בס"ד
מהו מקום האל"ף במלה "נס"?
מאת דניאל י. גינרמן
המלה "נס" מסתירה בתוכה אות אשר אינה נראית ואינה נכתבת בה. הרי "נס" תמיד מפתיע אף מבהיל, כי "דוקא דבר זה קרה דוקא כאן דוקא עכשיו", כאשר הגדרת המאורע כנס אינה נובעת מתכונות הנעשה עצמו אלא מה-"דוקא" הזה, הנראה כמנתק את המאורע מהשתלשלות הסיבות והמסובבים אליהם ה-"טבע" הרגיל אותנו, ואשר ידיעותינו המדעיות ומסקנות ההתבוננות השכלית שלנו על המציאות עשויות לחשב ולצפות אף מראש. אכן, קורה לפתע משהו שאינו נוצר מתוך הידוע לנו אלא מחוצה לו, כאשר בתנאים אחרים היה צפוי שיקרה... אך לא בתנאים הנראים לעינינו כתנאיו הנוכחיים. לכל הנראה, "נס" מגלה לנו בבירור שלא כל הסיבות גלויות לנו, ולא כל דרכי המצוי הנם בשליטתינו.
גלוי וידוע אשר דרגה עליונה של מאורעות "על-טבעיים" מכונה בשם "פלא", שם המהווה היפוך מושלם של סדר-אותיות המלה "אלף", המצביעה על אחדות ואינסופיות של אלוף העולם ית'. פלא הוא, אכן, היפוך המציאות, היפוך הציר של האות "אלף" סביבו המרחב כולו נוצר, להפיק מציאות הפוכה בציור פלאי. שם האות "אלף", וכן המלה "פלא", ערכם המספרי שוה ל-111. המלה "נס", ערכה המספרי 110.
ענין ה-"נס" הוא קריאה ורמז ליד המסתתרת מאחורי מעשה שנראה כמנותק מההגיון האנושי. קורה דבר ואין לו הסבר, והאנשים תמהים אחרי מה גרם לדבר לקרות. המחזה מחריד: כאשר אנחנו חושבים שכל ההבנה וההשגה הנכונות בידינו, ואנחנו יכולים למשל להיוודע יומיים מראש מה יהיה מזג האויר ביום מן הימים והאם ירד גשם בשעות בהן נסתובב ברחובות, לפתע, ביום אשר התחייב כביכול להיות יבש וחם מאוד, לבהלת עינינו ולרעדה כוללנית, יורד עלינו שלג. איך ומדוע?!: השכל משתוקק לדעת בכדי להירגע מחדש, בכדי לדעת ש-"נו, יש גורם שלא ידענו, אבל לא יחזור כבר להפתיע", ולחזור למסלולו. ושום גורם יינתן להשגה כי אם "יד ה'" המשגיחה ושולטת על הבריאה כולה. הנס בא להעיר על כך שישנה אות "אלף" עליונה מוסתרת מעינינו, ולא נבין בלעדיה את הנס. המילה "נס" איננה כי אם המילוי של השורש "אנס", אשר בראשה אות "אלף" המצביעה לאחדותו ית' והמוסתרת לעינינו במעשה הנס, לעורר בנו את ההשתוקקות לאמת מושלמת, אותה אמת שתצביע על כך שביכולת בורא עולם ית' "לאנוס" את המציאות ברצותו לעורר את הבריות. מתוך אותה ראיה המחוייבת בנו מתוך מעשה הנס, נוצרת המשמעות הפנימית התכליתית של הנס עצמו, הרמוזה בערך המילה במילוי אותיותיה: נו"ן + סמ"ך = 216 = יראה. זה דוקא מה שנמצא, בדוגמת שיא, במסעי בני-ישראל במדבר במשך ארבעים שנה של חיים נסיים (באכול מן מן השמים ושתו מי באר-מרים אשר ליוה אותם במדבר, ונסוע על ענני כבוד), להשריש יראת ה' בלבם; ואכן, כידוע, "אלה מסעי" (במדבר לג,א) שוה גם 216.
הפלא בהיפוך האל"ף, מאידך, מהווה חרב פפיות המוטל תדיר על הבריאה כולה. ערכו במילוי פ"ה + למ"ד + אל"ף שוה 270, המורכב בביטויו ההכי פשוט מרי"ש (ראש) ועי"ן: כאשר הראש שולט על העין, האדם הוא "ער", דהיינו, רואה אמת. כאשר העין התואבת והשוגה היא השולטת על הראש, האדם במצב הפוך מהעירנות: מצב של שקר וכזב, של חושך המכונה בשם "רע". כך, בסדר הישר א-ל-ף יש לנו את הא' הפונה "ל" (כמו "אל") ה-"פה", המוציאה מהכח אל הפועל את תכונת האדם המדבר אשר בשיא הבריאה. בסדר ההפוך, מאידך, דרוש פ-ל-א, דהיינו פה המדבר הפונה אל הא' בתפלה, לכך שהא' תצא מההסתר ויהפוך לאור את האפלה. במלים אחרות, המצב הישר ומתוקן אל"ף בו השפע מגיע לפה (שהיא ספרית המלכות) מתוך התעוררות בעולם העליון אצל הא' הגלויה; והמצב הבלתי-מתוקן בו נדרשת התעוררות מתוך הפה אל הא' המוסתרת; אותה התעוררות אשר רצויה להיות בתפלה=בשירה אף בזעקה, ובדיעבד, כשאין בבריאה אפילו פתח כחודו של מחט של התעוררות עצמית, בהיפוך המוחשי לעורר בנו יראת ה' ולמשוך אותנו לתשובה.
מהו מקום האל"ף במלה "נס"?
מאת דניאל י. גינרמן
המלה "נס" מסתירה בתוכה אות אשר אינה נראית ואינה נכתבת בה. הרי "נס" תמיד מפתיע אף מבהיל, כי "דוקא דבר זה קרה דוקא כאן דוקא עכשיו", כאשר הגדרת המאורע כנס אינה נובעת מתכונות הנעשה עצמו אלא מה-"דוקא" הזה, הנראה כמנתק את המאורע מהשתלשלות הסיבות והמסובבים אליהם ה-"טבע" הרגיל אותנו, ואשר ידיעותינו המדעיות ומסקנות ההתבוננות השכלית שלנו על המציאות עשויות לחשב ולצפות אף מראש. אכן, קורה לפתע משהו שאינו נוצר מתוך הידוע לנו אלא מחוצה לו, כאשר בתנאים אחרים היה צפוי שיקרה... אך לא בתנאים הנראים לעינינו כתנאיו הנוכחיים. לכל הנראה, "נס" מגלה לנו בבירור שלא כל הסיבות גלויות לנו, ולא כל דרכי המצוי הנם בשליטתינו.
גלוי וידוע אשר דרגה עליונה של מאורעות "על-טבעיים" מכונה בשם "פלא", שם המהווה היפוך מושלם של סדר-אותיות המלה "אלף", המצביעה על אחדות ואינסופיות של אלוף העולם ית'. פלא הוא, אכן, היפוך המציאות, היפוך הציר של האות "אלף" סביבו המרחב כולו נוצר, להפיק מציאות הפוכה בציור פלאי. שם האות "אלף", וכן המלה "פלא", ערכם המספרי שוה ל-111. המלה "נס", ערכה המספרי 110.
ענין ה-"נס" הוא קריאה ורמז ליד המסתתרת מאחורי מעשה שנראה כמנותק מההגיון האנושי. קורה דבר ואין לו הסבר, והאנשים תמהים אחרי מה גרם לדבר לקרות. המחזה מחריד: כאשר אנחנו חושבים שכל ההבנה וההשגה הנכונות בידינו, ואנחנו יכולים למשל להיוודע יומיים מראש מה יהיה מזג האויר ביום מן הימים והאם ירד גשם בשעות בהן נסתובב ברחובות, לפתע, ביום אשר התחייב כביכול להיות יבש וחם מאוד, לבהלת עינינו ולרעדה כוללנית, יורד עלינו שלג. איך ומדוע?!: השכל משתוקק לדעת בכדי להירגע מחדש, בכדי לדעת ש-"נו, יש גורם שלא ידענו, אבל לא יחזור כבר להפתיע", ולחזור למסלולו. ושום גורם יינתן להשגה כי אם "יד ה'" המשגיחה ושולטת על הבריאה כולה. הנס בא להעיר על כך שישנה אות "אלף" עליונה מוסתרת מעינינו, ולא נבין בלעדיה את הנס. המילה "נס" איננה כי אם המילוי של השורש "אנס", אשר בראשה אות "אלף" המצביעה לאחדותו ית' והמוסתרת לעינינו במעשה הנס, לעורר בנו את ההשתוקקות לאמת מושלמת, אותה אמת שתצביע על כך שביכולת בורא עולם ית' "לאנוס" את המציאות ברצותו לעורר את הבריות. מתוך אותה ראיה המחוייבת בנו מתוך מעשה הנס, נוצרת המשמעות הפנימית התכליתית של הנס עצמו, הרמוזה בערך המילה במילוי אותיותיה: נו"ן + סמ"ך = 216 = יראה. זה דוקא מה שנמצא, בדוגמת שיא, במסעי בני-ישראל במדבר במשך ארבעים שנה של חיים נסיים (באכול מן מן השמים ושתו מי באר-מרים אשר ליוה אותם במדבר, ונסוע על ענני כבוד), להשריש יראת ה' בלבם; ואכן, כידוע, "אלה מסעי" (במדבר לג,א) שוה גם 216.
הפלא בהיפוך האל"ף, מאידך, מהווה חרב פפיות המוטל תדיר על הבריאה כולה. ערכו במילוי פ"ה + למ"ד + אל"ף שוה 270, המורכב בביטויו ההכי פשוט מרי"ש (ראש) ועי"ן: כאשר הראש שולט על העין, האדם הוא "ער", דהיינו, רואה אמת. כאשר העין התואבת והשוגה היא השולטת על הראש, האדם במצב הפוך מהעירנות: מצב של שקר וכזב, של חושך המכונה בשם "רע". כך, בסדר הישר א-ל-ף יש לנו את הא' הפונה "ל" (כמו "אל") ה-"פה", המוציאה מהכח אל הפועל את תכונת האדם המדבר אשר בשיא הבריאה. בסדר ההפוך, מאידך, דרוש פ-ל-א, דהיינו פה המדבר הפונה אל הא' בתפלה, לכך שהא' תצא מההסתר ויהפוך לאור את האפלה. במלים אחרות, המצב הישר ומתוקן אל"ף בו השפע מגיע לפה (שהיא ספרית המלכות) מתוך התעוררות בעולם העליון אצל הא' הגלויה; והמצב הבלתי-מתוקן בו נדרשת התעוררות מתוך הפה אל הא' המוסתרת; אותה התעוררות אשר רצויה להיות בתפלה=בשירה אף בזעקה, ובדיעבד, כשאין בבריאה אפילו פתח כחודו של מחט של התעוררות עצמית, בהיפוך המוחשי לעורר בנו יראת ה' ולמשוך אותנו לתשובה.
רשומות
