבר לנסבל ולנצער, להתעורר כבר מכל הבהלה הזו, אשר יכולנו למנוע מאיתנו בכל נוראותה; ושנדע לזכות בכך שאויבינו אויבי ה' ייבלעו אל עמקי תהום עד כדי ששום זיכרון מהם יוותר על פני הארץ; ותשיג אותנו הגאולה השלמה, כדי שמכל אחד ומכולנו יחד, לא יהיו החיים אלא ביטוי אמתי של השלום השקוף והמואר והנעלה ביותר, במהרה, בדיוק בימים אלו שלנו, אמן כן יהי"ר.<br /></span></div> . </div></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-115340699584807399?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1136190296936517242006-01-02T10:24:00.000+02:002006-01-02T10:24:57.210+02:00<p class="mobile-post">דבר אחר: "יחיד גאה לעמך פנה זוכרי קדושתך" כנגד ויגש יהודה ויתחנן לפתוח שערים לתפילתו, ובכן "השיבנו ה' אליך".<br />בזו הדרך, "שועתינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות", זו קליפת נוגה המשקיפה כבמראה את בחינת "גשו-נא", ובזאת מבטיחה "ונשובה".</p><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-113619029693651724?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1136184376667005302006-01-02T08:46:00.000+02:002006-01-02T08:46:16.730+02:00<p class="mobile-post">"ויגש אליו יהודה": המלכות נגשת ליסוד ומפללת לו "בי אדוני ידבר נא עבדך", ומתיצבת לפני ה' לתפילה בבחינת "ה' שפתי תפתח ופי יגיד...".<br />"ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא" היא תשובת הצדיק באשר תפילת המלכות התקבלה: "ויגש" להגיד השיבנו אליך, ו-"גשו נא" כהושטת השרביט המתיר "ונשובה", דהיינו יותר לנו המסווה ונחזור אליך בגילוי וכבר לא בהסתר.</p><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-113618437666700530?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1136161741249887472006-01-02T02:29:00.000+02:002006-01-02T02:29:01.290+02:00<p class="mobile-post">בס"ד</p><p class="mobile-post">"אני יוסף": סוד הכרת הנוכח (מגאולה לתפילה)</p><p class="mobile-post">(ציטוט מבוקר ומפורש קצת מתוך צדקת הצדיק ס' רח, מאת רבי צדוק הכהן, אגב "אני יוסף", פרשת ויגש)</p><p class="mobile-post">עיקר מלחמת האדם עם יצרו הוא בדמיונות והרהורים שבלב ומוח, ועל זה אמרו (סוף תיקון י"ג וריש תיקון כ"א) שהתפלה הוא הכרת הנוכח; וכעומד לפני המלך (עירובין סד ע"א), דהיינו עמידת הלב והמוח.</p><p class="mobile-post">דהשם יתברך יראה ללבב ואם חס ושלום יארע לו איזה מחשבה זרה והרהור חצוני, הרי אינו עומד באותו רגע לפניו ית'.</p><p class="mobile-post">והמנצח ליצרו לצאת מן הדמיון ומחשבת חוץ יהבין ליה וכו', שיהיה השם יתברך נוכח עיניו בעת התפילה, וזהו סמיכת גאולה לתפילה, דגאולת מצרים היינו יציאה מדמיון.</p><p class="mobile-post">‏(...) וב-"תהלה לדוד" (אשרי...), בסדר א"ב שהוא סדר הבריאה כולה שהכל מסודר מאת ה' יתברך, וזה נקרא מדת אמונה (...) ונכון יהיה לבו בטוח שהוא בן עולם הבא.</p><p class="mobile-post">אבל מי שיצא מהדמיון, זהו מדת אמת, ומסמיך גאולה לתפילה, שזוכה על ידי כן להכרת בנוכח ע"י תפילה שהוא יחוד אמת ואמונה (קודשא בריך הוא ושכינתיה): זהו בן עולם הבא בהווה; בהכרה גמורה ולא קר בבטיחות; כי אמונה פירוש בטיחות שמאמין בחי עולמים; אבל אמת הוא שמבורר לעין ואין צריך "לבטוח".</p><p class="mobile-post">ומי שזוכה לזה לא שייך לומר שהוא "בוטח" ולא "מובטח", אלא שהוא זה בן עולם הבא נרמז באצבע וניכר לעין.</p><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-113616174124988747?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1136156662740364682006-01-02T01:04:00.000+02:002006-01-02T01:04:22.786+02:00<p class="mobile-post">(התבוננות לעת צירים הקודמים ללידה: בתוך עבודת נשימה-נשיפה עמוקה קצבית, דמייני צבע מול העיניים. על רקע אותו צבע, תבליטי אות יו"ד מצויירת היטב מלמעלה -מקוצו של יוד- למטה אל רגלה. תני לאות "לשחק" בעצמה ולמצוא את הגודל והזוית הנכונים לה. כשהיו"ד יציבה כבר וצבעה אחיד, ציירי לשמאלה אות מ"ם פתוחה, עם עמוד הוא"ו שלה תקוע היטב לכיוון הקרקע ובטנה שפוע, והפתח שלה רחב מכוון מטה לארץ; והיו"ד עכשיו נשענת על המ"ם, והפתח של המ"ם משמש לך צינור לנשימה ממנו את מקבלת אור בצבעך ואויר הטוב לך. אז, תתרכזי היטב בנשימה ותבקשי להצמיד את האותיות, היו"ד הנשענת על המ"ם, לעינייך, עד שהאותיות יו"ד מ"ם יתפתו לעבור את מנהרת העיניים ולהתיצב בתוכך.... ואז, תתמקדי על ציור שתי האותיות גם יחד מאחורי עינייך, ובקשי לשחרר אט אט את היו"ד ממקומה, שתפסיק להישען על המ"ם ותתחיל להקוף אותה הן מקדימה הן מאחורה לה... עד שהיו"ד תעמוד חדשה, יותר עבה או רזה, ובטח בצבע חדש הנאה למקומה החדש... ומתחתית המ"ם נשאף כח חזק המבליט את היו"ד כאור השמש המזהיר את לובנו על זיו המ"ם... ואז, התהליך אשר התחיל ביו"ד החכמה שנזדווגה במ"ם ליצור מצב של מים חיים כאשר בים, יצטייר בזהות חדשה בבחינת מ"י... בשמחה, באהבה רבה ובמזל טוב)</p><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-113615666274036468?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1135950719424220652005-12-30T15:49:00.000+02:002005-12-30T15:51:59.436+02:00<div style="text-align: right;">בס"ד<br /><br /><div style="text-align: center;"><span style="color: rgb(153, 0, 0);font-size:180%;" ><span style="font-family: verdana;">אגב פרשת מקץ:</span></span><br /> <span style="color: rgb(153, 0, 0);font-size:180%;" ><span style="font-family: verdana;">חכמה בשבילי הלב</span></span><br /> </div><br /><span style="font-family: arial;font-size:100%;" ><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><br />האות ה"י היתה דל"ת שנתעברה, וביחד עם עיבורה נבדלה מערך צורתה הקודם, ונהייתה לאות ה"י (הדל"ת, בבחינת מקבלת, נתעברה ביו"ד אשר בבחינת משפיעה, ושתיהן י"ד נתהוו לאות ה"י בבחינת יד המבצעת; דבר אחר: יו"ד החכמה התווספה לדל"ת הבינה, ומהם נוצר יד, בבחינת דעת). וכמוה, האות קו"ף לא היתה אלא אות רי"ש שעיבורה נמשך והמשיך אותה כלפי מטה (בסוד אות נו"ן פתוחה, היא הבינה התתאה בבחינת מלכות), ובזה נהפכה לקו"ף. ובכן, היות ודל"ת ורי"ש לשון "דל ורש" המה, הם בחינה המורה על חיסרון, המבקש השלמה. וכל מקום שנאמר לשון רש ודל, בישראל מדובר (בראשית רבה ע"א א'), כי ישראל מבחינים בכך שעולם הזה הוא עולם השקר ומשתוקקים ונכספים לאמת, ובכך מבקשים לקרב את הגאולה ומתקנים ומתעלים בתורה ובמצוות.<br /><br />אותיות דל"ת ורי"ש יחד מרכיבות את התיבה "דר" המהווה שורש למדרגה הראשונה בשחרור האדם: קביעת ד' אמות של דירת האדם, אשר תחשבנה רשות היחיד המיוחד לו (אשר מאותה מדרגה הוא יהיה רשאי לחפש את דרכו בבחינת "חופש" עד שימצאנה ויחרות את האמת בלבו במדרגת ה-"חרות"). ביחד עם זה, התיבה "דר" רומזת על בחינת העולם התחתון הגשמי שלנו, אשר תכלית בריאתו היא בניית דירה לכבוד מלכותו ית' בתחתונים. מהם יוצאות, אכן, אותיות ה"י וקו"ף, האחת בבחינת אשת חיל המשתוקקת לבעלה למעלה, והשניה בבחינת אשת זנונים (כמבואר בזוהר תרומה קמ"ח ע"ב), והם כנגד היצר הטוב והיצר הרע שבאדם. ובעוד האות ה"י מורכבת שלוש בחינות (ה"י, ה"א וה"ה) שכנגד שלושת המדרגות מהן מורכב האדם (נפש, רוח ונשמה), האות קו"ף היא בבחינת הקוף אשר בשפל המדרגה, המחקה את מעשה העליונים בבחינת קליפה עבה בעלת צורה ללא אור כלל.<br /><br />פרשתינו מביאה לנו את מעשה הפגישה בין יוסף הצדיק בהיותו שליט על מצרים, ובין אחיו אשר נצטוו ע"י יעקב אביהם להגיע למצרים "לשבור בר", להשיג אוכל כי כבד היה הרעב בארץ כנען. יוסף מזהה את אחיו בעוד הם אינם מכירים אותו; וברגע בו הם נכנסים אליו ממש (נכנסים לשליט "המשביר לכל עם הארץ"), כתוב "ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה", ואז, "ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם".<br /><br />יוסף הוא צדיק, ואין חשש שיכשל ב-"לא תקום ולא תטור"; אכן, זכירה זו באותו רגע דורשת דיון והבנה, להשיג מה היתה אותה זכירה ומה תועלתה. למדנו שיש שתי דרכים בהם האדם יכול להתעלות בעבודת בוראו: ישנו האדם אשר יראתו קודמת לחכמתו (דהיינו, שמתוך יראת שמים ויראת חטא הוא לומד ומחכים ומבין) וישנו שדרך השגת השכל בוחן את המציאות ושואל ומקשה "כלום אפשר לבירה בלא מנהיג?" (בראשית רבה לך-לך ל"ט א'), ומתוך כך מגיע ליראת שמים ויראת חטא, בבחינת "מתוך שלא לשמה בא לשמה".<br /><br />המעיין ומהרהר בחכמת התורה טרם התעוררו אצלו יראת שמים ויראת חטא, הוא שרוי בסכנה. הרי יכול לקרות ל"ע שילמד את החכמה כדרך לימוד החכמות החיצוניות, ומתוך לימודו יסטה ויטעה במעשיו ויתרחק חלילה מבוראו ית'. לא כן המעיין בחכמה מתוך יסוד אמונתו ויראתו את השם, כי "דברי תורה שעוברים דרך הלב (פירוש: שהלב מרגיש ומתפעל בהם) הוא נקרא עץ חיים וסמא דחיי" (רבי צדוק הכהן, צדקת הצדיק ס' רכה, עיין שם), דהיינו: חכמה הנקנית מתוך יראת השם תהיה יציבה ותמשוך על האדם שפע ברכה, ולעולם לא יכשל בה.<br /><br />כי החכמה ללא יראה נוטה לצד הדין, בעוד היראה מתובלת בחכמה מושכת חסדים לאדם. וכך מובן, אשר ע"פ הדין, תורת ה-"לבוד" קובעת כי פתח הפחות מג' טפחים אינו נקרא פתח בכלל (ודין זה יש לו תוקף בהלכות עירובין, בהלכות סוכה, ובהלכות קנין בהגבהה בין השאר), ומאידך, אומר הקב"ה לישראל "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם", דהיינו, שפתח "כחודו של מחט" ייחשב בפני הקב"ה כפתח ממש, ועוד ייחשב כהשתדלות מספיקה לכך שהוא ית' ישלים את כוונת האדם. <br /><br />מהו פשט הדבר? ישנם שני אופנים בהם הקב"ה משפיע על העולם. יש שמשפיע ללא צורך באתערותא דלתתא (בהתעוררות מלמטה) מקודם, בבחינת המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית: כמעשה בראשית ממש, אשר לא היתה שום התעוררות מהתחתונים קודם לו כי טרם נברא האדם. זוהי הדרך בבחינת הדין, ולפי הדין, אין פתח הפחות מג' טפחים נקרא פתח, כי הוא נכלל בתורת לבוד; והשפע פועל ויורד כמידתו ולא כמידת האדם.<br /><br />וישנה השפעה כדוגמת מעשה מרכבה, בה "השם יתברך מגלה למי שמתעורר לו" (רבי צדוק הכהן, שם, ס' רכו), בבחינת חסדים הנשפעים על מי שמשתוקק להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים, ולכל אחד ואחד לפי מדרגתו והשתדלותו. ובזו הדרך ישיג האדם תחילה את מידת היראה בנפש מתוך אמונה תמימה, וממנה יתעלה עד לדרגת בטחון הלב, והתעוררות זו תמשוך אליו את החכמה, דהיינו את השגת הא-להות בשכלו. ובהתעוררות זו לא שייך ענין לבוד כלל, כי כפי שאמרנו, דברי תורה שעוברים דרך הלב נקראים "עץ חיים" והם בבחינת מים חיים המטהרים את האדם, ואז פתח כחודו של מחט למטה יעורר פתחו של אולם בעליונים.<br /><br />אכן, למדנו מ-"ויקח משה עצמות יוסף" (שמות יג,יט) ש-"העצמות של יוסף הוא יראת חטאו קודמת לחכמתו" (רבי צדוק, שם, ס' רכה), ובכך, כפי שהוא בראש המדרגה ביראת שמים ויראת חטא, והתנסה במידותיו גם בעזיבת בגדו בידי אשת פוטיפר ובאשר אמר "לא-להים פתרונים" ראשית ו-"ספרו נא לי" אחרית, נבין שכינויו "הצדיק" מורה על היותו שורש ויסוד ודוגמא להשתדלות ומעשה האדם בקדושה.<br /><br />אם כן, נחזור לעניין חלומותיו ונשתדל לפתור את קושיית אותה זכירה אשר זכר בה את חלומותיו. עשרים ושתיים שנה קודם לכן, יוסף חזה אשר ימלוך על משפחתו, כי כך התבשר לו בחלום. באופן נפלא, הנה "בחלום" = "א-להים", שהוא שם הקשור לדין ולגבורה, וזה בא לרמוז לנו (ראה פירוש מתוק מדבש על זוהר מקץ דף קצט ע"ב) שהמלאך גבריאל (הוא שר החלום), הוא הממונה על האמת שבחלומות, בעוד "יש חלומות שהכל אמת, ויש חלומות שיש בהם אמת ושקר, אבל לצדיקי האמת אין מתגלה להם שקרים בחלום אלא כולו הוא אמת, לפי שנשמותיהם עולות ומקבלות ההודעות משר החלום שהוא מלאך גבריאל בעצמו" (זוהר שם).<br /><br />עד רגע זה, יוסף ידע בבירור שחלומותיו אמת ושהולכים להתקיים, והקפיד לזכור אותם תמיד כי שכיחת החלום מהאדם גורמת לשכיחת החלום בעליונים (באשר שכיחת הבשורה נחשבת לביזוי של טובת הבורא באדם). אך יוסף טרם ידע מה תועלתם, ומה תועלת התקיימותם. ורק בשעה שראה שאחיו כורעים לפניו, "אז הזכיר לעצמו החלומות, כי עתה היה תועלת בדבר, שהרי ראה שנתקיימו לו לפי שהשתחוו לפניו, ובזה הבין שאלו החלומות היו לו רמז שכולם נכנעים למידתו לקבל שפע ממנו בסוד מלכות" (זוהר שם, דף ר' ע"א).<br /><br />יסוד יוסף באות רי"ש אשר כנגד יום ששי בבריאה; הוא החיבור ממש בין ימות החול לבין השבת; נקודת התקשרות העולם הזה לבחינת עולם הבא; ושורשו באות קו"ף (שתיהן מתחברות בתיבת "רק", בבחינת "והבור רק אין בו מים"). ומשם, עבודתו להתחבר לבחינת ה"י ולמשוך חסדים מהעולם העליון.<br /><br />אכן, יוסף הצדיק, יסוד עולם בסוד החיבור בין עולם התחתון ועולם העליון (וזה רמוז גם באשר שבטו כנגד חודש אדר בחודשי השנה, אשר יש שנים בהם הוא חל פעמיים, וגם שבטו נחשב לשני שבטים), הזכיר לעצמו במלואו את חלומו ברגע בו נתגלה את הטוב האמיתי והנפלא שבפיתרון המלא של החלום: באשר עמדתו המלכותית במצרים ושליטתו על משפחתו תגרום להצלתם (ובזה, "החלומות אשר חלם להם" משמע שחלם את החלומות "בשבילם" ממש, "כדי לרחם עליהם ולהמשיך עליהם כל טוב ושפע גדול" כדברי המתוק מדבש שם), ותהווה ראש תהליך אותה גלות ממנה יצאו ישראל כבר בבחינת עם ויקבלו את התורה וידגו לרוב בקרב הארץ.<br /><br /><br /></span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-113595071942422065?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1135463322091031132005-12-25T00:26:00.000+02:002005-12-25T00:37:13.093+02:00<div style="text-align: right;">בס"ד<br /><br /><div style="text-align: center;font-family:verdana;"><span style="font-size:180%;"><span style="font-style: italic;">מה שמכסה גם מכנה</span><br /><span style="font-weight: bold;">האופנה הקדושה של כל דורות ישראל</span></span><br /></div><br /><span style="font-style: italic;font-family:verdana;" >מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><span style="font-size:130%;"><br /><span style="font-family:verdana;">יש כמה כינויים בלשון הקודש לדבר המכסה את גוף האדם. הראשון מהם, "בגד", משתף שורש עם ה-"בגידה" וה-"בוגד", ומהווה אחת מבחינות הכיסוי: בכך שהוא מכסה, גם נהיה לתחפושת, המאפשרת יצירת דמות חיצונית נפרדת ונבדלת מהפנימיות המתכסה בו. אכן, הבגד הוא בבחינת קליפה בנויה דינים, החוצצת בין הפנימיות לחיצוניות בבחינת קליפה עבה החוסמת את ה-"אור" הפנימי ומונעת מימנו להתגלות לחוץ.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">הבחינה השניה של הכיסוי הגופני מתבטאת במלה "מלבוש". את שורשה ל-ב-ש ניתן לקרוא גם כ-"לב ש...": הלב נסתר ונשמר בתוך המלבוש, והמלבוש מהווה אמצעי לביטויו כלפי חוץ. כנגד תורת הבגד אשר צפוי לשקר, תורת המלבוש מורה על ביטוי ישר ובלתי-מתואם של הלב. עודנו רגשי ובלתי-מושלם, המלבוש הוא בבחינת קליפה בינונית המשקפת קצת מאור הפנימיות החוצה, בעוד הנראה לעין מאמץ את הצורה של הקליפה עצמה.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">המהר"ל מפראג מביא אסמכתא להבנה זו בדיונו באופן בו התורה נבדלת (תפארת ישראל פרק נט על מאמר ריש לקיש בדברים רבא פ"ג): כי "ואמר ומלופפת באש, פירוש הליפוף הזה הוא מלבוש התורה. וכבר התבאר למעלה עניין מלבוש התורה, דהיינו גילוי התורה והוא נקרא מלבוש (...). כי הפשט נקרא מלבוש, ורצה לומר אל תאמר כי דבר זה הם סיפורים של עולם הזה, ואינו שכל אלוהי; אבל גם המלבוש שכל אלוה". נסיק מכך שהתורה האלוהית ניתנה מלובשת בתוך הפשט (אשר גם אצבע א-להים כתבו) לשם כך ש-"נראה" אותה, שנהיה מסוגלים להבחין בה ולבנות גשרים בין שכלינו השפל לבין פאר מעלתה הנשגבת.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">הבחינה השלישית של כיסויי גוף האדם מוצאת את ביטויה במילה "שמלה", אשר שורשה ניתן לקריאה באופן של "שם ל...", דהיינו, החזות המשקפת את פנימיות הנחזה, הכיסוי המבטא וחותם, המעגל ומגדיר באופן מופלא ומדויק את הצורה האמתית של האדם, באותו אופן אשר בו השם מבטא את זהות הנשמה ומשקיף את גורלה הנאה לה (ובכן, גם שינוי השם ושינוי המלבוש, כשינוי מקום, ישפיעו לשנות את הגורל). השמלה הנאה ביחודיות ללובשה היא הקליפה הדקה ביותר, בכך שמגלה את האור הפנימי לראוי לראותו, בצורה נאמנה ביותר לפנימיותה.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">למדנו בלשון הזוהר הקדוש אשר הרכב האדם מגוף ונשמה הוא בצורה בה הגוף משמש "מלבוש" לנשמה. במקביל, לפי דברי רבי צדוק הכהן מלובלין, אין המעשה הגשמי כי אם "מלבוש" למחשבה (באשר, "במקום בו המחשבה של האדם, שם כל האדם" - ספר צדקת הצדיק ס' קסד). כשנלמד את מערכת האור הנשפע מהעולמות העליונים אל העולם התחתון, נתבשר גם באשר השתלשלות השפע פועל באופן בו הבינה "מתלבשת" ב-ו' קצוות של זעיר אנפין, ובבחינת של מלבושים אל תוך מלבושים משלתשל האור העליון עד העולם התחתון. כי אם לא כן היה, האור היה מגיע בכל כוחו ומיד היה "שובר את הכלים"... יוצא מזה שהמלבוש מגן לא רק על המתלבש בו, אלא גם (ובמקרה זה, אך) על המקבל אותו: באותו אופן בו נמצא שפועלת תורת הצניעות בלבוש בנות ישראל הקדושות (להועיל לגברים את קיום המצווה עלינו "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"...), האור העליון נמנע מלהיגלות כדי להגן על הכלי העשוי לקבלו. ההקבלה בין ציור זה לבין המובן ע"י המדע המודרני באשר אור השמש חייב להיסנן בדרכו אל כדור הארץ כדי שקרנותיו החזקים לא יבעירו את כל החי ע"פ האדמה, איננה כי אם ביטוי נוסף לכך שהעולם הגשמי משקף ומחקה את צורת עולם הרוח; במלים אחרות, שהאדם וכל עולמו נבראים כל רגע בצלם א-להים וכדמותו.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">ישנו מלבוש המתאים לכל נברא לכל מצב. התורה מלמדת אותנו על כל מגוון הלבושים אשר חייב להשתמש בהם הכהן בשירותו הקדוש; ומיני הבדים וצבעיהם, וכל יתר החומרים המרכיבים את בגדי הקודש, משמשים כלים נאים לכל פעולת "יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה", לכל אופן של התקשרות בין המקדש של מטה עם המקדש של מעלה, שעל ידיה מוריד הכהן את השפע הקדוש אל הבריאה. וכך הוא, כאשר לכהן, לכל אדם.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">בנוגע לבגדי-מלכות, ככל שנתחיל לחפש נפגע מיד במלך שאול הרודף אחרי דוד להרגו. שאול נכנס אל תוך המערה בה דוד מסתתר, "ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר ה' אליך הנה אנוכי נותן את אויביך בידך, ועשית לו כאשר יטב בעיניך", ומיד "ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול" (שמואל א, כד:ד). כריתה זו מהווה סימן לכך שדוקא מלכות שאול נכרתה, וזה יתברר אף בדברי שאול עצמו (כד:כ): "ועתה הנה ידעתי כי מלוך תמלוך, וקמה בידך ממלכת ישראל". (בנוסף לכך, כריתת "מעיל" דוקא מתרצת את כריתת המלכות מתוך ענין "מעל" אשר חייב להיפסק).</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">ובנוגע לעטרת מלוכה עצמה, הלא למדנו (בזוהר פיקודי דף רמו ע"א - לפי תירגום ופירוש ה-"מתוק מדבש") ש-"אותו מלאך הממונה על תפילתם של ישראל נקרא סנד"ל, הוא לוקח כל תפלות ישראל ועושה מהם עטרה בראש חי העולמים, וכבר ביארוהו במדרשים, וכל שכן תפלתם של הצדיקים שהקב"ה רוצה בהם, ונעשות עטרות להתעטר בהם הקב"ה באותם התפלות". מזה, שבעולם העליון המלבושים נעשים מהחומר העדין של קול דברי האדם, והנעלים מהם מיועדים דוקא לעטרת ראשו של הקב"ה.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">בפרשתינו פרשת וישב, יעקב "אהב את יוסף מכל אחיו" ומתוך אהבתו זו, נתן לו כתונת פסים (בראשית לז:ג), בגד שונה מהאלה שלבשו אחיו, בגד אצילי המסמן את יוסף כמיועד למלוכה, כאחראי להמשכיות ישראל. אבל יוסף טרם קנה את הכלים הפנימיים הנדרשים ליישום המשימה ולקיום תפקידו, ואין השעה משחקת לו, מאז שמלך חייב להיות מקובל על עבדיו (ואם לאו, אין הוא מלך), ואחי יוסף דוקא "וישנאו אותו, ולא יכלו דברו לשלום". אחי יוסף לא משלימים עם בכירות אחיהם הקטן, להרבות חלומותיו המלכותיים הגורמים ל-"ויוסיפו עוד שנוא אותו, על חלומותיו ועל דבריו".</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">בהזדמנות הראשונה, האחים מפשיטים את יוסף, מורידים ממנו את כותונת הפסים אשר עליו (לז:כג), בכוונה להוריד אותו מהמלוכה טרם נמלך עליהם. יוסף נמכר לסוחרים מדינים, ומלבושיו החדשים אינם כי אם בגדי-עבדים.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">המלבוש המלווה אותנו בכל שלב בחיים מסמן מי אנחנו בכל רגע ורגע. כך מלמדים אותנו חז"ל באשר "מלבוש תלמיד חכמים, מלבוש נאה נקי; ואסור לו שיימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בה. ולא ילבוש לא מלבוש מלכים, כגון בגדי זהב וארגמן שהכול מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים, שהוא מבזה את לובשיו--אלא בגדים בינוניים נאים" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות דעות פ"ה הלכה יז). כי מי שחי את חייו תחת קורת התורה הקדושה וניגש לה' בתפילה כל יום, הוא תמיד בבחינת עבד המבקר בארמון אדוניו, ו-"אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק" (אסתר ד:ב).</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">דוקא שם, במעשה אסתר ומרדכי, מובא לנו פן אחר של אותו לקח אשר באנו ללמוד היום: כאשר נודעה למרדכי גזירת המן הרשע אשר גזר להשמיד את היהודים רח"ל, "ויקרע מרדכי את בגדיו, וילבש שק ואפר, ויצא בתוך העיר, ויזעק זעקה גדולה ומרה" (ד:א). ואז, "ויבוא עד לפני שער המלך", לא בשער ממש, כי אף האבלות איננה מתירה לעבור על כבוד המלכות, ולא ראוי להתיצב לפני ארמון המלך בבגדים בזויים. באותו הזמן, שמלתו (דהיינו, החזות החיצונית הנאה ממש לפנימיותו, והמשקיפה אותו בשלמות בבחינת שם) היא אותה זעקה... וזה יתגלה לעינינו באופן נפלא מתוך כך ש-"ויזעק זעקה" שווה בגימטריא ל-"שמלה", הרי זו שמלתו.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">כמה צעדים קדימה, כאשר נגלה איך הקב"ה מתחיל לגלגל את האירועים לגרום לרווח והצלה ליהודים בנס גלוי, אנו מוצאים דוקא את אותו המן הרשע, ממורמר בלית ברירה מקיים פקודת המלך, "ויקח המן את הלבוש" -לבוש מלכות אשר לבש בו המלך- "ואת הסוס, וילבש את מרדכי" (ו:יא). באותה דרך בה ראינו שכריתת מעיל שאול הורה על כריתת מלכותו, גם כאן תהיה זרש אשת המן הרשע, מי שתפרש את הסימן באופן חד-משמעי: ככל שייראה שאתה עולה בכבוד ובשלטון, "לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו" (ו:יג).</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">יוסף הולך בדרך להימכר כעבד במצרים, וראובן, היחיד מתוך אחיו (מלבד בנימין) שלא נטל חלק במעשה המכירה, חוזר אל הבור בו הונח יוסף מקודם ונבהל לגלות שהוא כבר איננו שם. מתוך ודאות על כך שיוסף אכן מת, "ויקרע את בגדיו" (בראשית לז:כט). בשובם הביתה, בראות יעקב את הכותונת שטופת דם עז, מסיק יעקב אשר "טרוף טורף יוסף" (לז:לג), "ויקרע יעקב שמלותיו" (לז:לד). בעומק המסופר, נאמר לנו שראובן קורע את בחינת ה-"בגד" השולטת על מלבושיו (בחינת הדינים אשר שלטו עליהם), בעוד יעקב, אשר איננו יודע בכלל את האמת והוא בבחינת "תם", קורע את ה-"שמלה": בחינת התפארת הראויה לו, המכנה את שורש נשמתו ואת גורלו ממש. ולזה יבוא רש"י להוסיף כי דוקא גורלו של יעקב נראה כאילו נקרע ונהפך כעת, מתוך כך שהיה גלוי לו מפי הגבורה שאם לא ימות אחד מבניו בחייו, מובטח היה לו שלא יראה גהינום. ועכשיו, שאחד מבניו נפטר לכאורה, תם תוקף אותו תנאי ואין הוא יודע מה יהיה גורל נשמתו.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">יוסף מגיע עכשיו להינסות בנסיון העבדות. היתה בו קצת גאוה, קצת ריבונות, בהיספרו חלומותיו לאחיו, בהישקפו את אשר הוא ימלוך על כל משפחתו. אותה גאוה הרשתה לאחיו, דרך הפיתרון שנתנו לחלומותיו ("המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו"), לדחות את נבואתו בעשרים ושתיים שנה. יוסף נמכר לעבד בבית פוטיפר שר פרעה, ושם בביתו, ניתנה ליוסף ההזדמנות להראות ולהוכיח את כשרונותיו עד כדי שאדונו "וכל יש לו נתן בידו" (לט:ד), "כי אם הלחם אשר הוא אוכל", שלפי פירוש רש"י, זה אשתו. ודוקא מאשת פוטיפר יבוא אז הנסיון.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">יוסף הגיע למצב מכובד בתוך ביתו של פוטיפר; מלבושיו מלבושי כבוד, וכן האוכל והשתיה זמינים לו בשבח, והוא מוצא זמן אפילו "לסלסל בשערו" (רשי" על לט:ו). בעוד אביו מתאבל עליו, אין זו התנהגות ראויה, ואף יותר: זו התנהגות המזמינה נסיון (וכן רש"י אומר שם: "אמר הקב"ה: אביך מתאבל ואתה מסלסל בשעריך? אני מגרה בך את הדוב"). פוטיפר עזב בידי יוסף את כל אשר לו, מלבד את אשתו, "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף"; וכך גלגל הקב"ה את הדברים שאף אסטרולוג אמר לה שמיוסף יהיה לה זרע, והיא לא ידעה שעל בתה מדובר (אשר תינשא ליוסף כעבור שנים רבות). יום אחד, בהיותם רק שניהם בבית, היא תפסה אותו בבגדו המכובד. זהו רגע האמת בשביל יוסף. הוא מבין שישנה בחירה בידו: הטוב והרע, החיים והמוות. השליטה הגשמית המגיעה לשיאה באמצעות החטא, או...</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">יוסף מתגבר על הנסיון, משתלט על היצר, בוחר בערך האמתי: עוזב את בגדו המכובד אשר סיכן אותו בבגידה בידי אשת פוטיפר ויוצא החוצה, ובחירה זו מובילה אותו להחליף את אותו הבגד בבגד חדש, השפל ביותר, השייך לאסירי בית הסוהר אשר לפרעה. עד שהאירועים מתגלגלים באופן כזה שהוא פותר את חלומות שני שרי המלך אשר אסורים אתו, ולבסוף, בהתחלת הפרשה הבאה פרשת מקץ, נדרש לפתור חלומות פרעה עצמו. יוסף עבר כבר את תקופת תיקונו בבית הסוהר, ובהיקראו להיווכח לפני פרעה, "ויריצוהו מן הבור" (מלשון ריצוי ופיוס, לדברי רבי אבא בזוהר מקץ דף קצד ע"ב, הוא מתפייס עם גורלו ועם נבואותיו הקדומות) "ויחלף שמלותיו": הפעם, הורד מעליו הכינוי המזהה אותו כאסיר, כאיש בזוי, וקבל ממש "שמלה" חדשה, דהיינו זהות ושם: "ומן הבור נתעלה אחר-כך" (זוהר שם) לגדולה. וכך נראה בהמשך, שפרעה מפקיד אותו על כל ארץ מצרים ומלביש אותו "בגדי-שש" (="הברית" בגימטריא, על שם הברית אשר שמר בנסיונו עם אשת פוטיפר) ונותן בידו את טבעת המלך, וקורא אותו בשם "צפנת פענח" ("צפנת" = חכמה בינה ודעת; "פענח" = יצחק), דהיינו מפרש הצפונות.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">למדנו מחכמינו ז"ל אשר שלושה דברים שמרו על ישראל, הרבה שנים לאחר מכן, בהיותם משועבדים למצרים: שמותם, לשונם ומלבושם. לאורך כל הזמנים, ה-"אופנה" המיוחדת של ישראל אופיינה באותה רוח קדושה אשר שהתה בחייהם. מלכתחילה, הבגד היסודי של האיש היהודי יהיה תמיד טליתו: בגד בעל ארבע כנפות המחזיק את חוטי הצצית, המיעדים (לפי במדבר טו:לז-מא) להזכיר לנו את התורה ולהזכיר בנו את המצוות לכך שנעשה אותם ונהיה קדושים. ביחד עם זה, כל התלבושת של האיש והאשה היהודים גם יחד, הנם מענה לצורך לשמור על הקדושה מתוך אחיזה בצניעות כנגד הפריצות (תלבושת כנגד תלבוזת), בענווה המשקפת תכונות הלב כנגד הפיתוי הגס של הקליפות.</span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">כך יוצא שהאופנה היהודית הקדושה יכולה להיראות בכמה אופנים, לפי גם הרואה והלובש. יכול להיות בבחינת "בגד" כלפי הלובש עצמו, אם תכונותיו העצמיות רחוקות מהנשקף מחזותו; וגם כלפי הרואה, אם אין הוא מסוגל ל-"קוד" המיוחד של הצניעות והקדושה. יכולה להיות גם בבחינת "מלבוש" כאשר הלובש משתוקק בלבבו להתעלות בקדושה ובכן לוקח לעצמו חזות קדושה באהבה רבה, אשר תשפיע על פנימיותו לטובה (ומתוך שלא לשמה, יגיע גם לשמה), ותאיר בפני הרואה בבחינת "מלבוש" אם יהיו לו הרהורי תשובה המסוגלים להתחזק מתוך צפיה במעשה הנכון (בבחינת הלהבה הנוצרת ממציאות הניצוץ במסגרת המתאימה לה). </span><br /><br /><span style="font-family:verdana;">וכאשר האדם מתוקן ומאוזן, וניצוצות הקדושה שבו שולטים ומתגברים תדיר על הקליפה; כאשר לשון התורה אין הוא כי אם לשון חייו, אז הכיסוי הנאה לגופו הינו בבחינת "שמלה": בגד המכנה אותו ממש, המבטא את נשמתו. אז, מימנו נתגלה לכל שתכלית הלבוש הוא ביטול קליפות היצר על ידי ה-"קליפות" הגשמיות שהקדושה יוצרת להגנתה, והלבוש משמיע אותם דברים אשר לב האדם מרגיש ושכלו מחשב ופיו אומר וגורלו מוכיח.</span></span></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-113546332209103113?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1134555273870444872005-12-14T11:53:00.000+02:002005-12-14T12:14:33.890+02:00<p align="center"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;"></span><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">מאמר זה הופק במסגרת פרוייקט "כנחלים נטיו", אשר פעילותו ברשת ממוקדת באתרי </span><a href="http://amisrael.net/vaiomer"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">עמישראל.נט</span></a><span style="font-family:Arial;font-size:85%;"> ו</span><a href="http://eduplanet.net/"><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">אדופלנט</span></a><span style="font-family:Arial;font-size:85%;">. אנחנו גם עוסקים כיום בהעברת הרצאות הן בנוכח הן במסגרת של ה-"בית-המידרש הוירטואלי". אם הנך רוצה ליצור קשר איתנו, אנא <a href="http://eduplanet.net/blocks/contact_form/form.php">השב</a> , או צור קשר לטלפון 0525.801088<br /></span></p> <hr /> <p align="right">בס"ד</p><br /><p align="center"><span style="font-size:85%;"><span style="font-style: italic;">לרפואה שלמה בגוף ובנפש לחנה מרים בת-רבקה, וללידה קלה לגליה בת-פה ובריאות שלמה לה ולזרעה באור חמדת הלבבות</span></span><span style="font-size:100%;"><br /></span><span style="color: rgb(153, 0, 0);font-size:100%;" >"מי לי בשמים, ועמך לא חפצתי בארץ" (תהלים עג,כה)</span></p> <br /><div style="text-align: center;"><p><b><span style="color: rgb(204, 51, 0);font-family:Tahoma;font-size:100%;" >במסלול דף היומי: אגב עירובין סב-סג ופרשת וישלח</span></b><br /><span style="font-family:Tahoma;font-size:180%;color:#990000;">עירוב הקנאה בחכמת הרשויות</span></p> <div style="text-align: right;"><br /></div> </div> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" ><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן<br /><br /></span>הגמרא שלנו חוזרת להסביר שעל דבר שאינו "שכיח", לא גזרו רבנן ("שכיח" בלשון ארמית שווה ל-"מצוי" בלשון הקודש; בעוד "שכיח" בלשון הקודש יוצא משורש "ש-כ-ח" ולפי בניינו, ניתן לפרשו כדבר "הניתן לשכיחה"). רבותינו ז"ל גזרו גזרות לתת בהן צורה נכונה לחיי כלל ישראל, ובכן, גזירותיהם אינן מתמקדות ב-"יוצאים מן הכלל", במצבים אשר אינם מצויים בקרב העם.</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >אך מתוך הדיון שלנו תתעורר תמיהה מעניינת: לפי הצעת אביי בגמרא, ניתן לשנות מצב "שכיח" אשר במיקרה מיוחד נשאר ללא פיתרון אפשרי, ולעצב אותו באופן כזה שיהפוך למיקרה בלתי-מצוי, ובכך, יצא מתוך גדר גזירת חז"ל. ואף כאשר אין זה "תרגיל" אשר כל אחד יהיה רשאי ליישמו מתוך דעתו הפרטית, משמש תבנית מחשבתית מיוחדת, החורגת מכללי ההגיון "המצוי". כי לפי הצעת אביי, בדיוק באותה בחינה בה אוסר על אליעזר להביא אשה ליצחק מבנות העם היושב בארץ כנען, בין סיבות אחרות כי עובדי כוכבים המה (ובכל-זאת, נצטווה עליו להביאה מארם ארץ מולדתו של אברהם, איפה שגם עובדי כוכבים היו), ונשלח יעקב למצוא את זיווגו גם רחוק אצל לא פחות מאשר לבן הארמי הגדול ממכשפי הדור, אשר הוליד גם את בעור אבי בלעם, באותה בחינה ישנם מצבים בהם הגזירה נמתקת, ערך הנעשה משתנה והמזל מתהפך, מתוך-כך שנותנים לדבר צורה בלתי-מצויה ומחדשים בה אופן חדש, אשר אינו מזכיר את תקדימיו. מבית נחור יצאה רבקה הצדיקה, ההגונה ליצחק עוד בגיל שלוש; ומבית לבן אחיה, יצאו רחל ולאה אמותינו. ישנה, באומנות הבנת דבר מתוך דבר אשר בתכלית תלמוד-תורה, הזדמנות להוציא כל מצב מסורגי ההגדרה המזניחה אותו מתנאי הישועה, ולהשיגו לפי דעת אמת בתוך השקפת התורה הקדושה הכוללת את כל ההויה.</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >ודוגמא לכך אנחנו מוצאים בגמרא שלנו (מס' עירובין סג ע"ב, י' שורות לפני הסוף -ונקדים רק אשר נידון שם בענין "מבוי": קבוצת דירות הבנויות סביב חצר משותף, ואיך להתיר בו טילטול בשבת; בעוד שעד עכשיו אנו יודעים שאי אפשר לכלול רשות עכו"ם אל תוך עירוב אלא אם רשותו תושכר לישראל): באותו מבוי היה גר לחמן בר ריסתק (כך היה שמו של העכו"ם הגר שם, כאשר כל יתר תושבי החצר היו יהודים). הציעו לו שישכיר להם את רשותו, וסירב. הלכו היהודים להתייעץ עם אביי, והוא אמר להם: "לכו, בטלו רשויותיכם לאחד מכם (שהוא יהיה כבעל כל דירות החצר מלבד הזו של לחמן בר ריסתק), ואז המצב יהיה מורכב על יהודי אחד שמשתף את חצרו עם נכרי אחד. ועל יהודי אחד עם נכרי אחד, מתוך כך שאינן תופעה מצויה, לא חלה הגזירה (האוסרת טילטול בשבת מבלי ביטול רשות או שכירות, כמו שקורה במצג של יהודים מרובים המשתפים חצר עם עכו"ם). </span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >תמהו השואלים: הרי הסיבה היחידה לכך שרבנן לא גזרו על "יהודי אחד שמשתף חצרו עם נכרי", היא דוקא שזה אינו דבר מצוי (שבדרך כלל, אין מצב שיהודי בודד יגור מסובב גוים, בעוד כן מצוי שיהיו קבוצת יהודים הגרים יחד ואתם גם שכנים שאינם יהודיים).... וכאן -נמשכו בתמיהה- יש באמת ריבוי של דיירים יהודים!</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >ענה להם אביי: יהודים רבים המבטלים את רשותם ליהודי אחד אינו גם דבר מצוי, (וזה מספיק לנו כדי לכלול את המצב במובן של:) "ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן": דבר אשר אינו מצוי, לא גזרו עליו חז"ל, דהיינו: איננו בגדר גזרותיהם הקדושות. ובכך, יכולים אתם לקבל את הפיתרון...</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >אבל מיד תתעורר כאן בעיה אחרת, המקשה על הפיתרון מתוך דאגה יסודית ביהדות: המשכיות המסורת באופן נאמן לדורות הבאות. </span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >הלכו אותם יהודים לשאול את רבא, והוא טען שמאותו רגע שכולם יבטלו את רשויותיהם לאחד מהם, נכון יוכלו לטלטל בין בתיהם ובחצר באמצעות בניית עירוב, אבל אותו עירוב ייראה "כלפי חוץ" (בעיני כל אלה אשר לא יוודעו במצב המיוחד) כאילו כולל רשויות של "יהודים מרובים ונכרי אחד" גם יחד, מבלי שתהיה השכרת רשותו בידיהם; ואין זה אפשרי מתוך גזירת רבנן! ... וכבך, יוטעה הקהל בפרטי המצוה, ודקדוקי תורת העירוב ישתכחו מהם... אם לא בדור הנוכחי, בטח בדור שלאחריו. ואין שכיחת ההלכה דבר מהאלו שהיהדות יכולה לוותר עליהם.</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >לבסוף, הדין הוא שיהודי אחד יצטמד לאותו נכרי בכל אופן שזה יהיה (יש מחלוקת בפוסקים עד כמה אותו יהודי חייב להיות מעורב ברשות העכו"ם; ויש דעות שלפיהן מספיק שיפקיד יהודי חבילה בביתו של הנכרי, או אפילו שתוסכם זכותו לעשות כן), ואז, אותו יהודי ישכיר לכלל (לקבוצת רשויות יתר היהודים, אשר התבטלו לרשות יהודי יחיד) את רשותו (ורשות אותו יהודי הנצמד לעכו"ם כולל את חלקו ברשות העכו"ם), ובזו הדרך יהיה להם עירוב כשר ולא משגה הכולל רשויות של יהודים בלי בעיה ובלי יציאת-דופן, ומצוות עירוב לא תשתכח לעולם.</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >לעניינינו, תשובת אביי בפני היהודים היקרים השרויים במצוקה רבה הנה תשובה חכמה. הרי "להבין דבר מתוך דבר" אנחנו עמלים בלימוד התורה הקדושה, וכל שנתעלה האדם בלימוד, בחכמה יותר עליונה ועדינה ונשגבת -בחכמה יותר ויותר בלתי נתפסת ובלתי מובנת לכלל- הוא יבין, ואם ישר הוא, בפשטות יתירה יענה. </span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >פרשתינו פרשת וישלח מביאה מיקרה של חכמה שכזו, הדורשת את המציאות עד שמוצאת איך לכנותה, באיזה גדר להבין אותה, לפי הצדק והאמת. אכן, לאחר מילוי תנאים המהווים תבנית נכונה להבנת מעשה, מותר לישראל הטילטול בין רשויות. דהיינו, שהנכון להיעשות איננו תמיד בפשט הקריאה הראשונה של המצב; לפעמים, דרוש ה-"מבין דבר מתוך דבר" להשגת הזוית הנכונה מימנה הנידון יושקל כמשקלו האמתי כדת וכדין, ויתברר לעולם הפיתרון הנכון.</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >אכן, שכם בן-חמור ראה את דינה בת-יעקב, אשר יצאה לראות בבנות הארץ, "ויקח אותה" (כדרכה, מפרש רש"י) "ויענה" (שלא כדרכה), "ותדבק נפשו...", "ויאהב את הנערה..." (בראשית לד:ב-ג), והנה מיד רוצה אותה לאשה ומוכן לשלם את כל הונו עמו אתו עבורה. כל שויון בין קטע זה להתנהגות המוכרת של כל אדם המשועבד ליצר הבהמי גם בימינו... אינו מקרי. בני-ישראל, כשמעם את הנארע, מציגים את המצב ("לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה" -פסוק ז; "אשר טמא את דינה אחותם" -פסוק יג; ובכן: "לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו" - פסוק יד). מתוך כך, צריכים לדון במשמעות מה שהיה כדי לגזור מה התגובה הראויה, מה העונש או הפשרה או אף הברית, מה התגובה הנכונה מצד הצדק והאמת לכך שלמעשה, דינה כבר לוקחה לאיש אשר לו ערלה בעל כרחה וללא הסכמתם.</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >ה-"אור החיים" הקדוש מאיר בדבר באור נפלא. לדבריו, "אשר לו ערלה" משמע "אשר לו היתר ערלה" מפני שאין חלות עליו כי אם ז' מצוות בני-נח ואין הם כוללות מילה. וכפי שדינה נחטפה ע"י שכם טרם נאנסה, אותה החטפה נחשבת לגזל, אשר יעמוד לדיון לפני מעשה האונס עצמו. ובכן, "גזל" הוא כן אחד מתוך ז' המצוות שבני-נח מצווים עליהם. ולפי מה שלמדנו במס' עירובין דף סב ע"א (בדיוק בפרק הנוכחי בסדר דף היומי - פלא פלאים) מובא ע"י האוה"ח עצמו, "בן-נח שגזל אינו נפטר ממיתה בהישבון", ו-"אזהרה שלהן זוהי מיתתן". עם כן, בעוד נודעים אנחנו (בראשית לד,כז) אשר כל עיר שכם וחמור "טמאו אחותם" -וזה אומר שהיו שותפים בעוון הגזל-, חל עליהם דין מוות עוד לפני מעשה האונס עצמו. אך מסביר ומוסיף האוה"ח הקדוש שבעוון הגזל עצמו לא היו בני-יעקב מוציאים בעצמם את הדין לפועל, אם לא היה כי "טמאו אחותם", אם לא היה כי לאחר עוון הגזל עוד טמאו אותה, ובכך, עוררו את קנאתם.</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" >שני הדיונים אכן משלימים האחד את זולתו. כי היות ואין בבריאה דבר שאינו צפוי אצלו ית' ובתורתו הקדושה, הזכיר לנו אביי את הצורך לשנות את זוית הראיה כשהדבר נראה ללא פיתרון כלל, ובכך, למצוא לפי דעת אמת מה הבנתו ופיתרונו הנכונים. ועוד הקדימה הגמרא (דף אחד לפני) למשוך את דעתינו לענין הגזל, בו השבת הנגזל אינה פוטרת את הנכרי מדין מוות. ואף ענין הקנאה מובא גם דוקא בגמרא שלנו (דף סג ע"א), בה נידון שאסור לאדם לפסוק לפני רבו (מתוך היראה והכבוד המוטלים על התלמיד כלפיו), אך לדברי רבא: "לאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר דמי", וכפי שמסביר שם רב אשי: "כל מקום שיש בו חילול השם אין חולקים כבוד לרב" כי הקנאה לכבוד הבורא היא קדושה במעלה יותר גבוהה מכבוד הבריות. ובכן, באופן כזה מופלא, הכינה אותנו הגמרא להבין את מעשה בני-ישראל בהרגם את גוזלי ומטמאי דינה אחותם, לפי צדק ומשפט המופעלים בנכונות קנאתם הקדושה.</span></p><p style="text-align: right;"><span style=";font-family:Tahoma;font-size:100%;" ><span style="color: rgb(51, 51, 153);">יהי רצון מלפני רבון העולמים שנזכה לגדול בחכמה ולתרום מהברכות השרויות עלינו להשפיע בהם טובה לעמינו ולכל השואלים לתשובה באמת, ובזה נטול חלקינו בתיקון-עולם, ונזכה בגאולה שלמה ע"י משיח צדקינו, במהרה בימינו, אמן.</span> </span></p><br /><hr style="margin-left: auto; margin-right: 0px;"><br /><div style="text-align: right;"><br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-113455527387044487?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1134404357739418082005-12-12T18:19:00.000+02:002005-12-12T21:49:55.913+02:00<div style="text-align: right;"> בס"ד <span style="font-size:100%;"><br /><span style="font-style: italic;font-size:85%;" >לרפואה שלמה בגוף ובנפש למרים בת-רבקה, וללידה קלה לגליה בת-יפה ובריאות גופא מעליא לה ולזרעה אתה </span><br /><br /></span> <div style="text-align: center;"><span style="font-style: italic;font-size:130%;" >"שמא ילמד ממעשיו" </span><br /><span style="font-size:100%;"><span style="font-size:6;">יסודות מידת הזהירות</span><br /><span style="font-style: italic;font-size:130%;" >אגב מס' עירובין סב. ופרשת וישלח </span> </span><br /></div> <span style="font-size:100%;"><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן </span><br /><br />הגמרא שלנו עוסקת באיך יותר הטילטול בשבת בתוך מבוי, בין הבתים השותפות לחצר אחד לבין אותו חצר, ובין בית אחד לשני מהנמצאים סביב אותו חצר. הגמרא דנה במיקרה בו יש עובד עבודה זרה שגר באותו בנין של ישראל ל"ע. כאשר רק יהודים גרים בבנין, "בעית הטילטול" נפטרת דרך עירובי חצרות; ואף אם שכן אחד לא הצטרף לעירוב, יוכל עוד אף בתוך השבת לבטל את רשותו על החצר (כדי לא לגרום ליוצא מן הכלל בשיתוף הרשות לכולם, ובכך הטילטול היה הופך לאיסור לכל השכנים). אבל, אם יש עכו"ם גר תוך אותו בנין (שותף לאותו חצר) לא כן יהיה. כי הרשות של עכו"ם לא נקראת רשות (בלשון הגמרא, דברי אביי: דכ"ע דירת עכו"ם לא שמה דירה).<br /><br />אכן, אם דירת עכו"ם אינה בגדר רשות היחיד לענינינו, למה שיעכב בעלה לענין עירוב? הרי חצירו של עכו"ם (אשר אין חייו מנוהלים לפי חוקי אמת ואינו מודה בהם) הוא "כדיר של בהמה", שאין בו הפרדה או מחיצה ניכרת בין מקום האחת למקום השניה; ובכן, השתתפות העכו"ם בחצר ראויה להיחשב כבטלה ומבוטלת מעיקרה לענין הטילטול בשבת.<br /><br />אלא, שבאו חז"ל ללמדינו, כהמשך דברי אביי: "והכא בגזירה, שמא ילמד ממעשיו קא מיפלגי". כל הדיון הקשה ומסכנותיו המקשות על היהודי את פיתרון בעית הטילטול כאשר הוא גר בשכנות עכו"ם בבנינו, לא באים אלא להקפיד בריחוק, בהבדלה של היהודי מהעכו"ם, שמא ילמד ממעשיו. אותה מידת הזהירות אשר למדנו בפרשיותינו האחרונות מאברהם אבינו ע"ה בהיצוו את אליעזר למנוע מיצחק את בנות כנען, ומיצחק בשולחו את יעקב לזכות בזיווגו במשפחת אשתו (ולא בכנעני היושב בארץ), משתלמת בעינינו באופן מופלא זה, בדפי הגמרא אשר סדר הדף היומי מציב לעינינו לחזקינו במידת הזהירות, כדי שנסתגל להיות זריזים במצוות ה' ולדבקה בו כל הימים.<br /><br />ובכך נזכה בע"ה בהתעוררות החסדים הנשגבים הנשפעים על האדם הקדוש, כדברי הזוהר הקדוש בפתיחת פרשתינו (זוהר וישלח קסה:): "כיון שנצל יעקב מלבן ונפרד ממנו, אז נתחברה עמו השכינה, ובאו מחנות מלאכים קדושים לסובב אותו", ואז, "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה א-להים זה, ומאותם מלאכים שלח לעשו". כי אותם החסדים הנשפעים מאתו ית' על ידי הקדושה הנפעלת בחיי האדם מבחירתו ובעמלו, לא רק מענגים את נשמתו אלא פועלים אך בבחינת שפע קדוש של הוד והדר להגן עליו וללכת עמו ולשרתו בדרכיו בעולם, בבחינת צבאות ה' ממש.<br /><br />יהי רצון מלפני הבורא שנזכה ללמוד ולהפנים ולהוות את מידת הזהירות, אשר מימנה ייפתחו לנו הדרכים להיות זריזים לדבקה בה' כל הימים, ולמשוך אלינו את חסדי הגאולה השלמה בידי משיח צדקינו, במהרה בימינו, אמן.<br /></span><br /><hr style="width: 100%; height: 2px;"> ‏ <br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-113440435773941808?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1134290215998962182005-12-11T10:36:00.000+02:002005-12-11T19:43:17.593+02:00<div style="text-align: right;">ב"ה<span style="font-size:130%;"><br /> <br /> </span> <div style="text-align: center; font-family: trebuchet ms;"><span style="font-size:130%;">אגב וישלח (בראשית לב:ל)<br /></span> <span style="font-size:130%;"><span style="font-size:180%;">מתוך הצהרת המלאך, אפשר להבין מהו שם בבני-אדם</span><br /></span> </div> <p style="font-family: trebuchet ms;" class="mobile-post"><span style="font-size:130%;">"וישאל יעקב ויאמר הגידה-נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי..." (לב,ל)<br />וע"ז רש"י מסביר כי כוונת המלאך היא "אין לנו שם קבוע, משתנים שמותינו הכל לפי מצוות השליחות שאנו משתלחים"</span></p> <p style="font-family: trebuchet ms;" class="mobile-post"><span style="font-size:130%;">דהיינו, אצל בני-אדם, השם (ועמו, המזל) אחוז בגוף כהנשמה האחוזה בגוף. כי אין השם כי אם כינוי ל-"שליחות" אליה האדם נולד ע"פ הארץ. ובכן, מלאכים, אשר אינם קשורים למציאות גופנית מעיקרא אלא שמתקשרים בכל שליחות ושליחות למציאות הגשמית אשר נשלחים לנסות או לתקן, נצטיידים בשם מיוחד המחובר לה, בכל שליחות ושליחות, ואין השם הראוי לשליחות אחת תקף מחוצה לה.</span></p><span style="font-size:130%;"><span style="font-family: trebuchet ms;"> בני-אדם הנם כמלאכים הנשלחים לשליחות אחת אשר אורכה שווה לאורך החיים; ומתוך זה, השם עומד בתוקפו אצלם עד יום היפרדות הנשמה מגופה (או במקרים מיוחדים, כאשר משנים את השם במשך החיים, עושים כך דווקא לגרום למצב של "משנה מזל", דהיינו, משנה מהמאפיינים של שליחות החיים).</span><br /> <br /> <span style="font-family: trebuchet ms;"> דניאל י. גינרמן</span><br /> </span> </div> <div style="text-align: right;"><br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-113429021599896218?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1129904014067752042005-10-21T16:12:00.000+02:002005-10-21T16:18:37.600+02:00<div style="text-align: right;"> <p style="text-align: right;"><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><i>בס"ד</i> </span></p> <p align="center"><span style=";font-family:David;font-size:180%;" ><span style="text-align: right;"><i>ג</i><b>ילויי בראשית לעיני כל ישראל</b></span><br /></span><i><span style=";font-family:David;font-size:180%;" ><span style="text-align: right;">פרשת וזאת הברכה - חג סוכות</span></span></i><span style=";font-family:David;font-size:180%;" ><br /></span><span style=";font-family:Tahoma;font-size:180%;" ><span style="text-align: right;"><u>הבה נצטרף למהפיכת השמחה</u></span></span><span style=";font-family:David;font-size:180%;" ><u><br /></u></span></p> <p align="right"><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><i>מאת דניאל י. גינרמן</i></span></p> <p style="text-align: right;"><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">אנחנו בזמן של קצוות נפגשים.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">השבוע, אנו מגיעים לפרשת "וזאת הברכה" בסדר קריאת התורה. הפרשה האחרונה בתורה, בה מגיע רגע המימוש של הפחד הגדול ביותר של כלל ישראל במדבר: אחרי כל ספר דברים, המוקדש לצוואתו ונאום הפרידה של משה רבינו ע"ה, סוף-סוף הוא עולה להר נבו, שם עיניו בארץ הקודש, ופורש מן העולם הזה.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">כל שנהיה מוכנים, כל שנדע מראש שזה יקרה, עינינו מתמלאות דמעה לפתע והעצבות קודרת ברגבי החזה. דור המדבר לא הכיר שום מציאות מלבד המונהגת ע"י משה: המנהיג והמדריך, היד המבצעת נסים ונפלאות, המורה והרב והשופט של העם כולו. וברור לנו אשר אין כי אם הזכות העצמית של משה הועילה לנו לקבל הרבה מן הטוב אשר שרה עלינו במשך כל אלו השנים: אפילו הנס היום-יומי של המן, אשר פטר אותנו מלאכול לחם בזעת אפינו, היה בזכותו של משה, ויופסק מיד אחרי פטירתו.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">לפתע, אנחנו לבד, ותחושת האומללות מסחררת ומתישה כוחותינו. צברנו את כל ההוראה והמסורה, קלטנו תורתו של משה, וכל אזהרותיו לאותו עתיד אשר נבנה החל ממש מרגע זה, בכח בחירותינו ומעשי ידינו. נראה שלא יהיה כבר אותו היופי והששון הנובע מלצאת למלחמה עם הנצחון בידיים מראש. נשאר לנו זיכרון וגעגוע, בתוכינו תיקוה ואהבה אחת, ועמוק במודעות חור חשוך אשר לעד נשאג להיעלמו להימלאו כדי שיווצר בנו השלום האמתי שהובטח לנו אם נדע לבחור בו להבינו ולבנותו.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">באלו הימים, עובר עלינו גם חג הסוכות: העשיר והרש כאחד, הדר בארמון מרווח והנח מיגיעו מדי לילה בתוך חדר חסר-כל, נעבור כולנו אל תוך הסוכה: בית ארעי נטול כל שכלול מיוחד, בו נענג את הנשמה בלימוד, באכילה, בשירה ואף בשינה תחת קורת סככו אשר לא ימנע מאיתנו לצפות לכוכבים ולא יחסום לעננים את הדרך להישפך על מיטותינו בברכה. להשבוע, לחג הסוכות, קבלנו גם מצווה אחת מתמיהה ונפלאה. צווה עלינו להיות בשמחה, להרגיש ולחוות שמחה ועליזות שלמות ללא כל פגם.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">איך נעשה זאת? דוקא ברגע הכי ראוי לאבל ולעצבות, דרוש מאיתנו להיות בשמחה. או, אולי, לא הבנו באופן נכון את הנארע אשר מפיל עלינו תחושה של אומללות תהומית כזו, ולא כך צפוי שנחווה אותה?</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">סוכות הוא השלשי ברגלים. הראשון הוא חג הפסח, זמן חרותינו ממצרים. בפסח ממש, הפכנו לבעלי גופינו, שלא יהיו יותר משועבדים לרצון המצרים. נתמנינו לשלוט על זמנינו. במלים אחרות: הפסקנו להיות עבדים לבני-אדם (עבדים לעבדים) וקבלנו הזדמנות אדירה לא להיות מותנאים ותלויים מלבד לנקודה היציבה היחידה בכל המציאות, למוחלט, למלך עולם הבלתי-קליט בעיני אדם, לשלטון האמיתי היחידי אשר לעולם ולנעלם כאחד.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">כל שנה, אנו מתקדמים עוד קצת במבוכי-המדבר שבחיים, ולאחר חמשים יום, אנו מגיעים לחג השבועות, השני ברגלים. שבועות הוא התאריך המדויק בו אנו אומרים את עצמינו בהיכרת ברית נצחית עם רבון-העולמים, הכולל את קבלת התורה כחוק יחיד ובלעדי לבנות מתוכו את חיינו ולהישלט ולהישפט על ידו. עברנו את דרגת הדרור והחופש הגשמיים, להגיע אל החרות, בבחינת דבר-אמת "חרות על הלוחות", חרות בנשמותינו, מהם לא יימחק כבר לעולם.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">מאז שחווינו את מעשה מתן-תורה, מאז שחווינו את חג שבועות, אנו מודעים ויודעים את החוק התקף על כל מימדי המציאות. נמסרו לנו פרטי פרטיהן של כל ההלכות הנוגעות לסיבה ולמסובב; בעוד יש בידינו הזכות לבחור ואף לטעות, כבר לא נהיה יותר פטורים מתולדות ותוצאות מעשינו (אוי, כמה אנחנו זועקים ובוכים, דוקא היום, במחשבה זו, כשאנו צופים בדמות משה המתרחקת לכיוון האופק הרחוק, והגרון נסגר בתוכינו והבכי מתפרץ אל תוך הנשימה בידיעה הברורה שיש עדיין דרך ארוכה ועמל רב לפנינו עד שנזכה באותה גאולה שלמה כאשר יוסר המסוה המסתיר את הבורא ית' מעינינו!). התוצאה הישירה מהחכמה שקבלנו, ממהפיכת המודעות אשר בוצעה במו ליבנו, היא צמיחת אמונה ברורה ושלמה, ביטחון ודאי אשר יתבטא במה שההגיון הפשוט יכנה בגנאי כ-"מחשבה מאגית" ובלתי-רציונלית, אשר תורה לנו להבא איך לנהוג ולהתנהג בכל מצב.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">מתוך זה, היות וחג השבועות חל ביחד עם קטיפת ביכורי האדמה בארץ ישראל, נקח אותם הביכורים באהבה ונדרוך איתם לבית-המיקדש בירושלים, בו נקדיש אותם לעבודת הבורא. ההגיון השפל יתלונן על כך ויזהיר אותנו להימנע מכן: הואיל ואין אנחנו יודעים באיזו תבואה נתברך בהמשך, החלטה אחראית תהיה לשמור ולצבור את אותם ביכורי האדמה בתור קרן ביטחון להבא, שמא תבואת השנה לא תהיה מספיק טובה. אבל אופן המחשבה שלימדה אותנו התורה מצביע על נכונות לעשות בדיוק את ההפוך: בכך שנקדיש לעבודת הקודש את הביכורים, נחייב את האדמה להצמיח לנו תבואה מבורכת ומצוינית. וכך נתנהג מדי שנה, בעוד נהיה זכאים בכלל למקדש אליו להגיע עם מעדני אדמתינו... יהי רצון הבורא ית' לבנותו מחדש בשבלינו בקרוב, בימינו.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">בכל הנ"ל פעיל בתוך חיינו, נוצרת מציאות השמחה אשר צווינו בה לחג הסוכות. עם כל החופש הפרטי, ומצויידים גם בידיעה הברורה הנצרכת לשימוש יעיל באותו חופש (הרי כבר נאמר כי אין רוח טובה למי שאינו יודע לאיזה כיוון לשוט), אנו מגיעים לחג הסוכות: אנו מסתכנים בעזיבת בתינו המרווחים מלאים כל-טוב, עוזבים את עסקינו בחול לשבוע שלם, ושמורים בתענוגי-אמת, אנו נשענים על הביטחון שבכל זה, אין אנחנו גורמים אלא לכל הטוב אשר חפצה בו נשמתינו. אנו מעתיקים מתוכינו כל עצבות ומצוקה, מתפשטים מתחושת היגון כמי שמשאיר מאחוריו עור ישן ויבש, ונולדים אל חיים חדשים בשמחה מושלמת ומאירה.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">הנה אנחנו נצבים פה היום, כל דור המדבר יחדיו. משה הולך, אבל יחזור אלינו. למדנו בזוהר הקדוש מפיו ממש (ברעיא מהימנא, הקדמה לתיקוני הזוהר) שנשמת משה מתעברת בכל דור ודור לגלות סתרי תורה. המציאות הגשמית של משה נפרדת מאיתנו, וכל הנואר מהיותו יוכח בממשות בדמות משיח צדקינו במהרה, ליצור מציאות של גאולה שלמה. אנו עומדים היום פה, במדבר השומם, והמלים האחרונות של התורה באות לסכם כל הנעשה בידי משה "לעיני כל ישראל", וזה סיומה של התורה.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">לסוף חג הסוכות, נחגוג בשמחת התורה, כשנסיים את המעגל השנתי של קריאתה... ומיד אחרי שנקרא אותם מלים האחרונות, "לעיני כל ישראל", ניתנע בקריאת התחלת התורה מחדש, ממעשה בראשית, בו כל סודות הבריאה מוצעים לעין-כל. סמיכות המלים האחרונות והראשונות באה לביטוי, בכל בית-כנסת בעולם, תוך דקות אחדות.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">קבלנו מרבותינו אשר ישנן שתי דרכים בהם האדם יכול להתעורר למציאות הבורא, למודעות האמת, לחוקים השולטים על הסיבה והמסובב, כדי להדריך את חיינו פטורים משקר וזיוף, אחוזים באמת העילאה של החיים, אחוזים בטוב המזדהה עם היופי היציב, אשר אין הזמן והישנות התאווה יוכלו לפגוע בו מאומה. ישנה הדרך של אברהם אבינו ע"ה: פקח עיניך וראה, ולא יהיה יותר מקום לספק כלל. כי, באמת, הסדר הא-להי הוא ברור וראוי, וכן ברורה היא מציאות הבורא ואמתת תורתו, אם רק נתמקד בהתבוננות נכונה, בחכמה וענווה, בכל נקודה ומימד של הבריאה. יספיק לדעת איך לפקוח את העיניים.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">אבל אנחנו.... אוי, אנחנו!, אין אנו יודעים איך פוקחים באמת את העיניים. אנו מסונוורים ע"י אורות בדויים פרי-דמיון מעשה ידי אדם, מעוורים בתוך חומות ההסטוריה, נדחפים לסטות להנה ולהנה מדרכינו בכח היצרים והפחדים, כלואים בתוך עול הפרנסה והצורך להחזיק את חיינו המינימלים ולתחזק ולהשביע את התאוות השפלות הדורשות כל-זוהר המוצב לעינינו לראות. אז, אין לנו כי אם הדרך השניה לרכוש את הידע הנחוץ לנו לשדרג את עצמינו באמת: יש לנו רק את דרכה של הלימוד, של השינון, ההתבוננות בנקרא והנלמד, ההתקדמות צעד בצעד, נסיון בנסיון, רגע ברגע, לגדול כל שעה וכל יום בדרך שמי שידע (מי ידע!) לא יקח לו כי אם פתיחת עיניים כל המבצע, וכבר העולם כולו יהיה אחר בעיניו.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">נגיע עוד ימים אחדים לעת שמחת תורה. בסיום קריאתה, בפסוק החמשת אלפים שמונה מאות וארבעים וחמש מבראשית, נקרא "לעיני כל ישראל" ומיד נתגלגל כאילו אחורה ונקרא בראשית, אשר מסתיר בתוך הקיפולים העדינים של תיבותיו ואותיותיו את כל אמת הבריאה והקיום, האמת לגבי מי אנחנו ומה חיינו, מי אנחנו יכולים וצפויים ומיועדים לעשות ולאיזו תכלית נבראנו ומה עלינו לצפות מכל בחירה שנבחר. תולדות האהבה העילאית, הפסגות בהן הטוב והיפה מהווים איחוד הבלתי-ניתן לפירוק כלל, בהן ניתן לנו להגשים ולהוציא לפועל את כל הטוב שבכח הנשמה מהיותינו.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">בהתחלת דברים אלו, נראה לנו כי "לעיני כל ישראל" יהווה דחיפה אל תוך גרון תהום נורא. אנו מגיעים לקראת סיום חג הסוכות, ומה נמצא צמוד, מיד, "לעיני כל ישראל"? בראשית!</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">למעשה, מה שמוצע לפנינו, זו ההזדמנות לפקוח עיניים ולראות: לראות אשר בראשית, להתעלות מעל הדרך "הארוכה אבל קצרה" בה התרגלנו ללמוד את האמת ב-"אריכות" (כפי שלפי תורת הקבוצות, מגדירים קבוצה באריכות בכך שמונים את כל אחד ואחד מפריטיה), ביגע רב להשיג כל אחד מפרטיה ודקדוקיה בכלי הבנתינו החלשה. להתגבר על ההרגל המביך ולהתעלות על זה, לכיוון "שיטת אברהם", הדרך "הקצרה אבל ארוכה", הקפיצה האמתית מעל כל תהום, בה נפקח עיניים בין-רגע ונראה (באופן מקביל להגדרת קבוצה ב-"הבנה", מתוך מינוי התכונות המשותפות לכל פריטיה, ובכך, התכללות כל הפריטים מעצמם בתוך הקבוצה): הבנת כל החכמה, מתוך השגת יסודה המשותף לכל הנברא, לעולם ולנעלם כאחד. השגת מציאות הבורא ותורתו, ומיד, הבנת הכל. הפלא הכי מתוק אליו הוזמנת מעולם.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">הבה נעשה נסיון. עצום עיניים. בקש מעמקיך לראות את האמת, האמת מעבר לכל האמיתות היומיומיות הקטנות, מעבר למדע ולמאגיות לאין-ספור, מעבר למבוכי תולדות העולם. הרשה לעצמך לרצות לעמוד על אותה פסגה נשגבת, ולצפות ממנה ולהבין מי אתה, מי אני, מה מחיה אותנו ומה מניע. מאין באנו ולאן אנו הולכים. הבטח לעצמך, אף לרגע אחד, למנוע מעיניך את כל החולף ולהתמקד אך בחיוני ויסודי.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">פתח עכשיו את העיניים, ברצון להשקיף אל תוך הנשמות, ברצותך להגיע אל המציאות והפעילות של מה שאין לו שם באופן אשר לך יש שם. חוש בפעימות לבך, בקצב כל ליבות העולם. צעק בכח רב את חפצך להבין מה מפעיל כל מה שאתה כולל וכל מה שכולל אותך וכל מה שאתה רואה. ואז, אם תרשה לעצמך לראות דרך לפניך ולגלותו, תבין למה, בימים אלו, כאשר לעיני כל ישראל נשקפת האמת של בראשית, אין אנו יכולים להיות כי אם שמחים לאין-גבול, ששים ועליזים, שלמים בכך שהאור המושלם ובהיר ביותר מאיר לנו ויש בידינו תורה, להיות שותפים לבורא בתיקון הבריאה, למשוך אלינו ולהביא את הגאולה, אשר הנה בדרך כבר להפיל את הכיעור ואת הרע ולמחקו מן העולם, וליישם את היופי והחן של הטוב ביסוד חיינו.</span></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><span style="text-align: right;">יהי רצון מאת ה' אשר אתה ואני נהיה מסוגלים לראותו. ואף על-פי שמשה פרש מאיתנו במדבר הנורא הזה, והוכרחנו ללכת בדרך של חושך גס טרם יצאנו ממנו, התנוצצויות האורות הבלתי נפסקים ימשכו אותנו לנכון, ולפתע, ברגע של שמחה שלא תכבה עוד, נדע אשר ברחמים רבים הקב"ה מחדש לנו את ההזדמנות לגאולה, ולא נדע לתת לה לעבור בלי להפוך לאחרים, לאנשים שלמים, לטובים וגדולים ביותר אשר זכו נשמותינו להתכונן, בדרך המדויקת שהתורה מסוגלת לגלות לנו באמת. ושיתברר בעוד ימים אחדים אשר חג הסוכות, בשנה זו, התהווה לכולנו מהפכת השמחה האמתית.</span></span></p> <br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112990401406775204?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1129299208700973152005-10-14T16:11:00.000+02:002005-10-14T16:13:28.710+02:00<div style="text-align: right;"><p style="text-align: right;"><span style="font-family:David;font-size:100%;"><i>בס"ד</i> </span></p><br /> <p align="center"><span style="font-family:David;font-size:180%;">הגשר בין יום-כיפור לחג הסוכות<br /><i>האזינו</i><br /></span><span style="font-family:David;font-size:6;"><u>אם השמים ייטו אזניים אלי, תהווה הארץ אמרי פי<br /></u></span></p><br /> <p align="right"><span style="font-family:David;font-size:100%;"><i>מאת דניאל י. גינרמן</i></span></p><br /> <p style="text-align: right;"><span style="font-family:David;font-size:100%;">עברנו ב"ה את יום הכיפורים: הקדשנו כ"ה שעות לצום, להתבוננות אל פנימיות הנשמה ללא תחפושות, בהשתדלות לא להתייחס לשום תאוה גשמית, פשוטים ומופשטים בבושה רבה לפני מלך עולם. הקדשנו יום שלם להגיד את עצמינו, לנאום עבור מלכות הטוב והחן, והאמת שרויה עלינו ועל אהובינו, על העולם כולו. בתפילתינו, הזכרנו ללא מנוח את הזיכרון הפעיל של אבותינו הקדושים כדי לעורר את כל הטוב אשר ארע וכל הטוב אשר הובטח להם מפי הגבורה מעולם כדי שיתגשם כבר, בדורינו, השנה הזו, עוד בימינו.</span></p><div style="text-align: right;"> <span style="font-family:David;font-size:100%;">אמרנו מלים אשר נוטות להוות מעשה; החדרנו דיבור הגאולה אל תוך המצוי בשם ההשתוקקות הבוערת בלבינו, בכל הלשונות אליה התנבאו הנביאים ואליה התייחסו החכמים, ותיארנו במלים -ונשלמה פרים שפתינו- כל פרט מהנודע לנו מתוך פעילות הכהנים במקדש, להיבנותו בירושלים אין פינו מפסיק להתחנן. נסתיימנו במעשה הכיפורים מלאי תקווה אשר תפילותינו התקבלו בשמים לטובה, לפני כסא כבוד מלכותו ית'.</span></div><div style="text-align: right;"> <span style="font-family:David;font-size:100%;"><br />מה סוד העבודה שלנו ביום הכיפורים? איך המלים והבכי הנפרצים מתוך ליבנו חוצה מתחברים למציאות לשנותה? פרשתינו, האזינו, באה לפרש מעשינו לתדהמת הבנתינו, ולהציג נפלאות הנפעלות ממעשה הפועל הזכר שבביטוי שפתינו. בתוך שירה מוצקת שביטויה מעלימים משמעות בתוך משמעות ומסר בתוך מסר, משה רבינו ע"ה כולל את כל הזמן העבר והעתיד, את כל הכבוד והששון והיאוש, עושר ועוני, כל הדרכים המוצבים לבחירת כל דור ודור, מעוצבים היטב בתוך מבוך מלים אשר אין דרך מלבדו לחצות את התהום. "הטו אוזניים השמיים ואדבר", מצהיר משה (דברים לב,א), ואם כך, תשמע הארץ אמרי-פי. "אדבר", מתייחס לגשר עצמו החוצה את התהום: דיבורים בקצהו האחד, ודברים מגושמים בקצהו השני. "אמרי-פי" הן אמירות, מלים אשר מלובשות בעצמן בכח לברוא, בבחינת "ויאמר א-להים", ובכן, "ויהי". מהו הדבר אשר יאמר א-להים לברוא את הישות מתוך האין? "יהי", אשר ערכו המספרי שווה כ"ה, כמנין "כה" ("כה תברכו את בני ישראל", צווה לבני-אהרן), שלפי דברי הזוהר איננו כי אם השכינה עצמה הנוחתת על היש לחיותו. אכן, מה שהולכת לשמוע, לקלוט, הארץ מתוך כך ש-"אדבר", אין זה דיבורים כי אם אמירה אשר מושלת על המציאות ומשנה אותה במהותה.</span></div><div style="text-align: right;"> <span style="font-family:David;font-size:100%;"><br />ראוי לבקש אף להתחנן להטיית אוזן מאת השמים. אין בידיי דבר שיכריח את השמים להקשיב לדבריי. ישנם חוקים בתורה הקובעים לפי איזה דין יעלו ויגיעו... ויוזכרו ויתפקדו דבריי בשמים... וב"ה ישנה מידת הרחמים אליה אני מתפלל, לכך שאף אם לפנים משורת הדין, ישמע ה' את תפילותיי ויפתח שערי שמיים למה שאנוכי מתכונן לומר. ראשית-כל: "האזינו השמים"; כי אין כל טעם לכך שאדבר, כאן, על פני הארץ, אם אין השמים קשבים לדיבורי. הארץ, אכן, סובבת אותי גם מתחתיי כאשר מהצדדים: אין מה להתאמץ כדי להשיג שהארץ תשמע הבל קולי. אך, אם אין השמים קשבים לתפלתי.... מה, מלבד להתווסף לרעש ההמוני החסר כל צורה ותכלית, יעשו אמרי-פי על פני הארץ?</span></div><div style="text-align: right;"> <span style="font-family:David;font-size:100%;"><br />אם בכוונתי לבטא דברים חשובים, נחוץ לי שהשמים ייטו אוזן לנאום נשמתי. אם כך, דבריי עדיין יגיעו גם לארץ, אך כבר לא בבחינת מוצא-פיו של פלוני, כי אם "יערוף כמטר לקחי", כגשם מן השמים המחיה את הראוי לחיים ומטביע ושוטף את הנטול-תכלית בקדושה; אם מן השמים תגענה מלותיי אל הארץ, תהיינה בבחינת אמרי-השם. ואז, "ותשמע הארץ" יהווה חנוכת מציאות חדשה, מופקת מתוך השפעת דבריי על העולם הגשמי וחיותו. </span></div><div style="text-align: right;"> <span style="font-family:David;font-size:100%;"><br />כי מה עוד היתה יכולה להיות משמעות שמיעת הארץ? להישמע באוזני הארץ רק יכול להיות שהמוזכר בדבריי יתגשם, ייעשה, יהפוך למציאות מוחשית בעיצומה, נרגשת בכל מימדיי החיים הטבעיים. על כן, אני בא ומתנה פתיחת דבריי לכך שצבאות שמיים יאזינו, ייטו אוזן למה שיש לי להגיד. כי איני מחפש ישיבה "פלורליסטית" בה להחליף דעות לגבי החיים על פני הארץ, אלא לחדש ימינו כקדם, שהאמת תפרוץ אל תוך המציאות באופן שלא תשאיר פתח לספקות, באופן בו לא תהיה עין אשר תוכל להימנע מראותה, ומשימתי דורשת שאהיה בעצמי חלק בלתי-נפרד מאותו אור. ואם התפילה שאני מקריב כלפי שמים מדי יום, ותפילתי אשר הקרבתי במשך כל יום-הכיפורים, נאות וראויות להקשבה בשמים, אז הברכה אשר בקשתי חייבת לנחות ולהיראות בבירור ובהירות רבה בחיי העולם הזה, היום, גם בנו.</span></div><div style="text-align: right;"> <span style="font-family:David;font-size:100%;"><br />לאחר יום הכיפורים ולאחר פרשת האזינו, אנו עמדים ומתכוננים לקפוץ אל תוך שמחת חג הסוכות, המהווה שתי פסגות רצויות ביותר להשגת המטרה החביבה ללב כחיים עצמם: פסגת הארעיות ופסגת השמחה. רק הספקנו לתקוע בשופר ולהכניס פרוסה לפה, וכבר התחלנו לבנות את הסוכה: מין בית בסיסי ביותר, ארעי לחלוטין, בלתי עמיד, בנוי על הקרקע עם קצת עצים וקורת ענפי-דקל, מתחתיהם אפשר לצפות לרקיע המכוכב ולהתעורר עם השחר בעיניים. בהזכרה מעשית לעירומות היסודית בה נולדתי לחיי ולמושאלות כל הרכוש הנצבר באמתחתי, אלון שבע לילות החג בתוך סוכתי זו, שמור ע"י הדברים אשר דברתי כלפי שמיים, שמור בביטחון רחמי השם, אשר ישמור גם עתה בל-יקרה לי שום דבר רע.</span></div><div style="text-align: right;"> <span style="font-family:David;font-size:100%;"><br />סוכות מזכירה (ובכך, מפעילה בהווה) אותם חיים הנסיים שחווינו במשך אותם ארבעים שנה בהם דוברנו לעד בהיותינו כהני-עולם מתוך האמירה שהושתלה בנו במידבר. אותם שנים בהם לא היה מקום להסתפק כלל, כי הנסים חלו ורחפו על הטבע בכל פרט קטן שבחיים. בבואינו מתוך תפילות יום-הכיפורים, מצויידים בפירוש משמעותם הנעלית אשר למד לבי מהשירה השורה עליי מפי משה, אהיה בסוכות השמח בבני-האדם: אחוז בשמים, יודע שמתוך אחוזתי בשמים בכח תורת אהבתי, בכח התורה אשר ללימודה ולביצועה משתוקקת נשמתי, יושר לי בע"ה להשפיע בטוב על פני הארץ.</span></div><div style="text-align: right;"> <span style="font-family:David;font-size:100%;"><br />יהי רצון מאת הבורא ית' לתת לכל אחד ואחד אותה תחושת שלום ושלוה והשקט ובטח בה חג הסוכות משלים את העבודה אליה התקדשה הנשמה במשך הימים הנוראים, במשך הימים בהם היינו עשויים במיוחד להיראות כמו שאנו באמת, ולהתחיל מיסוד זה בנין חדש. יהי רצון שכל אחד ואחד, חמוש בכליו הרוחניים והשכליים הנאים לו, ישיג בימים אלה את השמחה הנובעת מהביטחון, מהאמונה האמתית, מהימשכות הנשמה אל החיים האמיתיים על מכונם. ויהי רצון שיאזינו השמים, ונראה ונחווה בקרוב בימינו הגשמת תפלותינו לשלום, לגאולה שלמה, למשיח צדקינו מייסד מציאות בה אין להתווכח על הנכון אלא לימול ולייצר מחדש את מערכת ליבנו בצורת הדעה התורנית, ומלאה הארץ דעה את ה' באפשרות היחידה העילאה של חירות מושלמת, במהרה יבוא אלינו, אמן.<br /></span></div> <p><span style="font-family:Arial;"> </span></p><br /> <hr /><span style="font-family:Arial;">הואיל ותרצה להגיב למאמר זה מתוך המערכת של "פורום עיונים ומחשבות" (דורש </span><a href="http://eduplanet.net/login/signup.php?lang=he"><span style="font-family:Arial;">ליצור שם משתמש וסיסמא</span></a><span style="font-family:Arial;"> באתר, שזה חינם ולא ידרוש יותר מדקה), ברוך הבא מעתה.<br /></span></div><div style="text-align: right;"><div style="text-align: right;"><div style="text-align: center;"><br /> <p><span style="font-family:Arial;"></span></p><br /></div><br /></div><br /> <p align="center"><span style="font-family:Arial;"><iframe name="ifrm1" src="http://eduplanet.net/mod/forum/discuss.php?d=1089" align="middle" frameborder="1" height="222" width="541"></iframe></span></p><br /> <p> </p><br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112929920870097315?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1128945451034880052005-10-10T13:51:00.000+02:002005-10-10T13:57:31.040+02:00<div style="text-align: right;font-family:David;"> <p class="MsoNormal" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;" dir="rtl"><span lang="HE">בס"ד<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: center;"><span lang="HE"><span style="color: rgb(0, 0, 153);font-size:180%;" >תפילת ראש השנה</span><o:p></o:p></span><o:p></o:p><br /></div> <p class="MsoNormal" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed; font-style: italic;" dir="rtl"><span lang="HE" style="font-size:100%;">מאת גליה גינרמן<br /></span></p> <p class="MsoNormal" style="text-align: right; direction: rtl; unicode-bidi: embed;" dir="rtl"><span lang="HE"><span style="font-size:130%;">תפילת עמידה, כמו נר. הראש מוטה קצת כלפי מטה והלב – בשמיים.<o:p></o:p><br />נשימה ארוכה ארוכה – נשמת כל חי...<o:p></o:p><br />נשיפה<o:p></o:p><br />נשימה גדולה פנימה – כתבנו לחיים, מלך חפץ בחיים, למענך אלוקים חיים<o:p></o:p><br />הידיים עולות, מתחננות, הרגליים נטועות חזק באדמה<o:p></o:p><br />עץ עולה ופורח בתוכי<o:p></o:p><br />הידיים מתרוממות גבוה גבוה<o:p></o:p><br />נשימה גדולה, ומימין מגיח לו אור ירוק, אור שצבעו ירוק, בהיר, חד, מאיר, חזק<o:p></o:p><br />האור מתקרב אלי, ואני מקבלת אותו בפתיחות, באהבה.<o:p></o:p><br />נשימה ארוכה, ארוכה<o:p></o:p><br />נשיפה<o:p></o:p><br />נשימה גדולה ויחד עם הירוק מופיע לו כתום בהיר, אור כתום.<o:p></o:p><br />לא, הוא לא רצוי<o:p></o:p><br />אבל הוא מתעקש<o:p></o:p><br />ומגיע<o:p></o:p><br />ומתקבל בשמחה ובאהבה יחד עם האור הירוק הבוהק<o:p></o:p><br />כתבנו בספר החיים...<o:p></o:p><br />הידיים עולות עולות, נוגעות באור בקצות האצבעות<o:p></o:p><br />עוד ענפים צומחים מכל הכיוונים והצדדים<o:p></o:p><br />ובכן...לך קדושה<o:p></o:p><br />מלך<o:p></o:p><br />ובכן... תן פחדך על כל מה שבראת<o:p></o:p><br />נשימה גדולה, אויר ממלא את כל היקום, את כל הקיום, מלוא כל הארץ כבודו...<o:p></o:p><br />אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושים....<o:p></o:p><br />נשימה ארוכה, פנימה, חזקה<o:p></o:p><br />והעץ עולה ועולה...<o:p></o:p><br />שים שלום...<o:p></o:p><br />ברכה...<o:p></o:p><br />נשימה...<o:p></o:p><br />נשימה...<o:p></o:p><br />נשימה...<o:p></o:p><br />העץ מתכווץ לאט בתוכי, חוזר למימדיו הקטנים, מתכנס לו,<o:p></o:p><br />הידיים יורדות, מביאות אור בקצות האצבעות<o:p></o:p><br />הלב עוד למעלה<o:p></o:p><br />העיניים נפקחות מביטות ישר<o:p></o:p><br />נשימה קלה<o:p></o:p><br />עוד נשימה<o:p></o:p><br />עושה שלום במרומיו...<o:p></o:p><br />פרידה<o:p></o:p><br />הוא יעשה שלום – עלינו<o:p></o:p><br />פרידה משמאל<o:p></o:p><br />ועל כל ישראל<o:p></o:p><br />פרידה מימין<o:p></o:p><br />ואמרו<o:p></o:p><br />אמן.</span><o:p></o:p></span></p> </div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112894545103488005?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1128659484290243602005-10-07T07:25:00.000+03:002005-10-07T07:34:37.106+03:00<div style="text-align: right;"> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >בס"ד </span></p> <p align="center"><span style=";font-family:David;font-size:180%;" >תשובת הרוחניות לשיגעון</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><i>מאת דניאל י. גינרמן</i></span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >יש לנו סיבות להיות בבהלה. "וילך משה", פותחת פרשתינו, ומפרש ה-"אור החיים" בשם הזוהר (ויחי ריז:) שארבעים יום לפני פטירת האדם נשמתו הולכת כבר מימנו ומבקרת במקומה בעולם העליון. אכן, עודנו מדבר איתנו, וכביכול, הוא כבר צועד ועוזב את מחנינו, ואיתו, כל אשר נתברכנו בזכותו יעזבנו מיד. </span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >ועלינו לקרוא על כך דווקא בשבת תשובה, כשהעולם כולו וכל אחד מאיתנו עומדים לדין לפני כסא כבודו, "וכל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון". וצריך להבין מה ענין פרשת וילך בשבת תשובה, לנו בימינו, להיכלל בחיים הנקראים טוב, ולהסיר את כחות הרע מעלינו.</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><br /></span><u><span style=";font-family:David;font-size:130%;" >מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה </span></u></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >לעת תפילת ערבית, אחרי פרשיות קריאת-שמע ו-"אמת ואמונה", קמנו ממקומינו ברגישות רבה ופרצה מכל פה אותה עדות: "מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה". כך היה מעודנו מדי יום, ובאותה השתוקקות נתבטא גם היום, ונתנשף בזעקה: למה אין אנו יכולים, כאבותינו, "לראות מלכותך", לראות בראייה ברורה לעיניים את השפעת הבורא ית' על הבריאה כולה, במעשה הפוטר את שכלינו מלהתבונן בכל משל? הלא ללכת תמימים לפני ה' אנחנו צפויים. הרי מהשמיעה נודע לנו הדבר, באשר כל דור תירגם אותו ליורשיו, ואמונתינו נאחזת בשמיעה זו להגיד ולהצהיר אשר "מלכותך ראו בניך", אבותינו צפו כביכול במעשה יד-המלך בוקע את הים לפני משה, ואנחנו ממשיכים בדרכם כאילו ראינו מלכותך "בוקע ים" גם אנו גם רעינו בזמנינו.</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >מצאנו ביאור המיוחס לגר"א מוילנא על פסוק זה (במחזור "יבא עזרי" לראש השנה, עם פירושים מלוקטים ע"י הרב צבי יהושוע לייטנר), בו נאמר כי "הרבה חילוקים בין ראייה לשמיעה", כי רואים רק באור, בעוד שומעים גם בחשכה. ומתוך זה יגדל דאבונינו כי נבין שאנחנו כסומא הממשמש באפלה, ואבותינו חיו בבחינת אור המוביל לראייה ברורה.... ועוד כשנבחין שאף בכזה מצב משובח פחד דור המדבר פעם ועוד פעם, ופחד כזה נחשב לבחינת ע"ז רח"ל וזיכה אותם בכל התוכחה, עד כדי "והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה" (דברים כח,לד). </span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;color:purple;" >- אני פוחד: אתה אומר שזה נורא שלא נוכל לראות, ומאידך, שאם נראה, אז נשתגע?<br />- אני אומר שמי שזוכה לראות, יש בידיו בחירה. הוא יכול לדעת באמת, אך אם הוא משתעבד לחיצוניות ראייתו והוא סוטה אל דרכים אשר אינם ראויות לו, הוא מסתכן בשיגעון. לכך יש לנו תורה ב"ה, שתלווה אותנו לאורך כל הדרך. בינתיים, דרכינו לאופק הראייה היא בבחינת העוור, אשר חייב להתרכז במה שהוא שומע, לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור לבא אחריו ולהוציא לפועל את הנמסר בידו, ובעשיה זו, לקיים, לתת קיום לנשמע לגרום שייראה. </span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >ישנה ירידה ברורה ממצב אותה ראייה בעיניים למצב השמיעה הנוכחית. מי לא ירגיש כאסור בכבלי ברזל כאשר יבחין במשמעות החיסרון?</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >אך עדות בקיעת הים היתה חייבת להגיע לאוזנינו כדי שנדע עוד היום לזהות את שביל פרורי הלחם המוביל בחזרה הביתה... ואין דרך למסור לזולת את חוויית הראייה: ראייה היא נסיון פרטי ובלתי-ניתן לחילוק; אין אפשרות למוסרה כי אם בתירגום הראייה ללשון מדוברת שיתאפשר להשמיעה. הואיל ודור המדבר (דור המדבר, גם מלשון דיבור) לא זכה לגאולה סופית ושלמה בבחינת תיקון-עולם, הוטל עלינו לתקן את הכלים לכך שהאור יחזור וניגאל מידי החושך, ועם זאת, אין השמיעה שבידינו כי אם ברכה נשגבת בה להתבונן, ומתוכה לשוב אל מצב של חיים אמתיים על מכונם. </span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >קבלנו את הנחמה ועכ"פ, אי אפשר להתעלם מאשר, כהמשך דברי הגאון ז"ל, רואים מהרבה יותר רחוק ממה ששומעים, ובאמצעות הראייה קולטים במבט אחד מה שאי אפשר לשמוע אלא בזמן רב. והראייה אינה נשכחת בקלות (ומתוך זה, אפשר לפעמים לזהות בן-אדם אחרי זמן רב מאז שראינו אותו), וגם האהבה והשנאה נפעלות מהראייה יותר מאשר מהשמיעה. ועדיין מוטל עלינו, השומעים, לאהוב את ה' בכל לבבינו ובכל נפשינו ובכל מאודינו. ומתוך כל ההתבוננות הזו רק יגדל געגועינו, ועוד יותר נרים עינינו השמימה בתמיהה.</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><br /></span><u><span style=";font-family:David;font-size:130%;" >"הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים" (תהילים, קמ"ח, א)</span></u></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;color:purple;" >- "הללוהו במרומים"? איך זה יתייחס אלינו? אינך רואה שאנחנו חיים על פני הארץ? עזוב למלאכים משימה שכזו!<br /> - וכי כל כולך על פני הארץ? </span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >כתב רבינו יונה (פרק אין עומדין כה,ב) ככל הנראה בשם הרמב"ן רבו ז"ל, שהמתפלל צריך לכוון עיניו למטה ולבו למעלה. שבעת התפלה, צריך האדם להסיר מלבו כל ענייני העולם הזה והחיים החומריים, ולחשוב בלבו "כאילו עומד בשמים", באופן המרומז בלשון הקדמונים "כשתרצה לכוין, פשוט גופך מעל נשמתך". ועוד הירבה לציין שאחרי שיגיע לכזה שלב של ריכוז הכוונה וההתבוננות, עוד יחשוב וידמה את עצמו כאילו הוא עומד בבית המקדש שהוא פסגת העולם הגשמי, וע"י זה "תהיה תפלתו רצויה יותר לפני המקום".</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >כידוע לנו, אין כזה מצב בו התורה תדרוש מהאדם "להשתחרר" מהגוף ממש, אלא שמדובר על מצב בו הכח הרוחני המניע ומחיה את הגוף יתגבר על כל כחות היצר השפל ועל תאוותיו, עד כדי שיצרו לא יתנגד יותר לתשוקת הנשמה, אלא שינדב את כחותיו להשגה הרוחנית (בשיא אותו תהליך אנו מוצאים את אליהו הנביא ואת חנוך, שהפכו את גופם ממש לכלי רוחני ומתוך-כך התגברו גם גופותיהם על המוות ועלו עם נשמותיהם למרומים). ואז, ירגיש כאילו הוא אחד מצבא המרום "המופרשים ומובדלים מכל ענייני העולם הזה".</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >על כן, יש הדרכה מפורטת בדברי רבינו יונה למי שירצה להשתדל כל השתדלות אפשרית בעת תפילתו לפתוח שערי שמים: שיחשוב בלבו כאילו עומד בשמים ממש, היינו שיבטל מעצמו כל רגשות הגוף שהוא עפר מן האדמה, וכל הרגשותיו תהיינה בבחינת תשוקתו לקשור נשמתו בשורשה בשמים באהבה רבה, "עד שאם היו מעמידים נגד עיניו איזה תענוג מתענוגי עוה"ז שנפשו של אדם מחמדתן, היה מואס בה תכלית המיאוס" ומגן על עצמו מכל דבר שיוכל להסיט את דעתו מהתעלות והתרוממות עבודתו הקדושה.</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;color:purple;" >- אבל אין זה מה שהפסיכיאטרים מכנים כמין שיגעון, בו האדם מאבד מודעות על מצבו האמתי, וחווה כביכול במציאות בדויה שמונעת מימנו לתפקד בעולמו?<br />- כן: עם הנתונים שעד עכשיו בידינו, כן זה לכאורה. כי מי שלא מוכן ומסוגל לאור חזק מאוד, אם ימנע מעצמו את הדרך הארוכה ובטוחה ויתפרץ לדרך הקצרה ומסוכנת, "ישבור את כליו" וישתגע, ויהיה בבחינת סגי נהור. ולא כל בני-האדם שווים, לא ליכולתם, לא לתכליתם ולא לדינם בשמים. על כן, צריך מאוד להיזהר בעבודת המידות ובקיום המצוות המוטלות על איברי והנהגות הגוף, להרגיל ולהכין את הגוף להתרוממות זו.</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><br /></span><u><span style=";font-family:David;font-size:130%;" >מסוד חכמים ונבונים ומלמד דעת מבינים</span></u></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >אמרנו בתוך תפילת מוסף של ראש השנה, קהל וחזן כאחד: "מסוד חכמים ונבונים ומלמד דעת מבינים, אפתחה פי בתפילה ובתחנונים". ושוב פירושי הגר"א יבואו לסייעתינו:<br />חכם, הוא "מי שלמד וקבל וידע הרבה". חכמה, אכן, קונים אותה בעמל רב.<br />נבון, "מי שיבין החכמה על בוריה", מי שמגיע, מרוב העמל בחכמה, להבין דבר מתוך דבר ולהשיג בהגיון התורה.<br />ודעת "הוא המושכל, שידע את הדבר לאחר שחכם והבין, והוא כמין לידת האדם, שהעיקר הוא טיפת האב והוא החכמה, והאם מציירת את הולד בפרטות ומבדילה בין דבר לדבר בבחינת הבינה, והולד עצמו הוא הדעת". על-כן, וידע אדם את חוה, ותהר.</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >דעת הוא לשון גילוי וייחוד עד-כדי איחוד, עד-כדי תיקון מושלם. אם ברשותינו "לראות את יד-המלך בוקע ים" ממש, אין הדעת מצריכה כי אם פקיחת עיניים לאמת, וללכת תמימים לפני ה'. אך בזמן בו כלי הראייה סתומים, רק העמל והלימוד וההתבוננות הקבועה, ואיתם שנשמור את דברי התורה לעשותם, יביאו את האדם הראוי לזכות באותם ימים עליהם התנבא ישעיה (יא,ט) "כי מלאה הארץ דעה את השם".</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >כדברי משה רבינו ע"ה בפרשת וילך (דברים לא,יג): "ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו ליראה", דהיינו, מי שלא יודע מתוכו, מי שכוחו לקדושה לא מתבטא מעצמו בפועל ובגלוי, בכזה אופן שלא ידע את הבורא ואת תורתו טרם יקבל את המסורת ויתבונן בה, אותו אוחד "ישמע וילמד", כי בדרך לימוד יקנה מה שדעתו לא מגלה בעצמה.</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" ><br /></span><u><span style=";font-family:David;font-size:130%;" >"וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן..." (שמות כ, יד)</span></u></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >לעתיד לבוא כתוב שיהיה מצב בו "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר" (ישעיה מ,ה), היינו שתזדכך השגתינו עד שנזכה להשיג ולראות גם בעיניים הגשמיים את התפשטות דברי ה' בכל דבר בעולם, כמו שראו אבותינו במדבר כנ"ל. </span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >ומפרשים חז"ל שהיו שומעים את הנראה ורואים את הנשמע, דהיינו, שכל-כך נתבטלו בהם כל כוחות ותאוות הגשמיות, וכל-כך נזדככה השגתם, שיתרונות השמיעה והראייה התאחדו גם יחד להסיר את המסווה ולגלות את מתיקות עריבות האמת לנשמת כל-חי, ואז רוח כל בשר תרומם זכרון מלך מלכי המלכים, ותיכף יעלה ויבוא ויגיע ויראה וישמע ויפקד ויזכר זכרוננו וזכרון אבותינו, וזכרון משיח בן-דוד עלינו בשמחת כל העולמות.</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;color:purple;" >- "ישנם רגעים, ומדובר בחמש או שש שניות בלבד, שבהם אתה מרגיש בנוכחות של הרמוניה נצחית [...] נוראה היא הבהירות המבהילה שבה היא מתגלה, וההתלהבות שהיא ממלאה אותך. אם המצב הזה היה נמשך יותר מחמש שניות, הנפש לא הייתה עומדת בזה והיה עליה להיעלם. בתוך חמש השניות האלה אני חי קיום אנושי שלם, ובעבור זאת הייתי נותן את כל חיי ולא חושב שזה מחיר יקר".<br />- מי אמר את זה?<br />- דוסטוייבסקי, בספרו "האיש שחשב שאשתו היא כובע" (מובא ב-"בין נבואה וחולי נפשי", אלי וישנה וערן הררי, עיתון "הרפואה" כרך 144 ספט' 2005).<br />- וזה יטריד אותך?<br />- רק בגלל ציטוט שמלווה את זה באותו מאמר, מאת הרמב"ם, שכך מתאר את מצב הנבואה: "(...) וכולם שמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכוח הגוף כשל ועשתונותיהם מתטרפות ותישאר הדעה פנויה להבין מה שתראה (...)" (הלכות יסודי התורה פרק ז', הלכה ב')<br />- אכן, נראה כאילו התיאור של דוסטוייבסקי, המשמש דוגמא למחלת כיפיון לדעת הפסיכיאטרים, דומה מאוד לתיאור חוויית רוח-הקודש בדברי הרמב"ם? נכון לכאורה זה מבהיל... אך אנא המשך לקרוא ותראה שאין זו קושיה למי שהולך בדרכי תורה.<br /></span></p> <p><u><span style=";font-family:David;font-size:130%;" >ישנם שהגילוי עצמו יגרום להם להסתר כפול ומכופל</span></u></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >התקופה שלפני ביאת המשיח, אכן תקופתינו אנו, נקראת "עקבתא דמשיחא" בלשון חז"ל (סוטה מט:). הרב חיים טיקוצקי מביא בספרו "ממעמקים" (פרשת וילך, מאמר לא) פירוש על כך ש-"עקבתא" הוא "גילוי עקבות וסימנים להנהגה העליונה, שההשגחה תהיה ניכרת יותר לפני ביאת הגואל". אמנם, על זמן הגאולה נאמר "כי יום נקם בלבי" (ישעיה לד,ח), דהיינו, "שהנהגת הגאולה תהיה מוסתרת וחבויה בלב פנימה" (ממעמקים שם), כדברי התהילים (עז,כ) על אותו זמן: "ועקבותיך לא נודעו". </span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >והדבר תמוה לכאורה, אבל הוא נפלא באמת אם נתבונן בו, כדברי הממעמקים שם: "נראה שלמי שאינו מתבונן ומגלה לאן הדברים מובילים, ההנהגה העליונה תהיה בבחינת 'הסתר אסתיר', בחינה מוסתרת במיוחד (...)". והלא אמרנו שתקופה זו עשויה להיות דווקא תקופה של גילוי, של עקבות הנראות והנגלות? אלא "שאותו גילוי הוא רק למתבונן בעומק הדברים; אך למי שלא מתבונן, הגילוי בעצמו יגרום להסתר על הסתר", בבחינת הסתנוורות הסגי נהור כנ"ל, "ולהעמקת ההתעסקות בעניינים חיצוניים שאינם שייכים לגילוי היחוד באמת". </span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >- ישנה, אכן, ההסתנוורות של דוסטוייבסקי ושל כל-כך הרבה שכליו נשברו מתוך חוסר ידיעה לגבי מה לעשות עם הנראה, איך לנתב את האור... והשתגעו. וישנו המתבונן ועולה בתורה, ומקבל כדי להשפיע, ואוחז בשורשיו בעוד ענפיו גודלות ופורחות ללא פחד... ואין לך להתבלבל בין שניהם חלילה, אלא להבדיל ביניהם כאשר בין האור לבין החושך. </span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >והדברים ברורים. כי הוזהרנו (מגילה ו:) לא להאמין למי שיספר "לא יגעתי ומצאתי", ומאידך, "יגעתי ומצאתי, תאמין". העצל אינו רוצה שום דבר שירחיק אותו משיעבוד היצר הבהמי, הדורש נוחות וכבוד וניפוח האנוכיות ואשליית ביטחון הניתן כביכול לשליטתו (גירסה אחרת של אותו עצל הוא הזה הנגנב אל נסיון השיגעון המיסטי כנ"ל). אותו עצל יחווה זמנינו בבחינת "הסתר אסתיר" וכל עוד לא יהיה מוכן בעצמו לשאול מתוך הלב בהתבטלות יצריו השפלים, אין תשובה בשבילו ואין לו אור, ואין לו כלום מלבד ההנאות הטפלות של הגוף החונקות את יכולותיו הרוחניות.</span></p> <p><br /><u><span style=";font-family:David;font-size:130%;" >וזה פתחי כחודו של מחת, לפתוח שערי ההיכל</span></u></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >השנה זכינו לכך שביחד עם קריאת פרשת וילך, מסלול ה-"דף היומי" בגמרא פותח בלימוד מסכת עירובין. ומאותה פתיחה ממש למדנו אשר כל הענין של עירובין הוא להפוך רשות הרבים לרשות היחיד, להקדיש את עולם הריבוי לעולם הייחוד, לייחד עולם ונעלם, קודשא בריך-הוא ושכינתיה, לייחד ולקדש את עצמינו בתיקון שלם אשר יפתח פתח כחודו של מחט ואז, כמובטח, הקב"ה יפתח לנו כפתחו של אולם.</span></p> <p><span style=";font-family:David;font-size:100%;" >יהי רצון מלפני הבורא ית' שדברים אלו יעזרו לך לעמוד שלם בימים הבאים, ליטול הזדמנות אמתית להשגה רוחנית עילאה ולתשובה שלמה, ובכך תזכה בע"ה ברחמים רבים ובגמר חתימה טובה, ונזכה כולנו גם יחד לגאולה קרובה, אמן כי"ר.</span></p> <br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112865948429024360?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1128086277860491002005-09-30T16:15:00.000+03:002005-09-30T16:17:57.870+03:00<div style="text-align: right;"><span style="font-style: italic;">בס"ד</span><br /><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-size:180%;">הבה נתיצב היום: </span><br /><span style="font-weight: bold;font-size:180%;" >מערכת הערבות הכללית</span><br /></div><br /><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><br />כאילו בהילוך איטי, אנו מתקדמים ומתקרבים לרגע פרידת-משה מהעם: היום הוא יומו האחרון על פני האדמה. במשך ארבעים שנה עמד בראש העם: הדריך, חיבק, ניחם, לימד, חינך; הכין אותנו להבא עלינו לטובה. החל ממחר, עלינו להוכיח שידענו להפנים ירושתו, שאימצנו תורתו והפכנו אותה לחלק בלתי-נפרד מאיתנו, שדמות משה מנצחת ומכניעה את הזמן בהדי קול רעש גדול המבטא אמת לאוזני המוכן לעשות טרם ישמע.<br /><br />היום, בהזדמנותו האחרונה להבטיח צורתינו לעולם, יעמוד הכן ויצהיר (דברים כט,ט): "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' א-להיכם". "נצבים", הוא אומר. להתיצב זה לא סתם להיות, אלא להיות בתנוחה מסוימת, במצב מסוים, עם שורשים וענפים סדורים לפי איזשהו תקנון משותף לכלל. כפירוש האוה"ח הקדוש: "לשון מנוי". אונקלוס מצידו, מתרגם "נצבים" כ-"קיימין": אתם קיימים היום, כולכם. אנחנו קיימים, יש בנו בחינת קיום אמיתי לפני השם ית'; וכל מה שקיים לפני השם, קיים לעד וללא זמן, קיים לנצח. כאשר משה אומר לנו "אתם נצבים", הוא רומז על כך שאנחנו קיימים היום ותמיד נהיה קיימים, ובכך שנתקיים, נהיה תמיד בעלי אחריות על קיומינו ואורח חיינו על פני האדמה.<br /><br />משה מפרט לנו, עוד בהתחלת הפרשה, את הרכב מיפקד העם: "ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל", ועוד, ילדינו ונשי כל אנשי ישראל, והגרים אשר הגיעו משאול תרבויות הרע וקבלו עליהם אמונת ישראל וחונים איתנו במחנינו ואוכלים לחמינו עימנו; מחוצב העצים עד שואב המים, כולנו נצבים פה היום לפני ה'. "שבטיכם", הוא מקדים, ו-"כל איש ישראל", יבוא ויפרט.<br /><br />בגימטריא, "שבט" שווה ל-"איש", ואין זה בא אלא לרמוז על הסימטריה ההדדית שבין הכלל לפרט בתפיסת העולם היהודית: איש אחד שווה במשקלו לשבט שלם, ושבט שלם החי בשלמות בתוך התורה, אפשר לסכם תכונותיו באמצעות תיאור כל אחד מאנשיה. אחד עבור כולם, וכולם עבור אחד; הכלל לשירות הפרט, מכיוון שהפרט משרת את הכלל. אחד שיפר את הברית ישפיע לרעה על כל הקהילה; והרוח הקדושה אשר תשרה על קהילה תורנית מגובשת תינשב על גורל כל אחד ואחד מאנשיה.<br /><br />הדור העומד לפני משה נולד במדבר: הוריהם, אשר השתעבדו למצרים עד לפני ארבעים שנה, עזבו כבר את העולם. משה ניגש בדבריו אל דור ישראלי אשר נולד וחי בשיא ה-"חופש" האפשרי: תלויים בגלוי אך ורק בקב"ה, בפסגת הבריאה; חופשיים מכל התנאה וכל תלות מלבדו; פטורים מחובת הזיעה לאכול לחם; ובעלי ידיעה ברורה אשר הנצחון בידיהם טרם יצאו למלחמה. אך לא רק את עצמו הדור הזה מייצג, כאשר "אחד עבור כולם, וכולם עבור אחד" ינהל את כל שנות העולם ואת כל דורות ישראל. כי "לא אתכם לבדכם אנוכי כורת את הברית הזאת", מזהיר אותנו משה (דברים כט,יג), "כי את אשר ישנו פה עימנו עומד היום לפני ה' א-להינו, ואת אשר איננו פה עמנו עומד היום" גם יחד. הדור הנוכח, הניצב היום מול ה', ועימו, כל תולדותיו וכל הדורות אשר יבואו אחריו, כולנו כלולים בחתימת הברית הזו בידי משה, טרם ייפרד מאיתנו ויעלה למרומים. מאז שקיבלנו את התורה, התחייבנו להיות דגולים בה ומנצחים איתה, ולוחמים ומתקרבים ונקרבים עליה בכל דור, עד תיקון עולם, עד ביאת המשיח בדור האחרון המתקרב בנו.<br /><br />על כל פנים, מערכת ה-"סולידריות האוניברסלית", הערבות הכללית הנ"ל, מציעה גם פתח למי שרוצה להתפרץ החוצה: אפשר לרדת מהרכבת באמצע הנסיעה, אף אם לא נראה רעיון טוב לכתחילה: "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום מעם ה' א-להינו..." (דברים כט,יז) ודרכו נוטה להזכרות נכר ולעבודות זרות המגונות לה', ונשפלים חייו בעבודת אלילים....<br /><br />באומרו כן, משה מתיחס לכל אופני עבודת האלילים המצויים בכל תרבות ובכל דור, דור ודור כפיתיון היצר הראוי לו. הלא מוצאים אנו בתרבות אדום השולטת בעולם המערבי של היום עבודת "איידולים" (אכן, אלילים) ו-"כוכבים", וקבוצות "מעריצים" הנגנבים אחרי כל-מיני דמויות בזויות רח"ל... והלא מצויה היום הבריחה לכיוון ערכים הנראים כ-"מוחלטים" באשליה המוטעית הנורית על בני-האדם מתוך הממסד כולו: רדיפת הממון, השלטון, הכבוד, אינם כי אם עוד צורות נוכחיות לאותה סטיה מהדרך הטובה, עליה הזהיר אותנו משה ע"ה בפרשתינו.<br />כי לא מדברת כאן התורה על מקרים "הסטוריים" של עבודה זרה, השייכים לתרבויות "פרימיטיביות", אלא על מקרים שמהווים אבות לסטיה, אבות לעבודה זרה, מצויים בכל תרבות מאופלת כזו אשר בתוכה התחייבנו לשרוד ולהתגבר עליה בגלות הרוחנית הזו.<br /><br />אכן, אם יש בתוכינו מי ש-"התברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך" (דברים כט,יח), וסר מדרך התורה ללכת אחרי ה-"יצר הטהור" בהיפוך הערכים הנכונים על מכונם, "והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל" (דברים כט,כ), וינתק אותו ממערכת הערבות הכללית, למנוע מימנו כל יכולת להזיק לכלל ולהרע לו. ונפילתו תשמש דוגמא ואזהרה לכל הכלל, ומתוך כך, אף יעמוד לו איזשהו זכות. עוד חייבים להתבונן על כך שאין משה אומר "פן יש ביניכם" אלא "פן יש בכם": בכם, זאת אומרת, אף בתוך כל אחד ואחד, חייב כל אדם לבחון ולברור ולהשמיט את הרע אשר יתעורר בו טרם יצמח.<br /><br />ברגעים האחרונים של חייו, משה משתדל להשריש בלבינו את הביטחון והידע הברור באשר חיים הם עשיה תדירה, הם השתנות ללא הפסקה: להימנע מהרע מהווה כבר דרגה ראשונה של טוב, ולהימנע מהפעלת הטוב (דהיינו, להימנע ממעשה המצוות) מהווה דרגה ראשונה של התחברות לקליפה. מתוך כך, לשעת דרישת האמת והאור, לימד אותנו רבינו להחריש אוזניים ל-"שרירות הלב" ולהוכיח את התקפות היצר מתוך מצב של אהבת ה' והשתוקקות לאמת "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", בל ידח מאיתנו נידח. כי התורה נכללת מ-"נסתרות", אשר "לה' א-להינו", ומנגלות אשר "לנו ולבנינו עד עולם", ושני המגזרים יחד נזדווגים בייחוד מלא ושלם המפיק חיות "לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט,כח), ולקיים בכך את המשימה המוטלת על כל נשמה ונשמה בהגיעה לחיים לתקן את עצמה (וע"י זה, באמצעות מערכת הערבות הכללית, לתרום את חלקה לתיקון עולם).<br /><br />כפי שיוסבר לנו מיד לגבי התורה, "לא בשמים היא" (דברים ל,יב) כי אם "קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל,יד). "בפיך ובלבבך" שווים בגימטריא ל-174, כשורש "עקד" המפיק את העקדה: האופן החזק והיציב ביותר של התחברות לקב"ה מתוך גילוי הגבורה בעוצמתה, באמצעות התבטלות גמורה כלפי ה' והתגברות שלמה על פחדי והתלבטויות הלב. בשיאה, עקדת יצחק אבינו ע"ה, המסכים להקריב את עצמו לרצון הבורא ית' על גבי המזבח (והבה נזכור אשר יצחק לא היה ילד בהקריב אברהם אביו אותו, אלא איש בגיל 37). בפיך ובלבבך: מעלת המדבר, וחיות הגוף והנפש עצמן, הם הכלים שעלינו לעצב ולסדר לפי הוראות התורה הקדושה, למשוך ברכה עלינו, ובאמצעות הערבות הכללית, על כל האהוב לנו, על העולם כולו לתקנו.<br /><br />לקראת סוף פרשתינו, משה מסכם (דברים ל,טו): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע": הטוב, בבחינת דעת, הוא הוא החיים האמתיים והמושלמים בשיא הכח האנושי; וכפי שלמדנו (ברכות יח ע"ב), "רשעים בחייהם קרויים מתים". ועוד משלים משה (דברים ל,יט): "ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך". "למען תחיה" שווה בגימטריא לתרי"ג, כמנין מצוות התורה המרכיבות מערכת האורות, התיקונים והניתוקים הנדרשים ללכת ולגדול ולהתעלות ולהיתקן ולהשתלם, להוציא לפועל את מיטב כוחות נשמתינו ללא פחד, בתשובה המוכיחה ומבטלת את פתחי השאול, בשלום אמיתי של עיניים פקוחות המתענגות באור-אמת בכל צעדינו בחיים. אכן, למען תחיה.<br /><br />מולינו, מתחילה לזרוח אור שנה חדשה, ואיתה, התחדשות ההזדמנות לכל אחד ואחד: מתוך השורשים שנשתול בראש השנה, יוקצבו הכחות והכיוונים בהם יותן לנו לצמוח ולפרוח במשך השנה כולה, כל אחד לפי מעלתו ולפי הכלים שבידו, "בפיך ובלבבך" ובכך, מעשינו המהווים מהותינו, וכן חיינו, יהי רצון אשר ישפיעו בשנה זו באור בהיר וטוב הראוי להמשכת חסדים ולפתיחת שערי הגאולה במהרה בימינו, אמן.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112808627786049100?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1125318992479197642005-08-29T15:34:00.000+03:002005-08-30T01:41:24.326+03:00<h1 style="text-indent: 0in; text-align: center;" dir="rtl"><span style="font-size: 17pt; font-family: &quot;Guttman David&quot;;" lang="HE"><span style="font-weight: normal;font-size:180%;" >מה עושים?</span><o:p></o:p></span></h1> <div style="text-align: right;"> </div> <p class="MsoNormal" style="text-indent: 0in; text-align: right;" dir="rtl"><span style="font-size: 14pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">סיכום מדברי <b>הרב יצחק גינזבורג</b> שליט"א<b><o:p></o:p></b></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">בעקבות המאורעות האחרונים, של עקירת ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, השאלה הנשאלת היא – מה עושים? באיזה סוג של פעילות להשקיע כעת את המרץ והכוחות?<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">במענה לשאלה זו עולות מן הציבור שלוש תשובות כלליות – שלושה אופנים שונים של פעילות ומאבק:<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><b><span style="font-size: 14pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">א</span></b><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">. יש מי שברור לו שהזירה העיקרית בה יש לפעול היא הפצת תורה וקירוב רחוקים, וביתר שאת מאשר מקדמת דנא. סבור הוא כי עוד אין לנו די כח לחולל מהפכה של ממש, למטה מעשרה טפחים, בחיים הפוליטיים והחברתיים של כללות האומה, לשנות כיוון ומדיניות בנוגע לזהות היהודית של השלטון בארץ ובכלל בנוגע ל"מצוות הציבור". ועל כן עלינו להמשיך לפעול, ולוואי בהיקף רחב יותר מאשר בעבר, בדרך שפעלנו עד כה – לעסוק בהפצת התורה, ב"מבצעים" ובקירוב רחוקים. רק פעילות זו, במשך הזמן, תגבש את המסה הקריטית של שומרי תורה ומצוות, שבדעותיהם ובמעשיהם המתוקנים יקרבו את הגאולה. <o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><b><span style="font-size: 14pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">ב</span></b><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">. יש מי שמאמין כי ניתן, בעזרת ה' יתברך, לחולל מהפכה, וכי חייבים לעשות כל אשר ביכולתנו לחולל מהפכה כאן ועכשיו. הוא מרגיש כי קודם לכל, עלינו להשפיע על העם לנתק כל זיקה וקשר לממסד הקיים שבארץ – למדינה ולכל מוסדותיה. צריכים להתנתק מהרוח הכללית המנשבת במדינה ובאה לידי ביטוי בכלי התקשורת, להתנתק מהמוסדות הקבועים כבית המשפט ומערכת החינוך, ולהתנתק מהמעורבות במערכות השלטון המתחלפות – הכנסת והממשלה. בנוגע ליהדות התפוצות באים הדברים לידי ביטוי בתעמולה להפסקת תמיכה כספית ומוסרית לממסד הקיים בארץ ולמוסדותיו.<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">[ביחס לכוחות הבטחון הענין מורכב יותר, אך גם כאן נראה ששיתוף פעולה יבוא בחשבון רק בהצבת תנאים ברורים (שנכון להיום, מכיוון שאינם מקובלים על הצבא, ימנעו מן הסתם את הגיוס): הצהרה של המתגייס כי הוא יסרב באופן אקטיבי לפקודות פתיחה באש משובשות, המסכנות חיי יהודים בשם "טוהר הנשק" המעוות. הצהרת סירוב (פסיבי) לכל פעילות נגד היהודים היושבים בארץ. סירוב לשרת במקומות שטוהר המחנה איננו נשמר, ויש ערבוביא בין חיילים וחיילות, וסירוב לחילול שבת במקרים שאינם פיקוח נפש מובהק. למצויים במושגי פנימיות התורה – ארבעת התנאים הללו מכוונים כסדרם כנגד כוחות המעשה, כוחות המוטבע שבנפש, הספירות נצח-הוד-יסוד-מלכות, וד"ל.]<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><b><span style="font-size: 14pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">ג</span></b><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">. יש מי שמאמין שניתן לשנות ולתקן, ושמחויבים אנו לעשות כל אשר ביכולתנו לשנות את המצב הקיים בארץ לטובה. וזאת על ידי השתתפות (בלשון החסידות, התלבשות) במוסדות הקיימים, תוך כדי שמירה על כללי המשחק המקובלים, גם כאשר, לדאבוננו, אינם לגמרי על פי תורה. אם נשקיע בדרך זו את כל מרצנו, הכל בדרך של קירוב דעות ואהבת ישראל, נצליח בסופו של דבר להשתלב ולהתברג בכל מוסדות המדינה, הכנסת, מערכות המשפט והחינוך והצבא, ועד שיתבסס בארץ שלטון יהודי מתוקן, על אדני התורה. בקו פעולה זה, העיקר הוא בנין ותיקון – ולא המלחמה בדברים השליליים שבשלטון הקיים.<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">איזו דרך ראוי שנברור לנו? לשם כך יש לנתח את המבנה הפנימי של שלוש הדרכים הנזכרות. בכללות, שלוש הדרכים הללו מכוונות כנגד תהליך התיקון שמשרטט מורנו הבעל שם טוב זי"ע – הכנעה, הבדלה, המתקה:<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">הדרך הראשונה מבטאת </span><span style="font-size: 13pt; font-family: Miriam;" lang="HE">הכנעה</span><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">. ונבהיר: מי שלבו דואג בקרבו לגורל עם ישראל והעולם כולו – מתי יבוא משיח, מתי תבוא גאולה?! – לא נחה דעתו כלל וכלל גם בהצלחותיו הרבות להפיץ תורה ולקרב יהודים לה'. הוא מבין שכל זה הוא בגדר אורות וכלים דתיקון (אורות וכלים מדודים ומוגבלים). הוא יודע שעל מנת לחולל שינוי של ממש בכללות חיי האומה בארצו זקוקים אנו לאורות מרובים דתהו (אור וכח בלי גבול), אך מאין לוקחים אורות וכוחות כאלו? התסכול גובר מיום ליום, בשל חוסר היכולת להשפיע בזירה הרחבה. אז, את כל ההפצה מלווה תחושת כאב והחמצה פנימית, תחושה של עיסוק בזוטות-לכאורה (עם כל חשיבותם העצומה) לעומת מה שנוגע באמת לשינוי הציבורי הדרוש. בלשון אחרת, העיסוק בארץ ישראל ובמצוות הציבור נושא עינים אל יעודי הגאולה, בבחינת "קרוב אליך הדבר מאד", ומי שמרגיש כי אינו מסוגל להתעסק עם מצוות הציבור פונה בהכנעה לעיסוק בהפצת התורה והיהדות, בבחינת "מרחוק הוי' נראה לי".<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">ויש לשים לב: יש מי שחש כי עבודת ההפצה, כמאז כן היום, היא הזירה הבלעדית בה עלינו לפעול, ואף אין בו כל תסכול מכך שאינו מסוגל "להפוך את העולם היום". אדם כזה טרם זכה אף להגיע לשלב ההכנעה בנפש. לעומת זאת, מי שחש הכנעה מהיותו חסר אונים מזדהה פנימית עם המשיח, אשר ראשית דרכו בהפצת פנימיות התורה כהכנה לגאולה – במימוש היעוד של "יפוצו מעינותיך חוצה" – אך מיום ליום גובר בו התסכול על העיסוק המופשט הזה, והוא משתוקק לאפיקי פעילות מעשיים של גאולה, ובפרט כאשר הוא רואה את עם ישראל עובר משברים קשים. עד כה, זו היתה דרך הפעולה שלנו, כמו של המשיח עצמו, אלא שהתסכול הגובר מניע אותנו להתקדם אל הדרך השניה, דרך ההבדלה המבוארת בסמוך (ומי שחש כי עוד אין בו כח להתקדם, יתמיד בדרך הקודמת, ויוסיף אור וטוב, תוך שיעמיק בתחושת התסכול וההכנעה עד שידחף בעל כרחו קדימה, אל ההבדלה).<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">הדרך השניה מבטאת </span><span style="font-size: 13pt; font-family: Miriam;" lang="HE">הבדלה</span><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">, כפשוט – זו דרך של התנתקות והבדלה מכל רע. חשוב להדגיש כי לא מדובר בהתבדלות לשמה, המבטאת סוג של יאוש והסתגרות (שאז זו דרך 'יראית' החוששת לנפשה ממעורבות בעוול וברוע, אך איננה מציעה אלטרנטיבה אמיתית). להיפך, זו הבדלה שבאה כהקדמה להמתקה, כשברור שהמוטיבציה של הכל היא אהבה ואחריות לכלל, ותהליך ההבדלה חשוב כל כך כשלב של התנקות והתעצמות לקראת בנין חדש, נקי ומתוקן. דרך זו, השניה, היא הדרושה לנו כיום. בכל מבנה של תיקון, עיקר החידוש אותו מורה התורה הוא דווקא שלב ההבדלה (וגם היום, ניכר כי זו "דרך חדשה", שבינתיים רק מעטים מבינים את ההכרח שבה), ואל השלב החדש הזה אנו צריכים לפנות היום. מתוך כך מתחדד לנו גם כי להיבדלות מ"מדינת הכפירה" ומוסדותיה יש כיום ערך מוסף מהותי לגבי קיום תורה ומצוות 'נקודתיים', ועל כן יש לפעול במלוא העוצמה דווקא בכיוון זה.<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">הדרך השלישית שתארנו מבקשת</span><span style="font-size: 13pt; font-family: Miriam;" lang="HE"> המתקה</span><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE"> – היא מחפשת בנין מחודש ונכון, טוב ומתוק, של כל מה שכעת חרב ומריר. אמנם, חשוב לדעת כי כל הסכנות הרוחניות והמשברים הגדולים (בישראל ובעמים) הם תוצאה של נסיון המתקה טרם זמנו – נסיון להגיע להמתקה תוך דילוג על שלב ההבדלה. כיום תופעה מסוכנת זו שייכת למי שחושב שניתן לשנות 'מבפנים' (על ידי הקמת מפלגה חדשה, או על ידי השתלטות על מפלגת השלטון וכו' וכו'), ולהמתיק את הממסד הקיים, בלי ליצור קודם הבדלה ברורה בין דורשי ה' ודוד משיחו לבין החפצים להיות ככל העמים. <o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">המוחין המשובשים של מגמת המתקה מוקדמת זו הם נתינת האמון בממסד, והמחשבה כי 'בסך הכל אנחנו באותו הצד'. בכך משחקים ה</span><span style="font-size: 13pt; font-family: Miriam;" lang="HE">ניצודים</span><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE"> לידיו של ה</span><span style="font-size: 13pt; font-family: Miriam;" lang="HE">צייד</span><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">, הרוצה לכבול אותם ב</span><span style="font-size: 13pt; font-family: Miriam;" lang="HE">צד</span><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE"> שלו – במסגרות המחשבה ודפוסי ההתנהגות בהם הוא השולט. מחשבת השותפות הזו עם אותם "מהרסיך ומחרִביך" לובשי המדים באה לידי ביטוי אבסורדי בתמונות המעוותות של המגורשים המתחבקים עם מגרשיהם, ובמגמה העכשווית למחוק את הפער בין התוקף לקורבנו, למצוא שוב נחמה בחיבוק הדוב החמים של הממסד הלוחם בנו, ובכך לטשטש ולהעלים את העוול הנורא שנעשה. <o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">האמת צריכה להאמר, כי רק על בסיס ההכנעה וההבדלה ניתן להגיע להמתקה אמיתית – ורק כך נצעד לבטח לקיום מצוות הציבור בארצנו הקדושה, ולבנין מדינה יהודית-משיחית מתוקנת ומצליחה. יתכן כי אלו המתעקשים להמשיך ולצעוד בדרך הראשונה לא התבגרו דיים, והם סובלים מקריאה לא נכונה של המפה הציבורית או מהססנות יתר, אך אלו הרוצים לנקוט כיום בדרך השלישית מהווים סכנה של ממש. דרך זו, עם כל הרצון הטוב שבה, גורמת נזק – במקרה הטוב הפעילות שלה היא בזבוז אנרגיה חמור (שבבחינת "הוצאת זרע לבטלה"), ובמקרה הגרוע יותר היא מניקה תוספת חיות לקליפות הממסד הקיים, ומחזקת את כוחן להלחם בנו (שאז יש בכך מעין "גילוי עריות"). עלינו לבחור בבהירות בדרך השניה, דרך ההבדלה וההתנתקות המהפכנית, כשמגמת פנינו להגיע להמתקה האמיתית – כאשר בע"ה ינהר הציבור כולו אל הממסד האלטרנטיבי (הנבדל והאחר), אל מלכות ישראל המתוקנת מן היסוד, שעל הקמתה עלינו לעמול כיום.<o:p></o:p></span></p> <div style="text-align: right;"> </div> <p style="text-align: right;" class="MsoNormal" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">(מתוך שיעור כ"ג אב תשס"ה)</span></p><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112531899247919764?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1125067068943190182005-08-26T17:36:00.000+03:002005-08-26T17:41:18.943+03:00<div style="text-align: right;font-family:verdana;">בס"ד<br /><span style="font-style: italic;">לעילוי נשמת מאיר בן-רחמים ורחל ז"ל ולהמשכת קרן-אור אל זמן ישראל</span><br /><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-size:180%;">"עקב תשמעון":<br />זמן לזכות בברכת המקום</span><br /></div><br /><span style="font-size:85%;"><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span></span><br /><br />"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם": התחלת פרשתינו תמוהה: הנה הבטחנו במתן תורה ש-"נעשה ונשמע"... והקב"ה העריך אשר בסוד מלאכי השרת עשינו זאת, כי רק המלאכים היו מסוגלים להקדים עשיה להבנה ושמיעה, ונשמות ישראל הועלו לדרגת מלאכים ממש בקבלם את הכתרים, עטרות ראשינו, בעת ההיא. ועם כל זה, למה עכשיו הוקדמה שמיעה לשמירה ועשיה -בהתייחסותינו לתורה ולמצוות, בתהליך בו נזכה לכל הברכה והטוב "אשר נשבע" ה' לאבותינו?<br /><br />ונראה לפרש כי אפילו במסגרת התוכחות הנוראות שפרושות לכל אורך ספר דברים, הקב"ה מתנהג כלפינו לפנים משורת הדין, ורחמיו משאירים רווח לאפשרות שלא נדע לעמוד בהבטחותינו, שלא נצליח להשתחרר מההגיון הקטנוני, ובכך נאחוז בדרישת ההבנה השכלית, טרם נגלה שדווקא דרך המעשה יובהר הנכון ותואר האמת לעינינו. אכן, סדר אחד להבטחה שלנו למרום, סדר הפוך בדרישת הקב"ה כלפינו.<br /><br />בפרשתינו, מובא המתכון לבל-ניכשל: כל הענין תלוי בבחירה בין לזכור ללשכוח. כל הברכה מלווה ונחתמת באשר "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' א-להיך..." (דברים ח,ב), והקללה מוצגת מתוך השכחה: "השמר לך פן-תשכח את ה' א-להיך..." (ח,יא), "והיה אם שכוח תשכח..." (ח,יט). ועוד (ט,ז): "זכור אל תשכח". והענין דורש התבוננות רבה, כי חמור וחריף העונש המובטח תמורת השכחה, ואדיר סיפור תולדות חיינו הואיל ונדע לזכור.<br /><br />מהו כל ענין השכחה? הזיכרון, בלשון הקודש, נובע משורש "זכר". הזכר הוא היסוד הפעיל, היוזם והזורע בבריאה, המזריע זרע אל תוך עמקי הנקבה להופכה להרה. הזכר מזריע את הנקבה בגרעין מועט, קטן ומרוכז שהוא קיום כל-כולו בכח, לכך שהנקבה תבשל אותו בתוכה ותגדל אותו, עד שיגיע הזמן להוציאו אל הפועל, אל העולם בו יזוהה כבריה חדשה שלמה. אכן, כל כוונת הזכירה אינה אלא זריעה, ביצוע צעד ראשון בהוצאה מהכח אל הפועל.<br /><br />"אני לדודי, ועלי תשוקתו" (שה"ש ז,יא), אומרת כנסת ישראל לגבי מלך מלכי-המלכים. ה' הוא הזכר המזריע את תורתו הקדושה, ה-"קוד הגנטי" של העולם, לישראל, לכך שעם ישראל יוציא את התורה מהכח אל הפועל על פני המצוי, וישפיע מתוך האמת על העולם. ולא רק זה, אלא דווקא "עלי תשוקתו" ובכן, עלי קנאתו כביכול. הקשר בין ישראל לה' הוא בבחינת "ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך" (בראשית ג,טז), וגם לאשה יובטח כי הוא ית' "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" מהיותה "אשת חיל מי ימצא" (בחינת הבורא הנקראת בשם "מי") ויהללוה בשערים מעשיה.<br /><br />"והיה עקב תשמעון", נאמר לנו בהתחלת פרשתינו. ה-"שמיעה" היא בבחינת מדת הבינה, המקבלת מהחכמה. בחינת ההווה הנקבי המקבל מהעבר, מהמקור שמזריע בה את תכולתו. הנקבה מעבדת את הדבר-גלם בסוד הזמן ובטירחה עצמית, בבחינת "ושמרתם", כהמשך הפסוק הראשון בפרשתינו (דברים ז,יב). הזמן הוא הכלי שעלינו לתקן, בו הטוב יזדמן לנו, לזכות בברכת המקום. ואם נזכה לשמוע וגם לשמור, הברית הקדושה (ברית המילה, שבלעדיה הייחוד יהיה תועבה רח"ל) תוביל אותנו אל דרגת "ועשיתם" בבחינת הולדה, הוצאה מהכח אל הפועל גופא, הגשמת אותיות התורה הקדושה במציאות ממש. אותה עשיה, אותה הולדה, היא הבחינה בה ישראל עצמם מזריעים את העולם בתורה אשר נשמרת בתוכם, ובזה, זוכים לארצם כאשר יבואר להלן.<br /><br />ענין הזכירה מוזכר בהקשר לברכה שתשרה על ישראל כשישב בארצו. השכחה מאידך, מוזכרת כמובילה לגלות ואבדון. שכחה היא היעדר הזיכרון, היעדר ההפעלה. בכך, היא בעצמה לשון אבדון, בחינת אישה עקרה אשר אין ביכולתה להוציא אל הפועל את החיות שנזרעה לתוכה. בזאת נבין בפשטות מה משמעות הברכה כתולדת הזיכרון והקללה כתוצאת השכחה, ויתגלה לנו הגיון סדר הבריאה וחומרת ההכרעה המוטלת במעשה ידינו.<br /><br />"ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעימך, כי אם ליראה את ה' א-להיך..." (י,יב). ישנה יראה להיענש, ישנה יראת הרוממות, ישנה גם יראה מתוך אהבה. היראה הבסיסית ביותר, יראת העונש, אומרת "אם אתנהג רע, השם יעניש אותי", ואז האדם ירא מהעונש והסבל והצער שיקבל, ודמות הרצועה בה הוכה פעם וגם פעמיים מונע ממנו לחטוא. לצערינו הנורא, אופן זה של יראה נפוץ מאוד בתוך עם-ישראל, ואין עקרונו נעלה הרבה יותר מיסודות הרבה מיני ע"ז שהיו מעולם רח"ל. אכן, מי שיתמקד בענין ה-"שמיעה", יתבונן ויבין כי מדובר על כך שהברכה והקללה הנ"ל הם תוצאה ותולדה ישירה ממעשה ידינו לפי חוקי הבריאה אשר הקב"ה, ברחמיו האדירים, מגלה לנו להזהירינו. כי דווקא מתוך היותו בחינת אישה כלפי הקב"ה, עם ישראל ראוי וצפוי להוות ה-"זכר" כלפי העולם, ובסוד אותה השתלבות, להוות את הקשר בין העולמות ולייחד קודשא בריך-הוא ושכינתיה להביא תיקון-עולם.<br /><br />התיקון בשלמותו אינו אפשרי כי אם כאשר עם ישראל יושב בארצו הנאה לו. ויישוב הארץ היא זכות הנוצרת מתוך הבנת אשר הבחירה בין ברכה לקללה, בין תיקון וניתוק מהאמת, מוטלת בידינו, והגשמתה במעשה ידינו ותוצאותיה צפויות מראש. "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא, אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק" (יא,י), ארץ ישראל אינה ארץ המתפרנסת בדרכי הטבע כמצרים, אלא "ארץ אשר ה' א-להיך דורש אותה, תמיד עיני ה' א-להיך בה, מרשית השנה ועד אחרית השנה" (יא,יב): היא ארץ אשר באופן נסי נחיה-בה וניבנה, בכך שלא נשכח, בכך שנזכור, בכך שנתענג בשמיעה (דהיינו, קבלה וגילוי פנימי של חוק ותכלית הבריאה בכלל וקיומינו בפרט), שנשמור ונגדל אותה להיווצר (להישתדרג בקבלת צורה חדשה נעלית, בצלם א-להי הנראה ונזהה לעיני-כל), ועם כל זה, שנעשה, שנגשים את תיקון הבריאה בקישור עצמות האדם להווייתו בקשר בלתי-פריק לעולם. ובימינו אנו, בהם חובה להתבונן על מציאות גירוש יהודים מאחוזת ישראל, טוב שנשב ונתבונן על דברים אלו, ונדע ליישר דרכינו ולתקן מעשינו. כאשר "הן לה' א-להיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה" (י,יד) וצווה עלינו "ומלתם את ערלת לבבכם, וערפכם לא תקשו עוד" (י,טז), והכלים בידינו, ונעשה ונשמע, ויאיר פניו ונוושעה.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112506706894319018?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1125058039837377892005-08-26T15:06:00.000+03:002005-08-26T15:07:19.846+03:00<div style="text-align: right;"> <div style="text-align: right;"> <h1 style="text-align: center; text-indent: 0in; line-height: 17pt;" align="center" dir="rtl"><span dir="rtl"></span><span style="font-size: 17pt; font-family: &quot;Guttman David&quot;;" lang="HE"><span dir="rtl"></span>"יכול לפטור העולם"<o:p></o:p></span></h1> <p class="MsoNormal" style="text-align: center; text-indent: 0in; line-height: 17pt;" align="center" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">סיכום מדברי </span><b><span style="font-size: 14pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">הרב יצחק גינזבורג</span></b><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE"> שליט"א</span><b><span style="font-size: 14pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE"><o:p></o:p></span></b></p> <p class="MsoNormal" style="line-height: 17pt;" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">במסכת סוכה מובאים דבריו של רבי שמעון בר יוחאי: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו". בדבריו מלמד אותנו רשב"י – עמוד תורת הסוד – מהו הסדר הנכון להמתיק ולתקן את הדין, הן בעניני הפרט והן בעניני הכלל.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="line-height: 17pt;" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">במימרת חז"ל זו בולט הסדר של הוה-עבר-עתיד: רשב"י לבדו יכול לפטור את העולם בהוה – במשך ימי חייו. הדבר מתאים לכך שרשב"י מכוון (על פי תיאור ה"אידרא" בזהר) כנגד ספירת הדעת שבסוד ההוה, בהיותה הספירה הממוצעת בין העבר של ספירת החכמה ("עמק ראשית") לעתיד של ספירת הבינה ("עמק אחרית"). בצירוף בנו, רבי אליעזר, ניתן לפטור את העולם גם בעבר – החל מיום בריאת העולם. הדבר מתאים לכך שרבי אליעזר בנו של רשב"י מכוון (על פי תיאור ה"אידרא" בזהר) כנגד ספירת החכמה, שבסוד העבר – "עמק ראשית". בצירוף יותם בן עוזיהו מלך יהודה ניתן לפטור את העולם מן הדין גם לעתיד לבוא – עד סופו. יותם בן עוזיהו הוא היחיד מבין מלכי יהודה ש"אין בו דופי" (מתחילתו ועד סופו), ולכן הוא בסוד העולם הבא (כינויה של ספירת הבינה) – הגילוי העתידי בו "ועמך כלם צדיקים" ללא כל דופי.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="line-height: 17pt;" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">זהו הסדר הנכון בתיקון הנפש: היום מקובל לחשוב כי פתרון של בעיה נפשית דורש חיטוט עמוק בשרשי הבעיה בעבר הקרוב והרחוק (החל מטראומות ילדות, דרך ענינים ששרשם בהריון, ועד לחיפוש בגלגולים קודמים), אך זהו טעות גמורה. סדר התיקון הנכון מתחיל מהתמקדות בהוה – יש להסיח את הדעת לחלוטין מכל מה שהיה בעבר (כולל גם אירועים קשים ורבי רושם), ולהתמקד ביכולת תפקוד נכונה בהוה. רק אחרי המתקת הדין בהוה ניתן לפנות לתיקון העבר – רק אחרי ההשתחררות מהשלכות העבר על ההוה ניתן לעסוק בעבר ולתקנו בצורה נכונה ושפויה (בלי לשקוע שוב בבעיות או בחטאי העבר). מתוך תיקון ההוה והעבר ניתן גם להתוות דרך נכונה אל העתיד.<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="line-height: 17pt;" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">בלשון ספר התניא, עבר-הוה-עתיד מכוונים כנגד הרשע (ה</span><span style="font-size: 13pt; font-family: Miriam;" lang="HE">עברין</span><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">, השקוע בחטאי ה</span><span style="font-size: 13pt; font-family: Miriam;" lang="HE">עבר</span><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE"> ולא מסוגל להשתחרר מהם), הבינוני (כנודע שבלשון הראשונים זמן הוה מכונה "זמן בינוני", בין העבר לעתיד) והצדיק (החי כבר בעתיד, בזמן בו "ואת רוח הטֻמאה אעביר מן הארץ"). כמובן, הרשע הוא בעל-תשובה בפוטנציאל, אך גם כבעל-תשובה הוא ממשיך לעסוק בעבר ולנסות לתקנו. לפי כל זה, התיקון הראשון הוא הנסיון להיות בינוני – כפי שאכן מורה ספר התניא ש"היא מדת כל אדם, ואחריה כל אדם ימשוך". ניתן לטעות ולחשוב כי ראשית דרכו של הרשע לתקן את עברו, ורק אחר כך יוכל לפנות לתקן את ההוה בשמירת מצוות 'רגילה', בדרך של "מח שליט על הלב" בה צריך לנקוט הבינוני. אך לא היא, הסדר הרגיל הוא ראשית כל הפיכת האדם לבינוני בהוה – ההקפדה על קיום מצוות בפועל ממש, גם ללא עבודת נפש מאומצת של חזרה בתשובה – ורק בהמשך יש לדון בתיקון העבר (אלא אם כן מדובר ברשעים גמורים ש"הם ברשות לבם ואין לבם ברשותם"). באופן חריף עוד יותר, זו היא הדרך שהתווה לנו הרבי לגבי ה"מבצעים" – לגשת גם אל יהודי שאיננו חושב כלל לחזור בתשובה, ולא לעסוק בנסיון לשנות ולתקן את העבר, אלא לתבוע ממנו לקיים מצוה בהווה, כבינוני המשוחרר מכל תסביך ומוכן לעשות את רצון ה' הנכון לרגע זה. רק אחרי קיום המצוות בדרך הזו אנו פונים לתיקון מעמיק יותר, העוסק בשירוש חטאי העבר והשפעתם. כמובן, רק אחרי תיקון ההוה ניתן לשאת עינים אל היעוד העתידי-המשיחי של "ועמך כלם צדיקים".<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="line-height: 17pt;" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">וזהו גם הסדר בתיקון הכלל, בצורה בולטת עוד יותר. כך אנו אומרים מפורש בכל יום כי הסדר הנכון הוא "הוי' מלך [בהוה], הוי' מלך [בעבר], הוי' ימלֹך [בעתיד] לעולם ועד". ראשית כל יש להמליך את ה' ברגע ההוה – כך כל תיקון מלכות, תיקון ציבורי, מתחיל מההרגשה שצריך לתקן כאן ועכשיו. אחר כך יש לשרש את השפעות העבר השלילי, ואז זוכים לקיום המלכות לנצח. אכן, כפי שההוה הוא הפותח את הכל, כך בסוף הוא הכולל את הכל – "הוי' מלך עולם ועד, אבדו גוים מארצו" – והדבר מדגיש עוד יותר את חשיבות הפתיחה בהוה. [כך יתבאר לנו סיפור מפורסם, בו הסביר אדמו"ר הזקן לרבי נחום מטשרנוביל, בשבתם בסוכה, מדוע בחר ברמ"מ מויטבסק כרבו אחרי המגיד ממעזריטש (ולא הלך אל רבי נחום, שהיה זקן תלמידי המגיד). אדמו"ר הזקן אמר לרבי נחום כי ראה שהרמ"מ יודע ברוח קדשו את כל חטאי ותיקוני מי שנכנס אליו ליחידות, ור"נ הגיב 'נו...' (כאומר: הלא גם אני יודע לעשות זאת, ואין בכך רבותא). אז הוסיף אדמו"ר הזקן כי הרמ"מ גם ידע כל גלגולי האדם, ושוב הגיב ר"נ 'נו...'. ואז הוסיף אדמו"ר הזקן כי רמ"מ גם ידע כל גלגולי האדם לעתיד – עד ביאת משיח צדקנו והלאה – ואז הגיב רבי נחום בהתפעלות מרובה (המשך לשיחה זו לא היה, משום שבשלב זה התמוטטה הסוכה בה התבודדו שני הצדיקים, והוכרעה תחת עומס החסידים שצותתו מעל הסכך – החסידים מהם נמסר לנו תוכן השיחה...). סדר דברי אדמו"ר הזקן גם הוא הוה-עבר-עתיד, אך מדוע לא פתח אדמו"ר הזקן את דבריו ישר בעובדה המפעימה על ידיעת העתיד של רמ"מ, ובכך 'הכריע' באופן מידי את רבי נחום? משום שאדמו"ר הזקן הבין את החשיבות המכרעת של ההוה דווקא בסדר התיקון – וידע כי כל סדר הזמנים צריך להתקבץ שוב אל ההוה, בו נדרש תיקון באופן של "המעשה הוא העיקר", ואליו צריך להדרש הצדיק בעצתו. אלא שלא זכינו, ונטרפה השעה, וטרם הגיע אז הזמן של החזרה אל התכלית של "הוי' מלך עולם ועד אבדו גוים מאצרו", וד"ל].<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="line-height: 17pt;" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">ומהי דרך התיקון? רשב"י עוסק בגילוי רזין דאורייתא (ואלו הם ה"חסדים שבדעת", שהם עיקר תפקידו בעולם), וכאשר הוא נדרש למצב בהוה אין הוא נרתע מלהיות "מרגיז ממלכות" ולחשוף את השחיתות והרוע העומדים בבסיס הממסד הקים (ואלו הם ה"גבורות שבדעת" הקיימות אצלו, באיזון עם החסדים ובכפיפות להם). רבי אליעזר בנו עסק בתפיסת גנבים ומסירתם למלכות (כאמרו "קוצים אני מכלה מן הכרם") – הוא העוסק בתיקון עברייני העבר. יותם בן עוזיהו נותן את המבט העתידי על כל יהודי, המגלה כי יהודי לא חטא מעולם (כמבואר רבות בתורת איז'ביצ'א, ומובא גם "באופן המתקבל" בתורת חב"ד). ולעניננו: תיקון ההוה הנדרש לנו הוא בעיקר הפצת רזין דאורייתא, המגלים את הפנימיות והתיקון הנכון בהוה לכל תחומי המציאות, ועם זאת אל לנו להסתיר את האמת המרה כאשר המצב דורש התיחסות ולהביע את בקורתנו על הממסד בכל עוזה (כאשר הבקורת החריפה עצמה נמתקת בתקוה למציאות אחרת, על ידי האלטרנטיבה הרצויה העולה מתוך התוית הדרך של סודות התורה, ואין היא מובילה חלילה ליאוש ורפיון ידים). רק אחרי התוית הדרך להוה מתוקן, תוך התעלמות מסוימת מאלו העומדים בדרכנו (משום שהשאיפה היא להוה 'אלטרנטיבי'), יש לעסוק בבירור ותיקון רשעי העבר (כאשר בדורנו שוב אין אנו מצפים מרבי אליעזר למסור את הרשעים למיתה, אלא להקדיש את כל חייו ותוקפו להחזרתם בתשובה). מתוך שני השלבים הללו יגיע גם היעוד העתידי של ראית הטוב המוחלט בכל יהודי, טוב שמעולם לא נפגע ומעולם לא היתה לו כל שייכות לחטא. אזי, בתכלית התיקון, ימשך הכל להתגלות בהוה – ההוה הטוב, הכולל את חזרת הרשעים בתשובה ואף את הגילוי ששום יהודי מעולם לא חטא, בו "אבדו גוים מארצו" ושוב אין שטן ופגע רע, וממילא זו כבר הגאולה האחרונה שאין (ולא שייך שתהיה) אחריה גלות, תיכף ומיד ממש!<o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" style="text-align: left; line-height: 17pt;" align="right" dir="rtl"><span style="font-size: 13pt; font-family: FrankRuehl;" lang="HE">(מעובד מתוך התוועדות כ' אב תשס"ה – גילה, ירושלים)</span></p> </div> <div style="text-align: right;"><br /></div> </div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112505803983737789?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1124913919236789732005-08-24T23:05:00.000+03:002005-08-24T23:05:19.276+03:00<a href="http://themidrash.blogspot.com/">The World of Midrash</a><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112491391923678973?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1124893320968248592005-08-24T17:22:00.000+03:002005-08-24T17:22:01.000+03:00<a href="http://midrash.ieshivah.net/">The World of Midrash</a><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112489332096824859?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1124461720438265532005-08-19T17:26:00.000+03:002005-08-19T17:28:40.450+03:00<div style="text-align: right;">בס"ד<br /><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-size:130%;">"איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו"</span><br /></div> <div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;font-size:180%;" >שאו מרום עיניכם ואתחנן</span><br /></div> <span style="font-style: italic;">מאת: דניאל י. גינרמן</span><br /><br /><br />"ואתחנן", מתחיל משה רבינו ע"ה פרק זה של סיכומו לפני הפרידה מהעם, ומתרגם אונקלוס "וצליתי", אשר משמעותו בארמית "והתפללתי". אכן, תחינה היא אופן מסוים של תפלה, דבר המרומז גם בגימטריא של "ואתחנן" = 515 = "תפלה". זה יאושר ע"י רש"י (שם) אחרי שיובהר שייחוד התחינה בתוך שאר התפילות נמצא בהיותה בקשה ל-"מתנת חינם" ולא בקשה מבוססת על שום זכות של האדם, וכך לשונו: "זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה". אותם עשרה לשונות מובאים בשם "שפתי חכמים" ואלו הם: "שועה, צעקה, נאקה, רנה, פצור, קריאה, נפול, פלול, פגיעה, תחנה". אכן, גם אנשים כמונו יתומי-זכות, גם מי שלא זכה אף להרהור תשובה מקודם, ולפתע ניתן לו לראות עד כמה אומללים אנחנו, יש לו פתח לקשור את מציאותו ומהותו לאוזני הבורא כביכול, ולהתחנן בפניו למתנת-חינם בבחינת מושיע, ואין ראוי מזה לימינו אנו.<br /><br />"ואתחנן אל-ה' בעת ההיא לאמור". המילה "לאמור" באה ללמדינו כאן עוד תכונה אחת בלעדית של תחינת משה, מלבד היותה בקשה למתנת-חינם. כדברי רש"י: זה אחד מ-ג' מקומות שאמר משה לפני המקום "איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו". כי עומד אני על שפת-תהום ומה שנגזר, אבוד, אלא אם תחזור בך ותהפוך את גזירת-הדין למעשה רחמים אף ללא כל זכות מצדי כנ"ל. אם כן, עד הרגע האחרון "איני מניחך", ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה-לו, בכל יום, בכל רגע, בהתחננות מחודשת, שיבוא.<br /><br />כשמתפללים בשיא השמחה, שרים, וגם כשצריכים להגיד דברים אשר אינם נתנים לביטוי כמותם אלא רק ע"י משלים, ע"י קישורי משמעויות המשמשים תזוזת הצורה ממה שאפשר להגיד למשמעות הנדרשת, גם אז שרים. אכן, גם ערך המילה "שירה" שווה ל-515. תפלה בעלמא מאידך, תהיה התפלה הרגילה, בה האדם מחויב גם להודות לבוראו וגם לבקש ממנו את צרכיו. וכשמגיעים לשיא הצער, כשנופלים ממש אל תוך בירא עמיקתא, רק נשאר לזעוק "זעקה גדולה ומרה" (ראה אסתר, ד), "זעקה גדולה ומרה" = 481, ואם נלביש אותה "בבכי" = 34 כיבואר להלן, נסיק שוב את אותה ספרה 515 המהווה ראשית ההתחברות ממטה למעלה, בסוד העלאת מים נוקבין ויצירת זכויות לקבל שפע טוב מהבורא ית'. <br /><br />למדנו בשם רבי אלעזר (ברכות לב:) אשר "מיום שחרב בית-המיקדש שערי תפלה ננעלו" וכאילו אין מקשיב ואין מטה אוזנו ואין עונה כביכול, מדה כנגד מדה עם מה שלמדנו בזוהר (תולדות קלד: ) :"את האדם השלטתי על הארץ , והתורה עומדת ומכרזת לפני בני-אדם שיתעסקו וישתדלו בה, אבל אין מי שיטה אזניו לשמוע את הכרוז הזה" ועוד כמה כרוזים כמותו. אז מה נשאר לנו בעת הצער, מתוך תשובה והתחננות? איך לחדש את הקשר ולזכות במענה מאת הקב"ה היום ממש, ברגע זה, כשהיגון קודר עד פתחי תהום בתוך הלב, ואשא עיניי אל ההרים לדעת מאין יבוא עזרי כי אם מאת השם? ממשיך רבי אלעזר (שם) ומבשר לנו אשר "שערי דמעה לא ננעלו".<br /><br />אין נגד האכזבה ונגד כחות היאוש כי אם את הדמעה מתוך התבטלות והשתטחות כלפי שמים, הבכי האמיתי הפותח שערים לשינוי הגורל, לביטול הגזירה המוטלת עלינו נפוקה ממעשה ידינו . "ולא תקיא הארץ אתכם" נאמר לנו (ויקרא יח) כאשר לא ניכשל "בכל התועבות" בהם עם-ישראל נכשל גם היום, מוכשל ע"י מערכת הנהגה עיוורת הנשחתת ומשעבדת אותנו לכל מיני "יהרג ואל-יעבור" רח"ל, להקשות את עורפינו. אם כן, איך נמשוך אלינו קרן אור אשר יחדור אל תוך האפלה הנוראה הזו ויהפוך את האבל ליום-טוב, ולמשתה את המספד? לכל דור יש-לו את כליו הנאים לו. ולכל אחד מאיתנו ישנה בחינה בה להפוך ליעד, בו אותו קרן-אור ירצה כביכול להתמקד. ובכך, "תפלה" ו-"שירה"... "ואתחנן", ואף "זעקה גדולה ומרה בבכי", באותו בכי הזועם והשואג הראוי לנו מקטנותינו, כל אלה, אם יצאו מתוך פה הנטהר מזוהמתו בתיקון התשובה, מהווים התחלת התהליך. כל אלה, כפי שהוסבר, שווים במספרם ל-515. כשנאיר באמצעות אותו ה-515 ונישא מרום עינינו לראות מי ברא אלה, אז תתעורר בע"ה אצל הקב"ה מדת הרחמים הנקראת בשם הוי"ה = 26, ושתיהם יחד, התפלה מלמטה והרחמים מלמעלה, יתווספו לבחינת "ישראל"=541, והדבר נפלא ודורש התבוננות רבה.<br /><br />כי אין מציאות ישראל כמציאות כל עם אחר. מציאות ישראל דורשת עם, וארץ, ותורה, וא-לוה. כשעם ישראל יושב בארצו, ובמחוגה בהר הבית "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (ויקרא ו, ו), אז שערי שמים נפתחים לארץ, וחוקי הטבע משתעבדים למציאות נעלית הנקראת בשם "ישראל", הנובעת מחיבור וייחוד העולמות. אם לא כן רח"ל, מציאות עם ישראל יורדת ממדרגתה בבחינת יעקב היורד למיצרים. ואנו יושבים לנו עצבים ומר-לנו ונזעק אל ה' א-להי הרוחות "חדש ימינו כקדם", אותו "קדם" = 144 אשר שרוי בנו האתגר לעוררו, ואם נצליח להוסיפו לבחינת "ישראל" = 541, נסיק בע"ה בת קול אשר תצא מן המרומים ותכריז "נחמו נחמו עמי יאמר א-להיכם" = 685 (ישעיה מ,א, התחלת ההפטרה שלנו), כמנין קדם + ישראל.<br /><br />בפסוק האחרון של פרשת דברים, הוכרחנו לדון בהבטחת "לא תיראום" המיוחסת לאויבי ה', לאויבי ישראל (כינויים השווים במהותם לפי דרכינו, וראה פירוש שיויון הנוסחאות "אויביך" ו-"אויבי עמך" בברכת "ולמלשינים" בתפלת י"ח, לפי רבי אברהם בן-הגר"א), ולמדנו את התנאים העומדים בצידינו לקיום ההבטחה. אם הבטחת "לא תיראום" = 688 תסתמך על חותם הנאום בבחינת "בי" = 12 (ראה לדוגמא בראשית כב,טז, "בי נשבעתי נאום ה'"), נסיק ערך "הברית והחסד" (לקראת סוף פרשתינו, דברים ז,ט) = 700. "בי", נשבע הקב"ה, "לא תיראום", כל-עוד תשמרו את הברית כלפי שמים, ואת החסד כלפי הארץ.<br /><br />הנה יש לנו כבר קו מנחה לדרך הנפקחת לעינינו. עת לזעקה גדולה ומרה בבכי אמיתי, בעוד "איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו"; שמירת הברית כלפי-שמים בבחינת תשובה שלמה, ושמירת החסד לזולתינו, לבל יהיו יהודים צורכי-כל בעוד יהודים שבעי אותו "כל" (ו-"כל" = 50, בבחינת נ' שערי קדושה ולעומתם, נ' שערי טומאה) מסתכלים הצידה כמנהג העמים אליהם השתעבדנו.<br /><br />יהי רצון שנתגבר על קשי-עורפינו ועל כל-כוחות הרע המתעקשים לאחוז בנו מתוכינו -יאיר להם פנים באור אמת וגם לנו ונושעה-, ונזכה לבחינת "קדם" הנתווספת לישראל ליצור מצב של נחמה וגאולה, ויציל ה' אותנו מבחינת החושך התהומי אשר יופק מאותה תפלה אם לא נהיה הגונים לאומרה, בבחינת "חדש"=שבי , "ימינו"=אפלה "כקדם" = "ביהודיים לאבדם" (אסתר ד,ז). גם למטבע זו, כאשר לכל מטבע, יש ב' פרצופים. ובידינו לבחור, כאשר הכל יקרה -עד כמה שמותר לנו לראות- מדה כנגד מדה. הנה כאבינו ויגונינו היום, והנה חלום והנה חלון להבאת הגאולה. יסלח ה' את כל חטאתינו ויביא משיח צדקינו מהרה, ויפתחו שערי שמים לתפילתינו וניכנס לפנים משורת הדין, ונתענג בתענוגים, כולנו יחד, ממלכת כהנים וגוי קדוש מאירים לעולם -עם ועם כדתו וכלשונו-, את דרכי הישועה. יוסר מעלינו עול השבי והאפלה, ביהודיים לאבדם, כמוטל היום על ראשינו בעוונותינו, ו-"חדש ימינו כקדם", אמן. <br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112446172043826553?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1124130827773659552005-08-15T21:32:00.000+03:002005-08-15T21:33:47.803+03:00<div style="text-align: right;"> <div style="text-align: right;">בס"ד<br /><br />לרגל פרשת דברים:<br /><div style="text-align: center;"><p style="font-weight: bold;"><span style="font-size:130%;">"אבל אין מי שיטה אזניו לשמוע הכרוז ההוא"</span><span style="font-weight: bold; text-decoration: underline;font-size:180%;" ><br />לא תיראום, ובכן, רשעים עוד אינם</span><br /></p></div><br /><span style="font-style: italic;">מאת: דניאל י. גינרמן</span><br /><br />פרשת "אלה מסעי" רומזת בשמה למזל ה-"אריה" ("אלה מסעי" = 216 = אריה) השייך לחודש מנחם-אב, שבראשו קראנוה. ככל שאנו מתקרבים לט' באב בחרדה רבה ובתפלה, מגיעים אנו לפרשת "אלה הדברים" (=297) אשר באותה דרך תרמוז ש-"בצרה" (=297) גדולה אנחנו וזועקים ומבקשים להוושע.<br /><br /><span style="color: rgb(102, 102, 102); font-style: italic;">- למה אתה דתי?</span><br /><span style="color: rgb(102, 102, 102); font-style: italic;">- כי איכפת-לי להיות חופשי</span><br /><br />ועדיין, אחרי כל המשא הנסי של ארבעים השנים האלו, "ובדבר הזה, אינכם מאמינם בי-הוה א-להיכם" (דברים א,לב). בכלל, "ובדבר" שווה בגי' ל-"אלה מסעי", דהיינו שבדבר כל אותם המ"ב מסעות הללו... בפרט, "ובדבר הזה" = 233 = "רגל": אחרי כל המסעות הללו, שהוכשלתם בהם מתופעת מעשה המרגלים הרמוז בשורש "רגל", אחרי כל-זה: איך זה שאינכם מאמינים בה' א-להיכם?! כך מתחיל משה ע"ה את תהליך פרידתו מעם ישראל, שלאחריה, יופנה העם להגשים את תכלית כל הנארע במשך ארבע עשרות שנים של מידבריות לא פחות חיונית מאשר נוראה.<br /><br />היינו חייבים לגדול, להתבגר. כל איש ואיש, והעם בכללותו, היה חייב להגיע לקומה בה יסוגל לצפות את המציאות בעיניים שלו, לקבל על עצמו סידרת ערכים בהם גם להתחייב, ולקבל ארחיות על הגורל העצמי. לפני להגיע אל מצב של חרות אמתית, היינו חייבים לבחור בעצמינו לא להשתעבד לשום נברא כדי לשייך את עצמינו לבורא ית' באופן בלעדי.<br /><br /><span style="font-style: italic; color: rgb(102, 102, 102);">- אבל.... האלה הקוראים לעצמם "חופשיים" לא מאמינים בכלום ממה שאתה מאמין!</span><br /><span style="font-style: italic; color: rgb(102, 102, 102);">- האלה שקוראים לעצמם "חופשיים" הם באמת עבדים לעבדים אחרים. הם נאבקים להשתחרר משיעבוד אחד כדי לפול בידי שיעבוד אחר. משליכים מעל ראשם עול רשות כלשהי שמרגישים אותה אכזרית, וממליכים במקומה את עול יצרם, בל יסתחררו בעומדם ברשות הרבים ללא מצפן.</span><br /><br />ארבעים שנה. שלחנו מרגלים שראו כמה ארץ ישראל נפלאה וחביבה, אך לא הבחינו באמת במעלת רזי הארץ. כשרואים, אפשר להמשיך להיות "זר" לנראה, ואפשר מאידך להפנים את הנראה, לרכוש אותו בעיניים, לבקשו ולהשפיע בגורלו מתוך מבט, לקשר את הנראה לרואה באמצעות המבט הנכון והמפנים, המבטל את בחינת ה-"זר" שבנראה והופך אותו ל-"רז", חבוי וטמון עמוק בחויית הרואה. הם לא הבחינו בגשר המוטל בין פנימיות הארץ לפנימיותם, עשו חשבונות קשורים ל-"ענייני דיומא", והסיקו שאין הארץ מחוברת ממש למוזמן להם.<br /><br />שבעה וחמשים שנה. חלק מפליטת עם ישראל מיושב בארץ, רובם מתוך חיפוש פיתרון לענייני-דיומא, בבחינת המרגלים. נראה להם שהם רואים, נראה להם שהם מבחינים. זרה לרובם מעלת הארץ, ועצם נוכחותם בעלמא על גבי גבעותיה מהווה ביזוי לדורות הקודמים והן לארץ הקדושה עצמה, בבחינת אותם תוכחות המובאות בשלושת ההפטרות של בין-המצרים. עדיין, בעוונותינו הרבים, זרה הארץ להרבה מאיתנו, ורזותיה הפלאים סתומים לעיני-כל. ישנם שדורשים עדיין כל-טובה המובטח לנו, בעוד אוחזים בתועבות אשר לימדונו אויבינו במשך הגלות הארוכה. כביכול, שום דבר לא השתנה מאז, והיתרון בכך הוא שבידיינו מפת-דרכים מדויקת להבין מתוכה ולהאיר אל תוך האפלה הנוראה. ועדיין, הזר עומד בחוץ, בעוד הרז פועם בפנים.<br /><br /><span style="color: rgb(102, 102, 102); font-style: italic;">- תגיד לי אז: מה זה להיות חפשי?</span><br /><span style="color: rgb(102, 102, 102); font-style: italic;">- לדעת באמת את הגבולות ואת הכיוונים, להבין מה מעלה ומה מטה, לדעת מה מעשה ידיינו עושה בנראה לעין וכן בנסתר-לו, ולהיות אחראיים על כל בחירה שאנו בוחרים.</span><br /><br />ספר דברים, המשנה תורה, מיועד להכין את הדור אשר תתכבד להיכנס לארץ הטבעית לנו, ותצטרך לעמוד באתגר הפנמתה, השרשת קשר עמוק אשר יפתח את מעייני השפע המוזמנים לנו מעולם, ויזמין את הזיווג האמתי שיתבטא בהשראת השכינה על העם והארץ וחיבור מלכות שמים במלכות ישראל, נקודה על נקודה, בית המיקדש של מעלה ובית המיקדש של מטה, ישראל הפותחים בשירה ומלאכי השרת העוקבים אחריהם.<br />כך מסביר את המצב הכלי-חמדה (דברים, א): "עתה כשנכנסו לארץ ישראל זרז אותם משה רבינו ע"ה עוד פעם במצוות התורה הקדושה, כיון שכל נתינת ארץ ישראל היה רק בזכות התורה הק', ובלא זה אין להם חלק ונחלה בארץ ישראל". בהעדר התורה מאיתנו, אין כל זכות לישראל להתיישב בגבולותיו הטבעים לייחוד העם בתורתו. כי אין הקשר בין עם ישראל לארצו כקשר של כל עם אחר עם נחלת אחוזתו: עצם העבודה אשר בא ישראל לקיים בעולם דורש מאיתנו להשתדרג עד כדי להיות מסוגלים להחזיק מעמד בארץ ישראל פוריה, במרכזה הר-הבית מתוכו מתנהלת מציאות אשר איננה מתנהלת דוקא לפי החוקים המוכרים לנו כטבעיים.<br /><br /><span style="font-style: italic; color: rgb(102, 102, 102);">- אז, אתה אומר שאתה באמת חופשי?</span><br /><span style="font-style: italic; color: rgb(102, 102, 102);">- העולם לא נברא "סתם", ואין הוא יתום לתכלית. אכן, יש חוק בעולם, אותו חוק נודע לכל החפץ בו, ואני משתדל לחיות לפיו. בכך, אני מוציא אל הפועל את כל האפשר ממה שיש בי בכח. אינני מוצא שום יתרון בחוסר הידיעה, וגם לא במרד של מי שאינו יודע נגד מה הוא מורד. ואינני מוכן לכך ששום דבר, מלבד החוק, יקנה אותי, או ישחד אותי, או ינסה לשעבד אותי אליו. אכן, אני יותר חופשי מכל מי שיקבל עליו גבולות מצומצמות מגבולותיי.</span><br /><br />אנו מוכרחים להבין על מה אנו מדברים כשמתארים מציאות "אשר איננה מתנהלת לפי אותם חוקים המוכרים לנו כשייכים לטבע". במסכת יומא (כא. וכא: ) מובאת רשימה ארוכה של כל הנסים שארעו מדי יום בבית-המיקדש שהיום, היום ממש וגם אתמול וכן שלשום, הפסדנו בעוונותינו עוד הזדמנות לקבלו מחדש. אנו נודעים שם, בין השאר, אשר "מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה", אף בתקופות הגשמים והשלג, "ועשן המערכה, אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו". וארון-הברית אשר בנה משה (רשי"י שם) "יש לו עשר אמות אויר לכל רוח כשניתן באמצע בית הכפורת" בעוד "לפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב" כמובא במלכים א,ו, ומשם "נמצא שאין מקום הארון ממעט כלום" כאילו לא תופס מקום כלל. ובכן, "אף על פי שאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט...", ושש מני אש היו במיקדש. ובמוצאי יום-טוב אחרון של סוכות, לפי דברי רב יצחק בר אבידמי, "הכל צופין לעשן המערכה" ויודעים מיד איך יהיו הגשמים ואיזו תבואה יקטפו אותה שנה. היום, בהיעדר מאיתנו המיקדש, המטאורולוגים מנסים לחקות מה שאז היה נגלה בעשן המערכה, אך טועים הרבה מתוך השתדלותם לצפות בלא זמין לכליהם המוגבלים.<br /><br /><span style="color: rgb(102, 102, 102); font-style: italic;">- זה נקרא להיות דתי?</span><br /><span style="color: rgb(102, 102, 102); font-style: italic;">- זה נקרא: כמה נפלא שיש לנו תורה!</span><br /><br />לאחר מעשה המרגלים (שלא זכו להפנים את מעלת הארץ) ועד פרשתינו זו, לא חזרה להיות תקשורת ישירה "פנים אל פנים" מאת הקב"ה אל משה. מעשה המרגלים הוריד כמין מחיצה בבחינת הסתר, אשר לא יוסר טרם הפגם יתוקן, עד "ויהי כאשר תמו כל-אנשי המלחמה למות" וכל אותו הדור הלך לעולמו..., וכן מפרש רש"י (דברים ב,טז-יז) : "אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה זו 'וידבר' אלא 'ויאמר' -ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים, לא נתייחד עמו הדבור בלשון חיבה, פנים-אל-פנים וישוב-הדעת - ללמדך, שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל". ועוד יוסיף רש"י בנושא, שכל אותו הזמן הקב"ה נגש למשה הן "בחזיון לילה גמגום" (תענית ל: ), הן "על ידי מלאך או באורים ותומים" (ב"ב קכא: ).<br />אבל עכשיו, "כאשר תמו כל-אנשי" אותו הדור, אזי, "וידבר ה' אלי", שבגימטריא שווה ל-"פטר", בבחינת הסרת ההסתר והתחלה מחדש. אותו יום, בו הבחינו ישראל באשר נגמר המסלול בו כל ט' באב היו נפטרים חמישה עשר אלף איש מאותו הדור (מובא במדרש איכה שהיו מצווים ישראל, כל אותם שנים, לחפור כל אחד את קברו כל ערב ט' באב, ובבוקר היו נבדלים החיים מהמתים) לדעת רב נחמן (ב"ב קכא.) ט"ו באב היה: אותה שנה, אחרי שאף אחד לא מת בט' באב, וחששו שמא טעו בחשבון וחזרו לחפור גם ב-י' וב-י"א וכל ששה ימים, עד הט"ו בו נתמלא ירח מזל אריה, והבינו שמעגל דור העבדות והפחד נסגר כבר, והגיע זמן להתכונן לתקופת החרות.<br />ושום דבר לא השתנה בחוקי העולם מאז. והנה דור השיעבוד לאלילי נכר יורד מהמסך בע"ה בימים הבאים, וההסתר יוסר, וידבר ה' אלינו בחידוש ימינו כקדם, כן יהי רצון.<br /><br /><span style="font-style: italic; color: rgb(102, 102, 102);">- בסדר, אבל זו דרך ארוכה, יש לנו את חיינו, התחייבויות, קריירות, עסקים, תחביבים, מנהגים, חוקים אזרחיים.... אולי בזמן אחר זה היה יותר קל...</span><br /><span style="font-style: italic; color: rgb(102, 102, 102);">- מעולם לא היה קל יותר. האמת פוטרת אותך מהשקר ומגנה עליך מימנו. רק שב ותלמד, ומהר מאוד תבחין בכך שאף פעם לא היית חופשי, שמעולם כמעט ולא בחרת כלום... תוך-כדי שתתחיל להשתחרר מכל מה שהיה בוחר לך במקומך, תגלה אמת בדבריי. אך רק "טרחת ומצאת, תאמין": אין הישג אמתי ללא טירחה...</span><br /><br />אנו מגיעים לפרשת דברים בערב ט' באב. הפרשה מסתיימת בהבטחה אשר "ה' א-להיכם הוא הנלחם לכם" והוא יסיר את אויבינו מעלינו. אך יש לזה תנאי קשה: "לא תיראום" (דברים ג,כב), אל תירא מהם -מזהיר אותנו משה ע"ה. "לא תיראום" שווה בגי' ל-"בסוד התורה", לרמוז שאם נישען על סוד התורה בודאי שלא ניכשל לירא מהם. וסוד קיומי השייך לעצם החיים היהודיים טמון בתנאי זה, הרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", דברי רבי חנינא (ברכות לג: ). הקב"ה שם בידינו את הבחירה: או שנתיירא מימנו, או שנתיירא מהויות שפלות רח"ל. או שנקיים את הברית הקדוש לאהבה את ה' וליראה אותו כל הימים ובזה נישמר מכל שיעבוד, או שניכשל בתאוות שפלות ופחדים שפלים עוד יותר ונהיה "ככל העמים" ח"ו.<br />"לא תיראום", גם היום: אל תפחד מכל נברא, אלא רק מרבון כל העולמים, מלך מלכי המלכים הקב"ה תירא ואותו תעבוד, "כי ה' א-להיכם הוא הנלחם לכם".<br /><br />קראנו בזוהר הקדוש (תולדות קלד: ) -אני מצטט מתירגום ופירוש ה-"מתוק מדבש"- : "אמר הקב"ה להעולם בשעה שעשה אותו וברא את האדם, אמר לו: עולם עולם אתה וכל סדרי הנהגתך אינם עומדים אלא על התורה -לפי שנבראו ע"י התורה לכן גם קיומם הוא ע"י התורה-. ולכן, בראתי את האדם בך כדי שיתעסק בתורה. ואם האדם לא יתעסק בתורה, הרי אני מחזיר אותך לתהו ובהו. והכל עומד וקיים בעבור האדם. עוד אמר הקב"ה: ע"י התורה שפתחתי בה ב-"אנכי", עשיתי ובראתי את הארץ, ואת האדם השלטתי על הארץ, והתורה עומדת ומכרזת לפני בני אדם שיתעסקו וישתדלו בה". וגומר: "אבל אין מי שיטה אזניו לשמוע הכרוז ההוא". והמשכיל יבין ויהי רצון שיחזור בתשובה שלמה מיד ויתפייס עם בוראו, ומובטח לו שינצל מהעצבות לעולם.<br /><br />שבת זו אנחנו מפטירים "חזון ישעיהו", אשר בא להוכיח את ישראל מתוך תביעת ה' כי "בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי". מנהרת התוכחה ארוכה היא ומרה, אך לסופה, מודיע לנו הנביא (ישעיהו א,כו) כי "אחרי-כן יקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה". המלבי"ם מפרש ש-"עיר הצדק" מכוונת כנגד המצוות שבין אדם לחבירו, מתוך כך שדוקא פשעו ישראל נגד הצדק, אכן אז כמו עתה. "קריה נאמנה" מאידך, עומדת כנגד המצוות שבין אדם למקום, וירושלים תזכה לזה השם כשישראל יחזרו להיות נאמנים למקום. כנגד הפירוש הזה מצאנו בע"ה רמז נפלא, באשר "עיר הצדק", המכוון למאורעות שבתוך החברה האנושית, שווה בגימטריא ל-"האמת", כי ממש לפי האמת, בלי שום סטיה כלל, צווינו להנהיג התייחסות בעלמא, משא ומתן וגם משפט כלפי הזולת. אך "קריה נאמנה", המכוונת כנגד הקשר בינינו לבין הבורא, שווה בגימטריא ל-"כאמת", דהיינו, לאו דוקא בדיוק האמת אלא כאמת, עם רווח לכך שהקב"ה יאפשר לנו, ברחמיו האדירים, להיכנס לפנים משורת הדין.<br /><br />יהי רצון מאת הבורא ית' שהאבל המתמשך והנחרף בנו מדי שנה בחודש מנחם-אב יגיע כבר לסיומו ולקיום תכליתו. כאשר הפכו החרדה והאבל ליום-טוב בפרשתינו, בהיגלות שדור המידבר, אותו דור אשר אין בחינתו השתייכה לארץ הקודש, הלך כבר לעולמו, ובכך נפתחו השערים לקיום הברכה, להשתדלות הגונה הרשאית לתשובה מן השמים והחביבה לפני ה'. יהי רצון שנזכה לכך שעול גזירות העיוורון יוסר מעלינו והאור תחדור אל תוך האפלה להבריא נשמותינו הכואבות. יתמו חטאים מן הארץ, ומתוך התגלות האמת יתגלה אשר רשעים עוד אינם, ובכן, אשירה לי-הוה, הללויה.<br /><br /><hr style="height: 2px;"><span style="font-size:85%;">הדוא"ל הזה איננו נשלח למי שאינו חפץ בו. אם הגיע אליך בטעות, אנא מחול לנו, ושלח לנו את <a href="mailto:%72%65m%6f%76%65%40a%6d%69%73%72%61e%6c%2e%6eet" title="">המ???? ?ז?</a>, וכתובתך תוסר מייד מרשימת התפוצה שלנו. מאמר זה הופק במסגרת פרוייקט "כנחלים נטיו", אשר פעילותו ברשת ממוקדת באתרי <a href="http://amisrael.net/vaiomer">עמישראל.נט</a> ו<a href="http://eduplanet.net/">אדופלנט</a>. אנחנו גם עוסקים כיום בהעברת הרצאות הן בנוכח הן במסגרת של ה-"בית-המידרש הוירטואלי". אם הנך רוצה ליצור קשר איתנו, אנא השב לדוא"ל זה, או צור קשר לטלפון <span style="font-size:85%;">0546.265599.</span></span><span style="font-size:85%;"><br /></span><hr style="height: 2px;"><div style="text-align: center;">והואיל ותרצה להגיב למאמר זה מתוך המערכת של "פורום עיונים ומחשבות" (דורש <a href="http://eduplanet.net/login/signup.php?lang=he">ליצור שם משתמש וסיסמא</a> באתר, שזה חינם ולא ידרוש יותר מדקה), ברוך הבא מעתה.<br /></div></div> <div style="text-align: right;"> </div> </div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112413082777365955?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1123243478508342352005-08-05T15:02:00.000+03:002005-08-05T18:03:44.493+03:00<div style="text-align: right;"> <p align="right"><i><span style=";font-family:Arial;font-size:85%;" >ב"ה - יהי רצון ויהיו דיבורי נכונים וברורים</span></i></p> <p align="center"><b><i><span style=";font-family:Arial;font-size:100%;" >כאשר יהופך השורש "רז" להפיק מתנועה זו השורש "זר", ידמה לעינינו כאילו הרז, שעמוק בתוכינו, נהיה "זר", אשר מחוצה לנו</span></i></b><span style="font-family:Arial;"><br /></span><span style=";font-family:Arial;font-size:6;" ><b>דש ל-רז: אלה מסעי בני-ישראל</b></span><span style="font-family:Arial;"><br /></span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;"><i>מאת דניאל ישראל גינרמן</i></span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">השורש "דש" (המהווה אב-מלאכה שמהותו להפריד את הקליפה מהגרעין בדגן) בנוי מאות דל"ת המחוברת לאות שי"ן. פתיחת דלת בקליפה מזמינה להפחתת הכמות לכבוד האיכות המושלמת הנסתרת תחתיה, בגרעין. מאחורי הדל"ת הנפתחת בקליפה, שורה האות שי"ן, שבערכה המספרי שווה ל-"יצר" הטהור והמוגבל מהיותו, המחכה להזדמנות לפרוץ חוצה כמעיין חי, אשר יצטרך להנהגה יתירה כדי לבחור באיזו מזרועות השי"ן הוא יתפרץ לעולם: אם בימינית, הדומה לאות וי"ו שסגולתה האיחוד והחיבור; אם בשמאלית הדומה לאות זיי"ן בבחינת השבת (הקיום העל-טבעי המענג מכל והדורש מכל), אם ביו"ד השלמות אשר באמצע. </span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">אותו שורש "דש" מפיק את השורשים בני ג' אותיות "חדש" ו"קדש", ובא לבשר לנו אשר, כביכול, יש בפעילות החידוש וגם בהתקדשות ענין של הפרדת הקליפה מהפרי שבתוכה. והואיל שהדבר תמוה לכתחלה, תספיק ההתבוננות לקלוט שבאמת דווקא אותה דישה היא היא המאפשרת את הפעולות שכינוייהן נולדים מכינויה.</span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">פעולת ההקדשה -דהיינו: להפוך משהו לקדוש-, דורשת להפעיל בנתקדש שני מיני שינויים: שינוי כלפי חוץ וכן שינוי פנימי, כלפי עצמו. דבר הדומה לכל יתר הדברים שבמינו דורש שתורד מימנו קליפתו הדומה לקליפת זולתו (וזה שינוי כלפי עצמו) כדי לאפשר למהותו-נשמתו להתרחב, להתפתח, להתקשר ישירות לחוץ, ובכך, להשפיע במלואה על עולמו. ומאחר שהקדשה היא בעצמה אופן של התייחסות לסביבה ואין לה כל משמעות בהיעדר סביבה "בה" להתקדש, דרוש גם לנתקדש שינוי כלפי סביבתו הטבעית לו; דהיינו שיצטרך להיפרד מהזולת, בכך שיפסיק להיות דומה לו; להיפרד, להיבדל מהכלל אשר עודנו "חובש קליפות", ומהרגע בו הופך להיות "אחר" קדוש כלפי הכלל, לקיים תכלית הקדושה בהשפעת אורו לסביבתו.</span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">לבניית שורש "קדש" אנו מקדמים אות קו"ף לשורש "דש". האות קו"ף, במהותה, "היא הצטלמות החיקוי החודרת אל כל השטחים" ("ראש מלין" להראי"ה קוק ז"ל) כטבע הקוף המחקה את תנועות האדם. אותו חיקוי מתפתח לאחד משני כיוונים, המהווים את ערכי ההקדשה האפשריים. "החיקוי הטוב המשכלל את הישות הוא מקור הפאר וההתהדרות, המעלה את כל שפל אל רום" (שם) מתוך כך שימשוך את הנברא אל מקור הווצרו, אל התדמית הראשונית המקורית התכליתית ממנה יצא לפועל, ובכך יישר את גורלו. מאידך, החיקוי להרע היא "שאינה לפי התוכן הענין, והכוונה היוצרת, החמושה בעדי הצדק המוחלט", ומביאה אל מציאות בבחינה "לא היתה בזה קדשה" (בראשית לח,כא) במובן של "ויחשבה לזונה" (שם, טו). התפרצות החסד והתפרצות הדין מפיקים מציאויות דומות בצורתן והפוכות בתוכנן ומהותן, ומתוך דימוי צורתן אפשר לטעות רח"ל, וחכמת ההבדלה ביניהן דורשת עיון רב.</span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">האות חי"ת, התיצבותה בראש השורש "דש" תפיק את השורש "חדש". האות חי"ת בנויה משתי אותיות זיי"ן "מחנה מול מחנה, הזיי"ן של החיל ההורס, ולעומתו הזיי"ן של מחנה הבונה, המהרס את ההורס" ("ראש מלין" להראי"ה קוק ז"ל). שתיהן יחד, מחוברות, מהוות "עז המלחמה, והמלחמה נגד המלחמה" ומתוך כך, "החיים בכל ערכיהם ומובניהם". שתי אותיות הזיי"ן הרומזות יחד לשורש "זז" של תזוזה ובערכיהן המספרי שוות ביחד לשמונה (בחינת הריבוי מעל הנצרך, אותה תזוזה המהוה גשר המוליך מבחינת השביעות -7- אל בחינת התשועה -9-), מצטמדות לעמוד בראש ה"דש" כדי ליצור בחינת החידוש, מציאות בתולה קודמת לכל הכרעה ולכל פגם, קודמת אף למלחמת היצר, כולה כח הנגלה לעולם לגלות עוצמתו הן לטוב, הן למוטב.</span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">לימוד השורש "דש" בהתנהגויות שונות, כגון כשמוסיפים לסופו אות אחרת ליצור מציאות "דשא" ו"דשן", או כשחוצים אותו באות המפיקה "דבש", "דגש" ואפלו "דרש"; או כשהופכים אותו ונוצר מהיפוכו הש"ד (ואף כשמוסיפים לראש היפוכו אות חי"ת שמקודם תרמה לנו חידוש, וכעת תחדיר בנו "חשד") הנו מחוץ לגבולות לימודינו זה; אך בטוחים אנו באשר המשכיל יחקור מתוך הכלים אשר נתנו כבר בידו, ויפיק מסקנות עשירות וקדושות בעצמו; ועולם ומלואו ימצא, של מיץ טוב לתענוג לבו מאחורי כל שורש בלשון הקדושה.</span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">עלינו עוד להתבונן מעט בעוד שורש אחד, והוא שורש ה"רז", הבנוי מרי"ש (דהיינו: ראש, ופתח "רש" שהוא צר) לכלי הזיי"ן, "הכלים שהמלחמה נאסרת על ידם נגד כל מפריע, נגד כל אויב ומתנקם" (שם) ובכן "השארות החיים בצביונם המלא" (שם). ה"חדש" איננו כי אם, דווקא, ראש להתגלות החיים בצביונם המלא, מצב שלאחר התרת כל תנאי, ומחיקת כל פגם. ובכן "חדש ימינו כקדם" מהווה רצון להשכיח מגורלינו כל מה שארע מאז אותו קדם אליו נשמותינו שואפות, וחזרה למצב טרם כל שגיאה וסטיה מהאמיתי והנכון. </span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">לא נתקשה אכן להבין כדרכינו את שורשי הארז האמיץ, והברז המהווה בי"ת להרז והדק, ואף שורש הזריזות, אשר יתפתחו כולם משורש ה"רז" (מלהעמיד אות א', ב' או ז' לפני השורש הנ"ל), הסתום והנסתר לעין. רק נציב ונשייר להתבוננות הכלל כאשר יהופך השורש "רז" להפיק מתנועה זו השורש "זר", ידמה לעינינו כאילו הרז, שעמוק בתוכינו, נהיה "זר", אשר מחוצה לנו, וזה דורש התבוננות רבה. זה מה שיקרה כאשר כלי הזיין יעמדו בראשונה והראש באחרונה, הפוך מהברכה השרויה על הראש שכלי הזיין עומדים מאחוריה. ובכן, ה"נזיר" הנהיה זר מתוך נדרו, ה"גזרה" החותכת, ה"עזר" אשר יבוא מבחוץ להשלים, החזרה (החי"ת, המצוי הנוכחי, נהיה זר ומפנה מקום למציאות מתחדשת מתוך העבר), אף השורש "שזר" שבמהותו הכנסת חוט זר אל תוך הבד, אשר יצור בה דמות חדשה.</span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">לא נתמה בלהסיק שיש זכות ל"דש" בהפקת החוק. אכן, שורש החוק הנו "חק" (שתי האותיות אשר עמדו בראש ה"דש" ליצור את ה"חדש" ואת ה"קדש"), ולימודינו הפיק לנו אשר דרך החי"ת של החידוש, של ההולדה מחדש, נסתגל להיחנך אל כיוון הקו"ף של הקדושה. ולא תהיה הדרכה נכונה לכך מלבד בה"חק", בחי"ת -וקו"ף אשר תשמשנה יחד את הדרך לחידוש והקדשה תוך-כדי דישה קפדנית של כל קליפה אשר תעז לעכב את דרכינו לכיוון האמת. השורש "חק" יתן לנו את ה"חוק", ובהיעדרו, גם את מחיר תיקונו "בהשתפך נפשם אל חיק אמותם" (איכה ב,יב), בבחינת בכי וכבוי ("בכ" ו"כב") גם יחד. חסרות רבבות שורות להסבר אותו קרן אור, אשר תקוותינו שיוסק בכל קורא מתוך הנקרא.</span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">אכן, בקפיצת תהום שכל אחד ישלים בע"ה בעצמו (ואם לאו, יתקשר אלינו :-)), ערך ד"ש + ר"ז במספר סידורי 52 (ד=4 +ש=21 + ר=20 +ז=7), ערכו של שם הקדוש הנ"ב המיוחס למידת המלכות, לבחינת העולם הגשמי בו אנחנו מבחינים (בו אנחנו גם חיים; אך, מתוך קבוצת העולמות בהם אנחנו חיים, הוא העולם היחיד בו אנחנו מבחינים תוך-כדי חיים). ה"רז" וה"דש" שערכם יחד מבטא אשר "אשיר". אכן, "דש לרז" בגימטריא "ישראל", וישמש רמז למהותנו.</span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">כל בן ובת-ישראל אשר חווה את הגלות, הן רוחנית אף גשמית, יבין כי יש לדוש את קליפת הגלות בכדי להגיע לגרעין הרז של ישראל. וזה לא קשור אך ורק לאדמה, לארץ, אך גם לארץ הקודש זה קשור. בתהליך התשובה, הארץ תמיד עומדת באיזהו שלב במשימה. בהיות נשלטת רובה ע"י מערכת פורענות, זה לפעמים קל יותר לחזור אל תשובת הרז, דרך חידוש עצמי מחוצה לארץ הטבעית לה. למי שמגיע מחוץ המחיצה הגשמית של ארצינו הקדושה, דווקא ההתקרבות אליה יכולה להועיל ראיה מופשטת יותר, רחוקה מהמאורע הנורא, והכל יתברר לו מתוך תחושת העיניים. דהיינו, הוא יתחדש בבחינת הוולדות חדשה, בכך שיגיע עם כל חפצו וחפציו לארץ הקודש ויבחין לפתע באשר אין בארץ הקודש מה שהיה בארצות העולם כי אם אחרת יהיה בה. מי שמגיע אליה מתוכה, יצטרך לדוש יותר, כי הקליפות שנדבקו בה יימצאו דבוקות גם בהתחלת תהליכו אל החופש, אל הדרור, אל החרות, אל האחיזה מהקודש אל הקודש לקראת סוף מהלכו. </span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">ואלה מסעי בני-ישראל, והמשכיל יבין, ויהיו בע"ה מעט מהציורים ככולם. אלה המסעים אשר בני-ישראל נוסעים היום כאז, להשיג ידע פעיל שיאפשר לנו לעשות נחת-רוח לבורא ית'. מ"ב מסעים, מכוונים כנגד מ"ב הופעות שורש "אהב" בתורה (כמבואר במ"א, כך מצאתי אצל הרב יצחק גינזבורג שליט"א). מ"ב מסעים כנגד השם הקדוש מ"ב הראוי להמתקת הדינים, כי מ"ב מסעים נסענו לדוש, להוריד את הקליפה האחרונה מעל הרז, ולאפשר לסוד הגנוז העמוק ביותר להשפיע על חיינו לטובת גורלינו. </span></p> <p align="right"><span style="font-family:Arial;">עוד נדע כי האהבה העילית אינה מתאפשרת לעבדים, ומתוך כך לא נתנה לנו עד עכשיו (עד שיפטר מאיתנו כל דור המדבר) וגם עכשיו עלינו להוכיח כי אנחנו מסוגלים לה. כי לא הספיק שהקב"ה, בכל דור ודור, משחרר אותנו מהעבדות: לשם כך שנסתגל לאהוב, נצטרך בעצמינו לזכות בחרות. כה חיינו, ובזה, אורך ימינו אשר אינן עדיין כקדם. שנשתחרר מדור המדבר? שנלמד לדוש, להשתחרר מהקליפה, לעבור את ספר דברים ולהפיל חומות יריחו? תלוי יהיה באומץ אמונתינו, אנו, בדור חיינו, באשר ניסע דרך ה"דש" לכבוש את ה"רז", ובעזרת ה' יתברך, נחדש ימינו כקדם, כאותו קדם טרם ידעה מחשבתינו זו המתפלפלת היום בכל הרזים אשר לא מגעת כוחינו לבטא ולפרש, ועם כל זאת, שואגת לה נפשינו בסתר התחנון והתפלה.</span></p> <p align="center">----------------------------------------------------------------------------<br />יותר מאמרים והרצאות של דניאל י. גינרמן אפשר להשיג באתרים<br /><a href="http://amisrael.net/vaiomer">http://amisrael.net/vaiomer</a> &amp; <a href="http://eduplanet.net/mod/forum/view.php?f=49">http://eduplanet.net/mod/forum/view.php?f=49<br /></a> לבירורים והזמנות: <a href="mailto:daniel@ginerman.com">daniel@ginerman.com</a>, 0525-801088</p> </div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112324347850834235?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1121982707568279222005-07-22T00:49:00.000+03:002005-07-22T00:51:47.576+03:00<div style="text-align: right; font-family: verdana;"><span style="font-size:130%;">בס"ד<br /><br />מתוך הזוהר הנגלה, בשלח מז ע"א<br /><br /></span><span style="font-weight: bold;font-size:130%;" >יפקד ה' א-להי הרוחות לכל בשר איש על העדה</span><span style="font-size:130%;"><br />אמר רבי שמעון: אשרי ישראל שרועה כמשה הולך בתוכם. נאמר: "ויזכור ימי עולם משה עמו". "ויזכור ימי עולם", זה הקב"ה. "משה עמו", שקול היה משה ככל ישראל. ולמדנו מכאן, כי </span><span style="font-weight: bold; background-color: rgb(0, 255, 255);font-size:130%;" >מנהיג העם הוא ממש כל העם. אם הוא זכאי, כל העם זכאים. ואם הוא אינו זכאי, כל העם אינם זכאים ונענשים בגללו</span><span style="font-size:130%;">.<br /><br />והדבר דורש עיון ומעשה.<br />יהי רצון מאת ה' שנזכה במנהיגים זכאים; ישבור ה' עול שחיתות מנהיגינו מעלינו במהרה ויושיעינו מלך המושיע כי כבד עלינו ואין עוזר. ברוך מגן אברהם, אמן סלה ועד<br /><br /></span></div><div style="text-align: right; font-family: verdana;"><span style="font-size:130%;"> </span></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-112198270756827922?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1119888020815857982005-06-27T18:57:00.000+03:002005-06-27T19:00:20.826+03:00<div style="text-align: right;">בס&quot;ד<br /><br />אגב פרשת קורח<br /><font size="5">השלום עליו כל העולם מתקיים סלה<br /></font><br /><span style="font-style: italic;">מאת דניאל ישראל גינרמן</span><br /><br />שלושה פסוקים טרם תתחיל פרשת קורח, קראנו: &quot;ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם&quot;. רש&quot;י לומד &quot;תתורו&quot; מאותה לשון בה דובר על המרגלים, עליהם כתוב &quot;וישובו מתור הארץ&quot; (במדבר יג,כה). מה הפשט, אם כן, של &quot;ולא תתורו&quot;? איננו כי אם לא לשלוח את העיניים לרגל מחוץ לאשר לנו, לחוש בתאבת התועבה, ולא לקבל את עדות הלב החומד לקבוע מדבריו טוב ורע. כי אם כן תעשו, ברור שתזנו. אונקלוס, מאידך, מתרגם &quot;תתורו&quot; כ&quot;תטעון&quot; ו&quot;אתם זונים&quot; כ&quot;אתון טען&quot;. בדיוק כאשר &quot;סוף מעשה במחשבה תחלה&quot;, אותו פועל המשמש לתוצאה (אתון טען) הוא רשאי לבטא כבר את התחלת המעשה (תטעון), ככל התמימה שאותה התחלה תיראה. <br /><br />אותו פועל &quot;לזנות&quot; עצמו דורש ביאור קצר לפני שנוכל לחדור אל תוך המאורע המרכזי של פרשת קורח. &quot;זנות&quot; הוא מושג המופיע הרבה פעמים במיקרא, הן בהקשר לכמה דרגות שונות של יחסי-מין נטולי-קדושה (כגון בפרשת דינה, בה אומרים אחיה -בראשית לד,לא-: &quot;הכזונה יעשה את אחותנו?&quot;), הן באותה תדמית בכל רמות החיים האנושיים.<br /> <br />בספר ויקרא יט,כט מובא הגשר המושגי בין כל אשר ייקרא זנות: &quot;אל תחלל את בתך להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה&quot;. רש&quot;י מפרש שם זנות כהפקרות (שמהווה פתח למכירת מה שלא הגון שיימכר); אליבא דרמב&quot;ן, מדובר על סטיה, דהיינו, על קיום יחסי מין בין איש ואשה אשר אסורים אחד לשני ואין כל אופן בו יוכלו להתחתן. וכפי שכל מעשה האדם ישפיע על עולמו, מתברר לנו אשר &quot;אם תחלל את בתך להזנותה&quot;, כתוצאה מכן &quot;תזנה הארץ&quot; ותתן פירותיה המוזמנות לך למישהו אחר ולא לך.<br /><br />&quot;זנות&quot;, במובן של סטיה, מהוה יסוד לניאוף, ומגוון ביטויה המעשיים כולל, לדוגמא, אב אשר יכריח את בתו רח&quot;ל להנשא לאיש אשר היא אינה נמשכת אליו, כי בכך (דברי ר' אליעזר בסנהדרין עו.) יעמיד אותה בפיתוי לנאוף. ומוסיף רש&quot;י &quot;כי אם יהיה ניאוף בין יושבי הארץ, גם הארץ עצמה &quot;תנאף&quot; ותתן את פירותיה לעמים אחרים במקום לבעליה המקוריים&quot;. כדרך שאשה המוכנה לזנות מושכת את מחשבות הגברים אחריה, ומחשבה מביאה למעשה, גם כך הארץ אף-השמים נענים ל&quot;יוזמת האדם&quot; ומוליכים אותו בדרך שהוא בוחר לעצמו. והדבר עמוק מאוד, כי תמיד תימשך ע&quot;י תוצאות החלטותיך אל הצד החזק ביותר מכל אשר תחשוב ותעשה, מלבד כל מחשבה או כוונה אף מעשים אחרים שיהיו לך בתחומים אחרים. חיים בקדושה דורשים מהאדם אשר &quot;לא יהיה בו מום&quot;, והחוט המפריד בין קדושה לתועבה הוא דק להפליא ועל כל אחד להיזהר.<br /><br />כך מצוידים, נתקדם פסוק אחד אל תוך פרשת קורח, ויהי רצון מעם ה' אשר תהיה קריאתינו נאמנה. &quot;ויקח קורח&quot;: גם רש&quot;י, גם המדרש תנחומא והמדרש רבה, מסכימים באשר את עצמו הוא לקח הצידה, אל מחוץ לכלל. בלשון הזוהר הנגלה: &quot;נטל עצה רעה לנפשו. כל הרודף אחר דבר שאינו שלו, הוא -הדבר- בורח ממנו. ולא עוד, אלא אף מה שיש בו, אובד ממנו&quot;. לא לזנות, נאמר, פן תזנה הארץ ותקח מאיתנו גם מה ששייך לנו כדין.<br /><br />קורח לא מסתפק בעושרו. מיהו קורח? נסתייע בדברי האור החיים הקדוש, והוא יסביר לנו כי קורח הוא בן-יצהר, השני מבני קהת (זרע הבכור, עמרם, כבר נמלך במשה ואהרן). הוא מזרע קהת, הנעלים מבני לוי, הרי הם נושאי ארון הברית. והוא משבט לוי, המעולה מי&quot;ב השבטים. והוא בוחר, להרבות, בדתן ואבירם, גדולי שבט ראובן בכור ישראל, להלוות במרדו נגד משה. לא מספיק לו בעושרו. יצרו תאב את הכבוד הגבוה ביותר; יצרו מתגבר עליו. בדיוק כמו במעשי התועבה הקודמים מאז יציאת מצרים (חטא העגל; המתאוננים לבשר; והמרגלים - אשר קרויים בלשון רשי &quot;סרחונות&quot;), כשהאדם זונה, סוטה אחרי חמדת לבו השפל, אין כל הוכחה ותוכחה אשר תועיל לו אלא אם מעומק לבו יתעורר לתשובה מלאה ויזכה לכך שהקב&quot;ה יתנהג כלפיו בבחינת &quot;עוזר&quot;, או שזכויותיו יעמדו לו והשעה תשחק לו כלפי שמים ויזכה להנהגת הקב&quot;ה בבחינת &quot;מושיע&quot;. אך אם לא כן ולא הן, אדם המתחיל לחפור מתחת לרגליו יימשך עד התהום. הלא רמז לנו זאת כבר אונקלוס בתרגמו את &quot;לא תתורו&quot; באותו פועל אשר השתמש עמו לתולדת הסטיה: הזנות עצמה.<br /><br />אין קורח אשר יהיה לו תיקון בתוך הכלל. מציאות &quot;קורח&quot; היא תופעת-חירום כמגפה וכדליקה. ומה עושים לעת מגפה או דליקה? מקיפים אותם גדר, אשר אין נכנס אליו (בדליקה) ואין יוצא (במגפה). רק לאחר שמובטח הגבול בין הטמא והטהור, מטפלים בטמא לפי דינו. &quot;הבדלו מתוך העדה הזאת&quot; (במדבר טז,כא), אומר הקב&quot;ה בהתכוננות. קורח, מצדו, ממשיך לחפור מתחת לרגליו בדברי ליצנות (כך מפרש רש&quot;י &quot;ויקהל עליהם קרח&quot; בפסוק יט). רגע האמת מתקרב. משה קם ומזהיר: &quot;סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה&quot; (פסוק כו). רק לפני-כן, התחנן בפני הקב&quot;ה לרחמים: &quot;האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף?&quot; (פסוק כב). ותיכף נראה את קצפו של משה רבינו עצמו.<br /><br />משה, המנהיג הקדוש האמתי, יודע תפקידו ויקפיד לקימו. כלפי ה', הוא יבקש רחמים עד הגבול ממש, עד לפנים משורת הדין, עד שה' יגיד לו &quot;אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה&quot; (דברים ג,כו). אך אין לו ערבות כלפי שמים כי אם קנאתו הקדושה על פני הארץ. ובכן, ברגע זה, כפי שבו ממש רצה קורח למרוד, יגיד משה (פסוק כח): &quot;בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מלבי&quot;. &quot;כל המעשים&quot; שווה בגימטריא ל&quot;שירה&quot;, לרמוז שכל מעשי האיש הקדוש הם בבחינת שירה (כפי שירומז עוד ב&quot;ואתחנן&quot; -דברים ד,א- אשר גם בגימטריא &quot;שירה&quot;), בעוד מעשי-קרחה הם בבחינת סירחון כנ&quot;ל. <br /><br />וימשיך האיש הקדוש בדבריו, וינדבנו ויחננו ה' כאלה נפלאות ואור ברור בימינו בקרוב (פסוק ל): &quot;ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאולה (...)&quot;. ובפסוק לב, כצפוי: &quot;ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקורח ואת כל הרכוש&quot;. על זה מקשה רבי אבא בזוהר הקדוש ושואל למה כתוב &quot;ותפתח הארץ את פיה&quot; כאילו עשתה זאת מטעמה, בעוד, במקרה של בלעם ואתונו (במדבר כב,כח) כתוב &quot;ויפתח ה' את פי האתון&quot;. ומשיב רבי אבא: &quot;אלא, כאן גזר משה על פי הארץ, ופתחה, ועשתה הארץ מצוות משה&quot;. כי כל דיבור משפיע על המצוי, ודיבור של איש קדוש גוזר: משה אמר מקודם &quot;ופצתה האדמה את פיה&quot;, ובכן גזר הוא עצמו מה שיקרה. <br /><br />&quot;אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה&quot;. המלה &quot;סלה&quot;, שמסיימת את הקדמת הברכה &quot;הא-ל הקדוש&quot; בתפלת י&quot;ח (ומופיעה ע&quot;ד פעמים בתנ&quot;ך, ברומזה לעדות), יש המפרשים אותה כ-&quot;לנצח&quot; (יונתן בן-עוזיאל מתרגם &quot;עד עולם סלה&quot; בתהלים מח,ט כ-&quot;עד עלמי עלמין&quot;), ר' אברהם אבן-עזרא מפרש אותה כמין &quot;אמן&quot; המעמיד את אמתת הנאמר, הרד&quot;ק (ספר השורשים, שורש &quot;סל&quot;) מפרש &quot;סלה&quot; כסימן להרמת הקול בנגינת המזמורים, ויש לה עוד פירושים נוספים. ממה נפשך, הן בבחינת נצחיות, הן בבחינת תמיכה באמתת הנאמר או בהדגשתו באמצעות הגבהת הקול, &quot;סלה&quot; תדגיש תמיד מעלת רוממות הנאמר, ובאשר ישנו, גם מעלת רוממות האומר. אכן, &quot;אתה קדוש&quot; אין בו צורך להדגשה כלל. אך &quot;קדושים בכל יום&quot; פותח פתח להבין אשר, בדרך בה רבון עולמים הוא קדוש, גם בני אדם עשויים להיות קדושים, &quot;כי קדוש אני ה' א-לקיכם&quot; (ויקרא יט,ב). ולזה באה מלת &quot;סלה&quot; לתת גושפנקא: ע&quot;ד הופעות בתנ&quot;ך מהוות עדות לנאמר.<br /><br />ובכן, מה ניתן היום כתמול שלשום בידי משה, בידי כל עדת בני-ישראל, כדי להגן על עצמינו מפני כל קרח וכל עדת המורדים בקדושה? מסביר הזוהר הקדוש בראש הפרשה שלנו שקרח נכנס למחלוקת. &quot;ומהי מחלוקת? פרוד וחלוקה. פרוד מלמעלה ומלמטה. ומי שמבקש להפריד תיקון העולמות, יואבד מכל העולמות&quot;. לכן, כתוב על המורדים &quot;וירדו חיים שאולה&quot;: לבחינת &quot;שאול&quot;, המנוגד ללשון &quot;תשובה&quot;. ועוד מוסיף הזוה&quot;ק ומסביר: &quot;אין העולם מתקיים אלא על השלום. כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, לא היה יכול להתקיים, עד שבא ונח עליו השלום&quot;. והשלום הוא בחינת שבת: שלום העולמות העליונים ושלום העולמות התחתונים. שלום גשמי, מוחשי, שאיננו מנוגד לשלום הרוחני, לחיי הקדושה אשר הנם &quot;מורשה קהלת יעקב&quot;. ובזאת, די הצטיידנו להבחין בין עצות שלום אמתיות לבין אשליות ליצניות מאת דורשי כבוד שלא כדינם.<br /><br />איך נתקדש בשלום? קום, שמע את הלל הזקן (פרקי אבות א,יב), והבן טוב אשר אין חלק אחד ללא זולתו בעצה: &quot;הוי כתלמידיו של אהרן: אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה&quot;.<br /><br />---------------------------------------------------<br /></div><div style="text-align: right;">&nbsp;</div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-111988802081585798?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1119611869652063872005-06-24T14:14:00.000+03:002005-06-24T14:17:49.660+03:00<div style="text-align: right; font-family: trebuchet ms;"> <div style="text-align: right;">בס"ד<br /><br /><span style="font-style: italic;"> אגב פרשת שלח-לך</span><br /><span style="font-size:130%;"><span style="font-size:130%;"> על אותם ימים בהם העוורים מנסים לשכנע את העברים</span></span><span style="font-weight: bold;font-size:130%;" ><br /></span><span style="font-style: italic;">מאת דניאל ישראל גינרמן</span><br /><br />בפרשת בהעלותך נהיינו עדים לתוצאות חיסרון "כלשהו" בשמירת הלשון; קבלנו תמונה לדוגמא מאת מרים הנביאה, שטעתה במחשבותיה אשר הטעו את לשונה; ראינו את החטא, את העונש, את התשובה, אף נמשל לידינו מוסר השכל שלם. נראה כאילו אחרי כזה מעשה, אין סיבה לכך שיפול אחד מישראל שוב בשום חטא הנגרם מתוך הפרת קדושת הלשון לעולם.<br /><br />ומיד, לתדהמת תמימותינו, אנו נפלים אל תוך מעשה המרגלים: מנשיאי העדה, אחד לכל שבט, שנים-עשר אנשים נשלחים לראות את הארץ מה-היא, ואת העם היושב עליה וכו'. והנה חוזרים, ועדות עשרה מתוך שנים-עשר מאכזבת את צפיות כולנו הנצבים היום במדבר מלאי אמונה, מתכוננים ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי כניסתינו לארץ ובנין מקדשינו. את עשרה מתוך שנים-עשר מרגלים נתבע על בגידה באמונתינו. הרבה דנו חז"ל בנושא זו התביעה (ראה רמב"ן על במדבר י"ג, כ"ב; "עקדת יצחק" פ' שלח שער ע"ז; בעל השל"ה פ' שלח תורה אור אות ב'; והשוואתן ב"ממעמקים על פרשיות התורה" מאת הרב אלכסנדר אריה מנדלבוים , במדבר, מאמר ל'), ונבאר בקצרה.<br /><br />יש טוענים שעצם בגידתם באשר דווחו "כי-עז העם הישב בארץ" וכו'. אבל, מתוך כך שנתבקשו לראות "העם הישב עליה החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב", אי אפשר לסבור שחגרו בזאת מהמסימה אשר הוטלה עליהם. ישנם טוענים שיסוד התביעה אוחז במילה "אפס" ("אפס כי-עז העם..."), בכך שמפרשים "אפס" כדבר המונע באופן מוחלט. אך גם בזה אין מוסכמות מספיקה, מאז שישנם המפרשים "אפס" כ-"אך" או "רק" אשר אין הם מונעים באופן מוחלט אלא מזהירים בלבד. היכן, אז, הבגידה? הבה נחפש סימנים נוספים.<br /><br />עשרת המרגלים מודים על כך שיש בארץ כל הנצרך לכנותה "טובה", לפי מה שנשאל מהם לברר (כאשר משה מבקש מהם "הטובה היא אם רעה" מפרש רש"י "במעינות ותהומות טובים ובריאים" והפסוק הבא ממשיך ומסביר "השמנה היא אם רזה, היש בה עץ" וכו'). אכן, אע"פ שהם נמנעים מלהגיד בפירוש שהארץ "טובה", נפקא מדבריהן היותה "טובה" לפי הכללים המוסכמים להם לכינוי זה.<br /><br />מאידך, אין ליהושע בן-נון וכלב בן-יפנה כלום בלהגיב לפרטי תיאורם, כי אם להתקומם ולאמור: "טובה הארץ מאוד מאוד". ומזה נבין את ההבדל התהומי בין שתי העמדות.<br /><br />לפי שיטת השל"ה הקדוש בה נואחז (ספר במדבר-דברים פ' שלח, תורה אור ג'): "כלל העולה, כי כוונת הש"י בשליחות המרגלים, גם דעת משה רבינו ע"ה היה, כדי שיראו שאי אפשר לכבוש בטבע", ועד כאן הם קיימו מסימתם באופן מהודר; "רק כי ה' יתברך הוא הנותן כח ויהיה על פי הנס, ולו יתברך הכח והגבורה". ובזאת כשלו והכשילו דור שלם ודורות לבוא. כי נכון ידעו אשר החל מהכניסה לארץ הקודש לא ימשיכו ישראל ליחיות ע"פ נסים גלוים, כפי שחיו בהיותם במדבר (נזונים מהמן, שותים מבאר מרים, נדרכים ע"י עמוד ענן ביום ועמוד אש לילה, וכו'). אך טעו להסיק שרק דרך הטבע יתקיימו מאז, ובכך, כפרו בכלל בהשגחה ובכל תכלית המסלול גלות-שיעבוד-גאולה בסופו היינו אז, בסופו אנו אוחזים בעהי"ת נכון היום.<br /><br />כי במשך ששת ימי הבריאה, לאחר כל שלב ושלב, אנו נודעים על כך שראה א-לקים "כי טוב", ואז הרשות נתונה "ויהי ערב ויהי בוקר". כך, עד תום מלאכת הבריאה. ואז, בערב שבת, אחרי שכל דבר עומד במקומו טרם השכינה תתפשט על הנברא, "וירא א-לקים והנה טוב מאוד", ויהי ערב, ויהי בוקר: לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה. עשרת המרגלים מבחינים בטיב הארץ, לפי מה שניתן להשיג בתפיסה טבעית. ויראו כי טוב, הטוב הטבעי המרומז בשם "א-לקים" השולט על הבריאה בבחינת "הטבע" (א-לקים, בגימטריא, שוה ל"הטבע", ובזה מרומז שאותו שם שולט על ביטוי הא-לוקות בבחינות הנתפסות לעינינו כמין טבע תדיר אשר אינו דורש השגחה פרטית מיוחדת). לפי תפיסתם, הם אינם משקרים; הרי באופן טבעי, היות ונכון הוא כי הארץ טובה ופריותיה יפות לעיניים ותואבות להיאכל, עדיין אין שום כוח שיגשר ביניהן לבין ישראל השורה במדבר.<br /><br />אך לתום יום הששי בבריאה, וירא א-לקים והנה טוב מאוד. "טוב מאוד", זו דרגת הפסגה בבריאה, בחינת קבלת שבת, קבלת אותה שבת אשר לאחריה נדע את השם הוי"ה הרומז לשכינה השורה כבר על הבריאה: "ביום עשות י-הוה א-לקים ארץ ושמים" (בראשית ב,א). ארץ ושמים עכשיו, המשלימים את השמים וארץ של הפרק הקודם; ה"ארון" עליו שורה "קדושה" שהתלבשה בבחינת ה"נורא" ("ארון" ו"נורא" מורכבים מאותם אותיות אך בסדר הפוך, כפי שביארנו במאמרינו לפרשת בהעלותך), ומשם, "ארון הקודש" כביטוי לשלמות.<br /><br />מה שחסר לעשרת המרגלים, מה שהחטיא את עשרת המרגלים והביא אותם להחטיא את כלל ישראל, היה החיסרון באמונה באשר ישנה קומה שלישית מלבד המצב של חיים "בנסים גלוים" והמצב של "חיים לפי הטבע". הקול קול יעקב והידים ידי עשיו, אבל יגיע יום בו יעקב ייקרא ישראל, ובו הידיים וגם הקול. ואין יעקב יהפוך לישראל מלבד מאבקו האשי עם המלאך, ואין כל סיכוי לכך שינצח באותו מאבק כי אם השם חפץ בהצדקו. "חסד ה' מלאה הארץ" מתוך כך ש"אוהב צדק ומשפט" (תהלים לג,ה), וזה בא לדרוש שמעשיהם ייזכו את ישראל לפני שה' יפתח את אוצרו הטוב. דברנו אך על דור המדבר עד עתה?<br /><br />לא כן, כי גם על ימינו אנו הדברים אמורים. על אותם ימים בהם העוורים מנסים לשכנע את העברים באשר אין כי אם דרכי הטבע ללא השגחה ללא א-לקים ללא רבון עולם, בהיעדר המהלך הנסי הגלוי, הנגלה מהמציאות ע"י אלה שכבר פעלו מקודם כמותם. מעשינו החוטאים זיכו אותנו בגלות; אף השכינה בגלות ואין היא מתגלה לעינינו. מאידך, אף בגלות א-לקים. והתיקון שרוי בידינו בכל דור ודור, אם רק נראה את עצמינו כאילו רק יצאנו ממצרים.<br /><br />עם ישראל, תורת ישראל, ואיתם ארץ ישראל, הם בבחינת "טוב מאוד". לא כן "עמא-ריקא" אליה היהודים בורחים להינות מהטוב הגשמי, ולא כן "המזרק הדחוק": מאז ששת ימי בראשית, הם בבחינת טוב, הטוב הטבעי המתדרדר מטבעו. אך ישראל, כשאוחז בכליו הנכונים, הוא בבחינת "מאוד". כאשר שיקוליו של ישראל נפעלים מתוך חוקי הטבע, הבזיון אוחז בעם המתרחק מהתורה, ובארץ הנעדרת מבניה. כאשר מנהיגי ישראל, עד כדי עשרה מתוך שנים-עשר, הם בבחינת "נתנה ראש ונשובה מצרימה", שייך ש"ארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה", והשכינה לא לוותה את היוצאים אל חוץ לתורה, כמו שלא תלווה את הבוגדים בתורת ישראל גם עתה. והמשכיל יבין. "ויכום ויכתום עד-החרמה", ואין זה צריך באור למי שזוכה בתשובתו לכך שה' חפץ בהצדקו (וגם לא למי שעורפו ימנענו מלקרא עד כה). "עלה נעלה" לפי דבר ה', משיב כלב בן-יפונה לבוגדים גם היום; "עלה נעלה" שווה בגימטריא ל-י' פעמים שם הוי"ה השולט על החסד; עלה נעלה, גם אנו, בחסדים הנפשטים לדרכינו כל-עוד אנו לומדים להיות קדושים.<br /><br />אשרינו מה טוב חלקינו, מלך עוזר, ומה נעים גורלינו אם נזכה לישועה, ומה יפה ירושתינו, אם ה' יגן עלינו גם אז, גם היום, מאותם האומרים "בכלי צבא לא נוכל, הבה נוותר להם", "הבה נשובה מצרימה". ישנם עוד היום עוורים החושבים שאפשר לגור בישראל, שאפשר להיות ישראל, בלי הנסים המתרחשים בישראל -לישראל- מדי יום ביומו. ישנם שחושבים שבידיהם לחשב כוחות וסיכויים ואפשרויות וכשלונות. אך כל חשבונותם וכשפונותם אינם כי אם דרך ללא מוצא: האויב יודע כי לו משחקת השעה והרשות נתונה, "ויכום ויכתום עד-החרמה". ומשה, וארון ברית ה', ופליטת סופרי ישראל ושארית הזקנים, והחסידים האמתיים, לא ימושו מקרב המחנה, וההשגחה לא נפרדת מהם לרגע.<br /><br />פרשתינו מסיימת בגדר הפרדה בינינו לבין עסקאות הזייפנים העוורים: "והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם". אם תבחור לראות את הנכות, התבונן בצצית ואז תראה, ותזכור, ותפעיל בך את האמת ותעשה. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". וירא א-לקים, והנה טוב מאוד. שבת שלום.<br /></div> <div style="text-align: right;"><br /></div> </div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-111961186965206387?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1119500080795016482005-06-23T07:13:00.001+03:002005-06-23T07:14:40.796+03:00<div style="text-align: right; font-family: trebuchet ms;">בס"ד<br /><br /><span style="font-weight: bold;font-size:130%;" >בהעלותך: להדליק למטה את הנרות של מעלה, ואתה קדוש</span><br /><span style="font-style: italic;">מאת דניאל י. גינרמן</span><br /><br />להתחלת פרשת בהעלותך אומר רבי אבא בספר הזוהר: כשאהרן היה מדליק את הנרות במשכן של מטה, במשכן של מעלה הנרות היו נדלקות מעצמן, ואז שתי העולמות היו מתקשרים ומתחברים ומתייחדים . ואז, היתה אורה ושמחה בכל העולמות. נפיק מכאן מושג מרכזי חיוני, אשר העדרו משמש אבן יסוד לכפירות-עצבות אצל לא מעטים מאחינו: ההשגחה בין העולמות היא הדדית, וכאשר מצות אדם ע"פ הארץ תצור מלאך לסייעו במרומים (ועבירה תצור מקטרג-מלאך חבלה לסייעו כדרכו, כי בדרך אשר האדם בוחר לעצמו, בה מוליכים אותו), אין מתחת לשמש כי-אם הכל הבל, וכל חידוש ניתן לצפות לו ממקור החדש, מעל לשמש. והכל פועל בהשתשלות באופן כזה שאדם אוכל את פירותיהן בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא. כאן בונים ושם נבנה, והנבנה מעלה ישפיע מאורו לבנוי מטה, מידה כנגד מידה. וצריך ביאור רב, ויהי רצון והקב"ה יזכינו להבינו איך שהרבה תמידי-חכמים ביארוהו.<br /><br />במקביל, הנושא המרכזי של פרשת בהעלותך הוא הארון, ומגיע לסייעינו האריז"ל (מאמרי ספר הזוהר, בראשית: מצאתי את ההערה בספר הנפלא "ממעמקים" להרב אלכסנדר אריה מנדלבוים), שמגלה לנו אשר "נורא, בהיפוך אותיות, ארון". ומהו הענין? "נורא" הוא הגילוי הא-לוקי המחבר שמים וארץ. תחושת ה"נוראות" היא תחושת ההתערבות של העולם העליון בעולמינו המוחשי שלנו. בחינת הקדושה שבתפארת מתלבשת ומתגלה בבחינת ה"נורא" שביסוד, והנורא, הנראה לעין, שורה על הארון שבמלכות ומתיחד אתו בסוד הקול אשר ידבר מבין הכרובים.<br /><br />והנאמר: "אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושים"? אין הקדושים כי אם אותם המתחברים בתחושת הנורא ומתעלים ביראה. כי יש ארבע מדרגות ביראה, ונבין אותם מדברי הפירוש "מתוק מדבש" על הזוהר הקדוש (נשא דף קמ"ה ע"א, רעיא מהימנא) וז"ל: "מיני היראה הם ארבעה, שתים הם בחיצוניות ושתים הם בקדושה. הראשונה, שהוא יראה מהקב"ה מפני העונש, כי הוא עובד לו כדי שלא יענישוהו בגופו או בממונו או בבניו, ויראה זו בקליפות שאין זו יראה משובחת, כי אם ימותו בניו ויאבד ממונו ולא יחוש לחולשת גופו, אז לא יירא מהקב"ה. היראה השניה, שאדם ירא מה' כדי שיטיבהו בעולם הזה, ויתן לו שכר לעולם הבא, וזו גם כן הרי הוא עובד על מנת לקבל פרס. היראה השלישית, היא יראת הרוממות, מתוך שהוא מכיר קצת גדולתו ורוממותו יתברך, וזו יראה משובחת, ושורשה במלכות, והיא יראה ראשונה שהיא פתח לכניסת האצילות, וזו נקראת גם יראת שמים, שירא מרוממות רוכב שמים. ויראה הרביעית שורשה בבינה, ונקראת יראת חטא, היינו שירא שלא יגרום החטא הפסק הדביקות בינו לקונו, ונקראת גם יראה מאהבה, שירא שלא יפריד החטא אהבתו לקונו". וסבורים לע"ד שאי אפשר שלא יפריד החטא אהבתו לקונו אלא אם הוא יתקדש באופן מוחלט ושלם לעבודתו ית'. ורק אז, "אתה קדוש ושמך קדוש, וקדושים". וכל מי שאיננו קדוש, מבקש בברכה זו למצוא חן בעיני שמים בזכות האלה שזכו ליראה עילאה אמתית בדרגה של קדושה זו.<br /><br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-111950008079501648?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1118566218342748522005-06-12T11:46:00.000+03:002005-06-12T11:51:13.253+03:00<div style="text-align: right;">בס"ד<span style="font-size:100%;"><br><br /> <br /> <span style="font-family: verdana;">מאת דניאל גינרמן</span><br><br><br /> <br /> <span style="font-family: verdana;">הנשמה נושמת מלמעלה, ומזרימה, מצבירה, משפיעה לנפש, הנושף למטה. קצב פעולתם מפעיל באמצע את הרוח, את הגורן ברווח החזה החוזה, מתוכו הלב פועם ומזרים אור לכל עבר.</span><br><br /> <br /> <span style="font-family: verdana;">נשמה בנויה משם, המוקף באותיות "הן", אותיות הייחודיות הבודדת (כפי שמסביר הגר"א, אשר ביחידות, לכל אות מלבד האות ה"א יש לה אות אחרת אתה להזדווג כדי להגיע יחד לסך של עשר: א-ט, ב-ח, ג-ז וכו'; אותו דבר קורה לאות נו"ן בעשרות, הנזדווגות כדי להגיע לסך של מאה: י-צ, מ-ס וכו'. רק לה"א ולנו"ן אין להם זיווג מלבד עם עצמם, ולכן, שתיהן יחד בונות את המלה "הן" המורה על ייחודיות במדת ה"אחד" האחיד ויחיד באופן נפלא ביותר).</span><br><br /> <br /> <span style="font-family: verdana;">אכן, השם הוא הרעין המניע, התוכנה המקריאה את כל כח האדם, אשר יצא לפועל באמצעות תכונת ה"הן" אשר תיחד ותאחד את כל חלקיו אל תוך אחידה אחת מתאימה לתכליתה בעולם.</span><br><br /> <br /> <span style="font-family: verdana;">ואז, כשהנשמה תנשום את השפע העליון ויאיר אותו לרוח אשר יפעום, ללב המבין ולחזה החוזה, אותם אורות בבחינת חסדים יושפעו גם על הנפש, הנף המשולש, הגף את הרוח בבחינת כסוי וגפוף, בבחינת מלבוש לשומרו מהקור.</span><br><br /> <br /> <span style="font-family: verdana;">הנפש מורה על השלמת כוחות השפע העליון בבחינת אור חוזר למקורה; על-כן, כלול-בו השורש "שפ" בסדר הפוך, מכוון אחורה, אל נו"ן הנשמה, אל נ' השערים מרומה.</span><br><br /> <br /> <span style="font-family: verdana;">אפשר לקרוא את השתלשלות השפע דרך זוגות האותיות הנוצרות מלצרף נשמה-רוח-נפש יחד. "נש" יורה על בחינת אנוש המיוסדת ב"שם" הנותן לו את "מה" (דהיינו, את מהותו אשר תפעל בבחינת שם מ"ה דרך קו הרחמים), עליית הרוח נמשל ל"הר", מתחתיו יש "רו-וח" בו נבנה ה"חן" אשר איננו אור ישיר אלא אור נשקף מההר דרך מראות ענן השומרות על עיני-כל. אכן, אתו חן ניתן להניפו ("נף") והוא יהווה דמותו של האדם, האיחוד הכולל, ש"פש" ומתפשט ומשפיע ונשפך במעשיו על המצוי.</span><br><br /> <br /> </span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><script type="text/javascript"><!-- google_ad_client = "pub-2884448900028763"; google_alternate_color = "003366"; google_ad_width = 728; google_ad_height = 90; google_ad_format = "728x90_as"; google_ad_type = "text"; google_ad_channel = ""; google_color_border = "FFFFFF"; google_color_bg = "FFFFFF"; google_color_link = "0000FF"; google_color_text = "000000"; google_color_url = "008000"; //--></script> <script type="text/javascript" src="http://pagead2.googlesyndication.com/pagead/show_ads.js"> </script><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/7903683-111856621834274852?l=amisraelnet.blogspot.com' alt='' /></div>שפתי מבשר Organización Siftei Mevaser (daniEl I. Ginerman)http://www.blogger.com/profile/17663425535878138328noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-7903683.post-1114916834437834992005-05-01T06:04:00.000+03:002005-05-01T06:10:10.913+03:00<div style="text-align: right;"><span style="font-family:trebuchet ms;">בס"ד<br /><span style="font-weight:bold;"><br />כתוב "ושננתם לבניך ודברת בם". איך "בם"?<br />אל תקרא "בם" אלא ב-"מ". במשך מ' שבועות ההריון, דבר אל העובר דברי תורה. ואחרי הלידה, אותו דיבור ייקרא שינון, "ושננתם", כי יהיה חזרה על מה שכבר לומד. ובניך יזכרו מה שדברת בם וכל משפחתך תבורך מזה.<br /></span><br />דניאל י. גינרמן<br /></s