יום שישי, דצמבר 31, 2004

פרשת שמות

מאת יותם מזור

משה רבינו שואל את הקב"ה "מי אנכי כי אלך אל פרעה, וכי אוציא את בני ישראל ממצרים"?
משה רבינו לא רואה בעצמו אדם ראוי לגאול ולהנהיג את עם ישראל.
משיב לו הקב"ה "כי אהיה עמך, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך".
עצם זה שאתה שואל "מי אנכי" – זה ש"האיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", זו הסיבה שמשה מתאים מכולם להיות רועה ישראל!
וזה שאומר לו הקב"ה: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-להים על ההר הזה", כשם שמשה נבחר להוציא את ישראל ממצרים בגלל היותו עניו ושפל רוח, כך גם הר סיני נבחר להיות מקום קבלת התורה בגלל ענותנותו ושפלות רוחו! (איתמר מזור)

פרשת שמות

מאת נתנאל מזור

"ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני"(שמות ג' ד')
הזהר הנגלה אומר: "ויאמר משה משה ויאמר הנני – אמר הינוקא: משה לא היה בו הפסק שנאמר "משה משה" בלא הפסק טעם, שלא כמו שנאמר "אברהם אברהם". משום שאמנם כעת היה אברהם שלם, אך לא כן היה קודם לכן – לפני שנמול. אינו דומה "אברהם" עתה ל"אברהם שבתחילה. אבל משה, מיד כשנולד אספקלריא של אורה היתה עמו. משה מיד התקשר בדרגתו. ומשום כך "משה משה" – ללא הפסק טעם" (בלק קפ"ז).
במימד הרוחני שבאדם יש שתי חלקים: המקום בו הוא נמצא, והמקום אליו יכול הוא להגיע.
במהלך חיינו אנו עולים (ויורדים) בסולם הרוחני של חיינו, מתקרבים במידת היכולת למקסימום המימוש העצמי שלנו, מגלים בעצמנו כוחות חדשים שקבלנו כשכבשנו מדרגות נוספות בדרכנו אל השכל העליון. משה רבינו, שהוריד תורה מסיני, חיבר את קצוות הסולם – המקום בו היה, הוא המקום אליו יכול היה להגיע. ובהורידו את התורה נעשה כל החלק הרוחני שבו לקיים בכח עצמו, ללא צורך בגוף פיזי. בכח אותו השכל הא-להי הגיע למימוש עצמי שלם, לכך שכל כוחות הרגש והגוף – נעשו שכליים לחלוטין. ובזאת נקרא "משה איש הא-להים", והתורה שהוריד נקראת על שמו –"תורת משה". איפה אנו נמצאים -ביחס למקום אליו ביכולתנו להגיע?
נקודה למחשבה.
(נתנאל מזור) שבת שלום

פרשת שמות

מאת הרב דורון רודיליו
היכן שאתם מי שתהיו, ברוכים תהיו.
ספר בראשית הוא ספר של יחידים כמו כוכבי שביט ברקיע מדהימים בעלי עצמה מורים דרך יוצרים מציאות חדשה מאברהם ראש המאמינים דרך יצחק בנו ראש מוסרי נפשם עבור ד' בעבודה וכלה ביעקב הבכיר השלם בכל המידות איש התורה והאמת, דרך בניו הקדושים כולם אבותינו כל אחד לפי דרכו עיצב חידש את מהות עם ישראל. אבל עכשיו מתחילה פרשה חדשה ספר חדש, בריאה חדשה – עם ישראל. כאן מתחילה להתרקם ולהתעצב מהות העם, הרבה יחידים שיוצרים עם, וכדי לייצר עם צריך כור היתוך לסלק את הסיגים ולדבק את המולקולות – היחידים – לעם אחד שלם ובלתי ניתן לפרוק, פירוד, ופיזור – עם ישראל.
כור ההיתוך זו מצרים – המקום הקשה המסוכן הטמא ביותר עלי אדמות, רק שם נוצר העם בניסיון נורא של השפלה ועבדות. הצרה הגדולה – היא הכח המאחד ומדבק את היחידים.
"צרה" בלשון הקדש – מלשון צר, יוצר קירוב וחיבור אח לצרה.
כמו שירשנו מאברהם אבינו את מידת החסד המופלא בלי גבול, ומיצחק אבינו את מסירות הנפש בעבודה את היראה המופלאה, מיעקב אבינו את אמת התורה ושלמות האדם. כמו שזו זכות אבות שהולכת אתנו מלווה אותנו ומגינה עלינו, כך ירשנו את אחדות העם ושלמותו את הערבות ההדדית אהבת איש לרעהו, - את כל אלה ירשנו מעם ישראל שנוצר הותך ונרקם במצריים. יש כח ביחיד יופי יחודי מסעיר ומרתק, ויש כח בציבור, בעם כח אדיר ונא לא לטעות, ציבור הוא לא רק צירוף של יחידים, אלא זה כח אחר ומהות אחרת – זו בריאה חדשה - עם ישראל!
והעם הזה נמצא בתוך מצריים ושומר על יחודו, ומתחשל לקראת היציאה לחרות למדבר - מתן תורה, והניסים הגדולים. ואנחנו בני בניהם מלווים כל שנה מחדש דרך הפרשיות בכל שבוע את מסע העם, המסע שלנו ממש, כל אחד מאיתנו היה שם משעבוד לגאולה – גאולה פרטית וכללית.
ובעזרת ד' נדבר על כך בל"נ בשבועות הקרובים.
ברוכים תהיו! דורון.