תפלה והתבוננות בזמן ההכנות לחג הפסח

בס"ד

תפלה והתבוננות בזמן ההכנות לחג הפסח
מאת דיב"י

רבונו של עולם, אנא הסר מעלינו כל משחית וכל מקטרג
וכל נגע וכל חולי וכל טומאה וכל רע
כפי שנסיר חמץ ושאור מתוכינו מבתינו מעימנו.
וכפי שנרחיק מבתינו מעינינו כל מחמצת ומשארת ונסתייג בל יאחזו בנו
הרחק מאיתנו כל תועבות היצר וכל הכשלות מלאכים רעים וכל מכשול
והגן עלינו בל יכפו עלינו בל יתעקשו בנו.
אנא בטל כל גזרות קשות וכל דינים אשר עלינו ועל אהובינו
כפי שיבוטל בלשון פינו כל החמץ שבידינו.
כאשר נבטל לעולם את החמץ אשר ישאר בפנים,
כך בטל מאיתנו כל נגע וכל גזר דין אשר מוצב כבר אצלינו בתוכינו.
כאשר נבער מה שימצא על ידינו אחרי בדיקה ופישפוש זהיר,
כך בער כל רע אשר יתקרב אלינו להזיקינו בכל אופן ובכל לשון ומאחורי כל מסכה.
ובזכות שבעת ימי הפסח, בזכות המצה והמרור, בזכות יציאתינו גם אנו ממצרים ומסירות נפשינו על-חוף ים סוף, ובזכות פיותינו הסחות,
זכור נא אשר חמלת לאבותינו והצילנו וגאלנו נא
ופקוד את לבבנו לאהבה וליראה את שמך,
ותן חלקינו בעולמך וגלה נסים טובים לעינינו
וקבץ כל גלויותינו סלה.
אל נא רפא נא לה. אל נא רפא נא לה. אל נא רפא נא לה.
הושע נא. הושע. נא. הושא נא.
הצלח נא. הצלח נא. הצלח נא. והטוב בעיניך עשה.
יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, והאר פניך ונוושעה, י-הוה צורי וגאלי. -------------------------------------------------------------

יהי שלום בחילך, ובריות גופא, ונהורא מעליא

בס"ד

אגב ברכות יא-יז:

יהי שלום בחילך, ובריות גופא, ונהורא מעליא

מאת: דניאל י. גינרמן, אדר ב' תשס"ה

דוגמת הבצל אף בציור גלילת בצק עלים, דוגמת גזע האילן בנוי האדם בתיפקודו בזמן. כי לבו הרך נסער בהיחרף האויר סביבו, ונרעש וניתש ברעשי ורשעי העולם מכל רוח עד שנעשה קשה, וניכה ונכהה עד שמפסיק כלל באדמותו, וחזותו המלאה חיים הופכת למראה נועץ ואז, אשרינו מה טוב חלקינו אז כאשר נראה שהתיבש בלתי ישאר מימנו מאומה נולד בתוכו עוד גזע רך בצלם הגזע הקדמון וכדמותו, אדמדם ירקרק פועם שמחת הבריאה, שמור בתוך לבו הקודם שהתיבש והתאבן לשמש לו מלבוש חדש חזק, בל יגע בו, בחדש, שום רע כאשר היה. היחיו העצמות האלה? ונתתי לכם לב בשר.

וכך פעם ועוד שנה, נוצר בלב האילן עוד גזע חדש חי שממלא את מקום הקודם, ואותו נדחף חוצה בצורת עגיל בסוד מלבוש הנשמר את נפשו שבתוכו בהתלהבות ומסירות יתירה כל מעגל ומעגל, כל שנה, כל אות חדשה מלומדה.

למה הדבר דומה? "מעשה אדם שהיה מהלך בדרך ופגע בו זאב וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה זאב. פגע בו ארי וניצל ממנו והיה מספר והולך מעשה ארי. פגע בו נחש וניצל ממנו, שכח מעשה שניהם והיה מספר והולך מעשה נחש" (ברכות יג ע"א).

בקטנותו, די לו בהצלה מזאב כדי להבין וליירא. אך כשנפשו תשלים עם מעשה הזאב ויהיה גדול מספיק לכך שאריה ישים בו עיניו בחמדה, מעשה הזאב יהווה כלי להגנת אמונתו בקרב המלחמה החדשה. וכך בכל קרב וקרב שאליו יפנה האדם, מלחמותיו הקודמות ישמשו כלי-זין כלי-ביטחון, בהן ייעשה גזע החייל עבה יותר ויתאווה כל פעם "ללכת ולספר" מעשה גדול יותר. ובזה יתהווה בחייו ויצליח השם דרכיו. בכך, על פי עובי גזעו ומספר העגילים שבו, יודעים גילו של האילן. בכך, על פי מלחמותיו ביצרו, על פי סיפוריו הרשומים בנשמתו הן על זאב, הן על ארי, הן על נחש רח"ל, יודעים מה חיי האדם ומה כבודו.

אכן, דוגמת האדם עצמו, בנוי החיבור בין האחד לזולתו. כל ישראל ערבים זה לזה. ממה בנויה הערבות? מ"עין" הרואה את הזולת עצמו בלי להתעכב במלבושים ותחפושות (אותו עין הרומז למעיין יזין אח"כ את האיחוד), ומאותה ראיה נכונה נפתח "ריש", דהיינו ראש המסוגל ומזומן להבנת הבינה ולייסוד הבנין הרמוזים ב"בית". ולמדנו (דברי רבי יונה בשם רב זירא, ברכות יד ע"א) ש"כל העושה חפציו קודם שיתפלל כאלו בנה במה", כאלו עובד עבודה זרה רח"ל. כי להקדים כל ענין וכל חפץ בעולם לתפלה לבורא ית' מהווה כאלו דחיית תפקיד רבון עולם בחיינו, כאלו השגחתו אינה מוטלת על הכל ואין הכל שרוי בו כאלו אין בכל מגעת ידו כאלו יש בידינו מלבדו. על-כן, (שם, רב אידי בר אבין בשם רב יצחק בר אשיאן) "כל המתפלל ואחר-כך יוצא לדרך, הקב"ה עושה לו חפציו". כי אין דרך אמתית מלבד הנשפעת ממציאותו ית', וכל שיזיר את עצמו הימנה תשובתו שאול ועצתו כזב.

מכאן, "אמר רבה בר חנינא סבא בשם רב: כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא" (ברכות יב ע"ב). וזה יקרה ערבות ממש, יסוד לגזע יציב אשר ייעשה עבה וחזק יותר בכל תפלה ובכל גמילת חסדים. ובתפלה יזמין חסדים לחברו ובידיו יטול רחמים וינתנם בעצמו. כי "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" (אסתר ד,יד), ואין אותה "מלכות" אלא כל מה שישים רבונו של עולם בידיך מידי מיכא"ל להיטיב דרכך לבניו. ואף אם לא בידיך אלא בתפלתך ומעשיך, ואף אם לא בגלוי ואף אם אין השפע מגיע עדיך ממש, ואף אם בך הזולת נצול ואינך נצול עמו, כאמר רב בשם רבי יהודה (ברכות יז ע"ב): "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת". רבי חנינא חי בעניות מופלאת, ואין לו מלבד מנה קטנה של חרובים לכל השבוע.... אך העולם כולו נזון בזכותו ודי לו בכך. וחנינא שמח בחלקו, יודע שהנסתרות לה' א-להינו ורק לנו הנגלות ועבודת המידות, ובטח ידע להזהיר את זולותיו ולהאיר דרכם באשר "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (אסתר, שם), ולא יהיה לקמצנותך תועלת יתר מלבד "ואת ובית אביך יאבדו" (שם), מלבד איבדון, וכאשר היה עם המן בו צווה עלינו ללקוט "איש לפי אכלו" (שמות טז,טז): "ולא שמעו אל משה, ויותירו אנשים ממנו עד בקר, וירם תולעים ויבאש" (שם, כ). מי שמבקש רק לעמצו, מי שקצרה רוחו מתת לאחיו, מלהיות ערב לזולתו, אין תועלתו מלבד ריקבון, ויבאש.

ממעמקי מצרי מיצרי מרגבים יבשים עמוק אן שירדתי למים ואין מנוח. אעצום עיניים. קראתי יה. רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. הרי הוסיף רבה בר חנינא סבא בשם רב: "כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו, מוחלין לו על כל עוונותיו" (ברכות יב ע"ב). ובא לציון גואל, ולשבי פשע ביעקב, נאם י-הוה.

---------------------------------------------------