"ויקרא אליו א-להים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני"(שמות ג' ד')
הזהר הנגלה אומר: "ויאמר משה משה ויאמר הנני – אמר הינוקא: משה לא היה בו הפסק שנאמר "משה משה" בלא הפסק טעם, שלא כמו שנאמר "אברהם אברהם". משום שאמנם כעת היה אברהם שלם, אך לא כן היה קודם לכן – לפני שנמול. אינו דומה "אברהם" עתה ל"אברהם שבתחילה. אבל משה, מיד כשנולד אספקלריא של אורה היתה עמו. משה מיד התקשר בדרגתו. ומשום כך "משה משה" – ללא הפסק טעם" (בלק קפ"ז).
במימד הרוחני שבאדם יש שתי חלקים: המקום בו הוא נמצא, והמקום אליו יכול הוא להגיע.
במהלך חיינו אנו עולים (ויורדים) בסולם הרוחני של חיינו, מתקרבים במידת היכולת למקסימום המימוש העצמי שלנו, מגלים בעצמנו כוחות חדשים שקבלנו כשכבשנו מדרגות נוספות בדרכנו אל השכל העליון. משה רבינו, שהוריד תורה מסיני, חיבר את קצוות הסולם – המקום בו היה, הוא המקום אליו יכול היה להגיע. ובהורידו את התורה נעשה כל החלק הרוחני שבו לקיים בכח עצמו, ללא צורך בגוף פיזי. בכח אותו השכל הא-להי הגיע למימוש עצמי שלם, לכך שכל כוחות הרגש והגוף – נעשו שכליים לחלוטין. ובזאת נקרא "משה איש הא-להים", והתורה שהוריד נקראת על שמו –"תורת משה". איפה אנו נמצאים -ביחס למקום אליו ביכולתנו להגיע?
נקודה למחשבה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה