יום שני, ספטמבר 13, 2004

נשים יהודיות במקרא: חנה

בס"ד

חנה-אמהות לשם שמיים

מאת: גליה גינרמן

ימים ספורים לפני ראש השנה נולדה במזל טוב בת לידידיי, משפחת למברט, ויקרא שמה בישראל: חנה.מאמר זה על חנה, אם שמואל הנביא (שמואל א'-א) מוקדש לחנה למברט הקטנה.
בספר שמואל אנו מתוודעים לאלקנה משבט לוי. על אלקנה מסופר שהיה עולה לרגל למשכן בכל שנה והיה מעודד את כל ישראל לעלות לרגל יחד איתו. בפתיחת ספר שמואל אנו מתוודעים אליו ואל משפחתו. היו לו שתי נשים - האחת חנה והשניה פננה. לפנינה היו ילדים (עשרה) ואילו לחנה לא היו ילדים (שם א'-ב).
בפרקים הראשונים אנו מלווים את כל המשפחה אל המשכן בשילה, ומתוודעים לצערה הרב של חנה על כך שאין לה ילדים ועל כך שפנינה מצערת אותה ומציקה לה על זה מאוד (שם, א'-ו). חנה במר ליבה הולכת אל תוך המשכן, היכן שיושב עלי הכהן ומתפללת אל השם תפילה ארוכה ומפורטת לכך שיתן לה ילד (שם, א'-י).חנה זוכה והשם פוקד אותה והיא יולדת בן ששמו - שמואל. הוא שמואל הנביא שמשח שני מלכים, את שאול ואת דוד המלך.
ברצוני להביא במאמר זה פן אחד ויחיד שבא לידי ביטוי בתפילתה של חנה ובמעשיה, שנושא בחובו מסר לכל אשה יהודיה.
בפסוקים המתוארים לעיל, אנו פוגשים באשה מרת נפש ואומללה, שצרתה (פנינה -אשתו השניה של אלקנה) לא פוסקת מלהכעיס אותה, וחנה לא מפסיקה לבכות ומסרבת לאכול. כאשר היא מבינה שגם מאלקנה לא תבוא הישועה, שהרי סמכה על תפילתו, ובנסותו לנחמה הבינה שהוא כבר התייאש מכך שחנה תיפקד (שם, א'-ח), היא קמה ממקומה והולכת למשכן ושופכת את ליבה לפני הקב"ה.
וכך היא אומרת לפניו: " השם צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ, זֶרַע
אֲנָשִׁים--וּנְתַתִּיו להשם כָּל-יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁו" (שם, א'-יא).ֹ.
לכאורה, סיפור מרגש על אשה אומללה שאין לה ילדים, ועל צרותיה עם אשתו השניה של בעלה. סיפור על אשה
שהתפללה להשם לילד בכל ליבה. אנו יכולים לתאר לעצמנו כמה גדולה היתה השתוקקותה לילד, לתינוק, להשתעשע עימו, להינות מגידולו, לעקוב אחר התפתחותו, להתפעל מכל מלמול היוצא מפיו, להתמוגג על כל תנועה שלמד לעשות בעצמו, מכל חיוך ומכל מבט. והרי זהו דבר טבעי, אשה רוצה ילד, במהותה, אשה שואפת להיות הרה, לגדל ילדים, כאן טמון אושרה.
והנה, כאשר קוראים במדויק את הפסוקים של תפילת חנה אנו מגלים דבר מתמיה - חנה מבקשת ילד, זרע אנשים, ומיד לאחר מכן נודרת נדר - ונתתיו להשם כל ימי חייו! משמעות דבר זה הוא שהילד בכלל לא יגדל אצלה, בכלל לא יהיה איתה! היא מבקשת ילד על מנת למסור אותו מיד לעבודת השם. הכוונה במילים -ונתתיו להשם כל ימי חייו - הינה שהילד שיוולד יגדל במשכן עם עלי הכהן ולא עם אמו!כלומר, חנה שכל כך רוצה ילד, בכלל לא מתכוונת לגדל אותו, לא מתכוונת להינות ממנו.
אם כן, מדוע היא כל כך מתפללת לילד? מה משמעות רצונה העז לילד?
תארו לכם את התסריט הבא: אשה מגלה שאין ביכולתה ללדת, והיא הולכת לרופאים, עושה טיפולים שלוקחים שנים, מנסה להרות, נכשלת, ושוב מנסה, עוברת סבל רב, ועד שהיא זוכה להרות ועד שההריון עובר בשלום תוך כדי שמירה כל הזמן, במעקב אחר התפתחות העובר, הנה סוף –סוף היא מגיעה לחדר לידה, וברוך השם - הילד לו חיכתה כל כך הרבה שנים נולד!
תארו לכם שאחרי כל זה האשה לוקחת את ילדה ומיד מוסרת אותו לאימוץ!
לכאורה, כך נראה שעשתה חנה. אחרי שנים של תפילות ושל סבל מצד פנינה, אחרי שהיא רואה כיצד פנינה הרה ויולדת עשר פעמים, מאושרת ושמחה, אחרי כל זה היא סוף- סוף זוכה שתפילתה מתקבלת ונולד לה ילד, ובמקום לנצל כל רגע איתו ולהינות ממנו היא מיד מוסרת אותו לידי עלי הכהן וחוזרת לביתה בלעדיו! (זאת לאחר שלוש שנים שהיתה עם הילד על מנת לגמול אותו, אך זוהי היתה הכנה לקראת שהותו אצל עלי ולא על מנת "להרויח זמן" עם הילד).
אולם לא כך הם פני הדברים. מתוך מעשה זה אנו למדים על כוונותיה הטהורות של חנה כאשר התפללה לילד. לא על עצמה
חשבה בתפילתה, לא על זה נשבר ליבה ולא על זה התמרמרה. חנה רצתה ילד לא על מנת להשתעשע עימו, אלא ילד שישרת את השם 24 שעות ביממה מהרגע בו הוא עומד על דעתו. כל כוונותיה של חנה בתפילתה לילד היו אך ורק לשם שמיים.
חנה חייתה בדור בו לא היה מנהיג לישראל, ובאותם ימים היתה בת קול מתפוצצת בעולם ואומרת: עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהיתה יולדת בן, היתה קוראה שמו שמואל... (מדרש אגדה על פי רשי בפירושו לשמואל א-א'-כג). חנה כיוונה להתפלל לאותו בן, לאותו שמואל שעליו התפוצצה בת הקול, כי רצונה היה עז שיקום סוף- סוף מנהיג צדיק לישראל שינהיג וידריך את העם בדרך התורה.
תפילתה הטהורה אכן זיכתה אותה בבן שהיה נביא השקול כנגד משה ואהרן, שהדריך את ישראל כל שנות חייו, נביא שמשח שני מלכים, את שאול ואת דוד המלך שממנו יקום מלך המשיח באחרית הימים.
ובכך המשיכה חנה את שרשרת האמהות - שרה, רבקה, רחל ולאה אשר בכוונתן לעשיית רצון השם, שמרו על קיומו של עם ישראל ועל קדושתו. בחינוכן את הבנים לדרך הישר, בשמירתן על קדושת הבית.
אני מאחלת למשפחת למברט רוב נחת מילדתם חנה, שיזכו לגדלה למצוות, לחופה ולמעשים טובים, ויהי רצון שתגדל להיות כאמותינו הקדושות וללמוד ממעשיהן.

ברכות לשנה החדשה

בס"ד

קוראות יקרות,

הנה אנו שוב עומדים בפתחה של שנה חדשה ומאחלים ומקווים ומתפללים לכך שהשנה הזאת נצליח היכן שנפלנו בשנה הקודמת, שנתקדם הלאה היכן שהתחלנו, ושנקבל לידינו הזדמנויות חדשות שיובילו אותנו הלאה במסע חיינו.

כמו בכל שנה אנו עומדים עם הפנים לעתיד מתוך ציפיה אל המחר, אולם במעבר אל השנה החדשה, עלינו לזכור שאין אנו אמורים לנטוש את השנה הקודמת ואת אלו שקדמו לה. אין פתיחת דף חדש משמעה השלכת הישן שהרי גם השנה יהיו אותם מועדים שהיו בשנה שעברה, גם השנה נבנה סוכה, נדליק נרות חנוכה לזכר הנס בבית המקדש, נזכור את יציאת מצרים בפסח ונקבל מחדש את התורה בחג השבועות.

אז במה אנו מחדשים ומתחדשים השנה?
כל שנות חיינו, בצירוף עם כל שנות הדור שקדמו לנו הם מעגלים המתחילים ונגמרים בראש השנה. כל שנה מחוברת עם קודמתה בקשר בלתי נפרד, וביחד כל השנים מהוות מעין "ספירלה", כשכל שנה מהווה את העיגול שממשיך את העיגול הקודם והולך ומתמשך כלפי מעלה.

אין השנה החדשה מחליפה את מקום הקודמת ומוחקת אותה או שחוזרת עליה, אלא דווקא ממשיכה מעליה.
כל חידוש וכל הישג בשנה החדשה בנוי ועומד על גבי השנה הקודמת, וזו שקדמה לה, ואלו של הורינו וסבינו עד תחילת הדורות. אנו אוחזים ביד אחת בידו של אברהם אבינו, של יצחק, יעקב, יוסף, משה ודוד וכל אבותינו ואמותינו, וביד השניה אנו מטפסים כלפי מעלה - כביכול באותו מעגל אך שונה: שוב נבנה סוכה, ושוב נדליק נרות חנוכה, נזכור את יציאת מצרים ונקבל את התורה, אך לא כמו בשנה שעברה, אלא בדרגה גבוהה יותר, בשאיפה גדולה יותר לשלמות, מתוך החלטה לעלות ולהתעלות בתוך מעגל חיינו וחלילה לא לרדת. והבחירה לכך היא בידינו!

אני מודה לכן, קוראות יקרות, שהייתן איתי השנה, שנתתן לי את הזכות לגדול עמכן ולשתף אתכן בהגיגיי וכולי תפילה שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה לכולנו שנה של גדילה וצמיחה רוחנית, ושנדע יום יום ללכת קדימה עם הפנים לעתיד, תוך כדי זכירה ושמירה של העבר, ומתוך אחיזה בתורתינו הקדושה ובשורשים שלנו נזכה לראות כיצד עמלינו שנזרע בשנה שעברה נושא פרי בשנה הזאת.

בברכת שנה טובה
גליה גינרמן





יום ראשון, ספטמבר 12, 2004

ניצוצות מתוך אהבת הלשון 2

בס"ד

כי אם תשמע, תעשה:
אהגה אתך לילה ויום


מאת דניאל י. גינרמן

ילד הזוכה ב"ה להורים נדיבי-אור, מחנכים אותו תחילה "לעבוד", לקיים את הסדר המעשי של התורה. לא מסבירים לו שיטול ידיים רוחניות בכך שישטוף ידיו, אלא שופכים עליהן שלושה ומנגנים לו ברכה. לא מכניסים אותו לעיון במידות הבורא, אלא מפתים אותו כדי שילמד ויאהב את הנוסחה של "מודה אני". תוך-כדי קליטת ה"עבודה", מושג מציאות הבורא יתברך וידיעת השגחתו נתהווים חלק מרכזי ב"תמונת העולם" הנוצרת בשכלו, שימצא שאלותיו ההכרחיות כפי שיגדל ויתקדם. לימוד התורה יחמיש אותו, אז, בכלים הנצרכים להשגת התשובה השכלית, כל עוד הוא חי מעודו בתשובה המעשית. בזאת, מתוך עבודה, הוא מגיע באופן טבעי לידיעה, מתוכה נוצרת הרגשת היראה: להציץ לעומק האינסופי של חכמת האמת ולרוחבה ואורכה הבלתי-נתפסים בהגיון, מעורר איפוס האנוכיות המתפרש ביראה.

ורק אז מגיע השלב הסופי, שלב התבגרות הנפש, ובפתחו מתקיימת השמחה. כי אם למדת בעודך רך לעשות את העבודה, וההתבוננות בה גרמה להכרה במציאות הבורא אשר מתפרשת מעצמה ביראה טהורה וחשות החרות הצפויה עקב הכנעה בלעדית לאמת (בבחינת "עבד להשם, ולא עבד לעבדים"), יש רגע בו העבודה והיראה, "שמור" וגם "זכור", יתהוו יחד מקור לשלמות ולשמחה. ושם, בשמחה הכוללת את כל התהוות האדם, המסלול נסגר. "בשמחה" בגימטריא "שנה", המילה הכוללת את כל בחינות השלמות יחד: שנה היא יחידת הזמן בה כדור הארץ משלים סיעתו סביב החמה וחוזר לעמדתו; שנה היא גם מה שיעשה מי שישנה בעמקי החכמה; ושנה זה שגרם לשינוי. שלושת הבחינות: הזמן העגול, התעמקות ההבנה והזכירה, ובאופק הנזדמן לסוף הדרך, השינוי של הטבע העצמי מכוח השלמות. המילה, בבחינת "ומל השם א-לקיך את לבבך" (דברים ל,ו). העברה אל מחוץ לגבולות ההתחלתיות. ה"עברה" המכנה את ה"עברי".

התורה, תיאור המבוך הקיומי לכל פרטיו, חוקיו ודקדוקיו, נמשלה למטר. כך מסביר המדרש תנחומא (האזינו, ג) את המשל: "מה מטר משחקת אבנים, שנאמר, אבנים שחקו מים (איוב יד, טו), אף התורה משחקת את לב האבן. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל, אם אבן הוא, נמוח. ואם ברזל הוא, מתפוצץ. לכך אין טוב לאדם כי אם להמית עצמו על דברי תורה, ולעסוק בה תמיד יומם ולילה. וזהו שנאמר, והגית בו יומם ולילה (יהושע א,ח), וזה שאמרו, אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי, אל תאמן."

ונראה לעניות דעתי אשר מדובר פה במה שהפילוסופיה הקיומית של אומות העולם מחפשת בלי מרגוע בדרך ללא מוצא: "תמית את האנוכי ובכך תוליד את האדם העילאי השלם החדש", מציע פרידריך ניטשה, ואיתו כמוהו מבקשות להמית את האנוכי דתות המיזרח הרחוק. אך אפס יצא מהתאבדות על רקע ריק, מלבד שיעבוד וכזב.

אם כן, על מה הדברים אמורים? על פרשת "לך לך" מדובר: על תהליך האדם אשר לא זכה להידרך באמת המופלאת מילדותו, ויום אחד ב"ה שאלותיו מוליכות אותו בחזרה אל התשובה. גם עליו נפקד לעבוד את השם בשמחה, אך דרכו היא הפוכה מהטבעית הנ"ל. על מה הדברים אמורים? על מצב של שכינה שורה עלינו לכתחילה, ומולה, על בחינת הסתר הפנים המגדיר את הגלות הרוחנית הצרה לנו. בראשונה, "נעשה ונשמע" (שמות כד,ז). בשניה, "כי אם-שמוע תשמע בקולו, ועשית" (שמות כג,כב).

"להמית עצמו על דברי תורה" זה להיכנע במודעות שלמה לתדמית האמת, להכניע את היצר ולרכך את העורף, לחנוק את פירעון הדמיון הממליך אותנו על בידוי כוזב והמוליך אותנו לתור אחרי שקרי הלב והעיניים אשר "אתם זונים אחריהם" (במדבר טו,לט); לחסל את כל מערכת השקרים הנוחים ולקפוץ מעל תהום הפחדים לקראת האמת המוחלטת, השוברת את העיניים החיצוניים בבחינת "כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג,כ) כדי לפנות מקום לשיחרור הראיה הפנימית, העמוקה, האמתית.

ללכת לכיוון עצמך מכריח לעזוב גם "ארצך, מולדתך ובית אביך". לאבד ולהשתחרר מכל טילטול מיותר כדי להיות כל הקל הדרוש ולהסתגל להשגת האמת, ואז,"והגית בו יומם ולילה". "יומם ולילה", בחינת מילוי הזמן, שווה בגימטריא ל"זעק", בחינת מילוי הנפש מכוח פעולה השותפת את כל הווית האדם. "והגית בו",מאידך, שוה ל-"תבל": בחינת מילוי המקום.

הוזהרנו להישמר "פן יפתה לבבכם" (דברים יא,טו). שחרדות ותאוות הלב לא יפתו אותנו וישכיחו מאיתנו את התשובות המתנוצצות לנו מול העיניים. דרך העולה אל שדות השתובה מתחילה בשמחת הגילוי המרענן את הרוח, ומתוך שמחה זו הפוקחת עיניו לפלאי השגחת הבורא יתברך, הוא מגיע לאותו השער הנקרא "והגית בו יומם ולילה", בו יומל לבבו ויתוקנו עיניו לראות.

התורה נמשלה, כפי שפורט למעלה, למטר היורד מן השמים. ונמשלה גם לטל, העולה מן הארץ. תורה שבכתב ירדה מן השמים; בהודה, תורה שבעל פה צומחת על-פני הארץ. ושלמות שתי הבחינות יחד פועמת בעומק בקשתינו ל"טל ומטר" בתפלה, במשך חודשי החורף. "טל ומטר" הם בגימטריא "חורף": "טל" ועוד "מטר", האיזון המשתלם של שתי בחינות התורה, בהם "הזן את הכל" נותן בידינו את האותיות הבונות את שלושת בחינות השלמות העצמית (העומדות כנגד שלושת הבחינות שבשורש "שנה" כנ"ל ועוד): חריפות כתכונה מאפיינת את כל הוויתינו, וביחד איתה, הכלים גם לחפור ולרחף, להשתחרר מכל גבול אנושי ולחיות מעל כלובי הטבע. מתוך חריפות יסודית, לחפור אל תוך עמקי האמת ולרחף על-פני המצוי בהגשמת הרצוי ויישומו.

לרכך את העורף, להוריד מכסא מלכותו את היצר העיוור ולהודות באור ולהשתוקק לו ולירא את השם: זה, לבטל את בחינת "עם קשה-עורף" (שמות לד,ט), ולהתרומם לבחינת "וסלחת לעוונינו ולחטאתנו ונחלתנו" (שם). ומתוך ביטול ה"קשי-ערף", להוציא לפועל את כוח השלמות האמיתית: הרעף המזין את העפר, והעפר עצמו, ההופך לאדמה פוריה. חלקך החומרי, "עפר מן-האדמה" (בראשית ב,ז) מושפע ונזון מרעף הטל המוטל מתוך הנשמה. אז, האמת המבוטאת ב"אלף" מושלת על העפר, על ה"יש", ונבנה איש חדש, "ונהפכת לאיש אחר" (שמואל א י,ו). יהי רצון הבורא שנזכה בזה ונבין נכון ויוסר המסך ממול עיניינו ורק אמת יואר כלפינו ורק הטוב נעשה.


יום שלישי, ספטמבר 07, 2004

לרגל תקופת התבוננות ותיכנון הכוונות לשנה שלמה

בס"ד

לעולם יהא אדם גמיש כקנה, וכל רוחות העולם לא יוכלו להפילו, לשברו אף להכשילו.
מנין לנו הכח לכך? הרי גמישות עצמית דורשת עבודת מידות מופלאת. וזהו עיקרון החינוך, העיקר המעשי ב"תורת אמך" אשר נועצנו "לא ליטוש".
אותה עבודת מידות עומדת על בסיס "דרכי נועם" ו"חסד מלאה הארץ", וזוהי נקודת העמדה של דרישת-אמת הבוערת בליבינו: אם נפעול מתוך תענוג, כלום לא יפיל את רצונינו ולא יאפיל את בטחונינו.
אנא הצטרף למבצע הסרת התיקרה הפסיכולוגית החוסמת את עיניי הרבה מאחינו מראות אור, מלהתפלא ולהתפעל מתוך הישענות על גבי האמת.
בברכה,

דניאל י. גינרמן

AmIsrael.Net/vaiomer/ & KolTorah.Net

מדברים על עצמינו ( מודים על מי אנחנו)

בס"ד

ב"מוסדות בנייך-ציון" שבראשות הרב חגי מזור שליט"א, בגבעת זאב, מתמידים בהתבוננות ומחשבה במשך כל השנה... בחודש אלול, על אחת כמה וכמה. הנה, קחו לדוגמא את סיכום ההתבוננות של כולם יחד, היום בצהריים, בקול הרב מזור. והצטרפו אלינו, הן ברדיו הוירטואלי של שיעורים מעודכנים בכל יום, הן בו בביתינו המואר, מוקף נוף ההרים המדהים של גבעת זאב דרום, טל. 02-5367331 או 0546-265599.

אנא תהנה מכל התוכן בו אנחנו עמלים בשמחה כל יום, וצור איתנו קשר גם לתמוך ולהצטרף לפעילותינו.

this is an audio post - click to play

this is an audio post - click to play