בס"ד
הגשר בין יום-כיפור לחג הסוכות
האזינו
אם השמים ייטו אזניים אלי, תהווה הארץ אמרי פי
מאת דניאל י. גינרמן
עברנו ב"ה את יום הכיפורים: הקדשנו כ"ה שעות לצום, להתבוננות אל פנימיות הנשמה ללא תחפושות, בהשתדלות לא להתייחס לשום תאוה גשמית, פשוטים ומופשטים בבושה רבה לפני מלך עולם. הקדשנו יום שלם להגיד את עצמינו, לנאום עבור מלכות הטוב והחן, והאמת שרויה עלינו ועל אהובינו, על העולם כולו. בתפילתינו, הזכרנו ללא מנוח את הזיכרון הפעיל של אבותינו הקדושים כדי לעורר את כל הטוב אשר ארע וכל הטוב אשר הובטח להם מפי הגבורה מעולם כדי שיתגשם כבר, בדורינו, השנה הזו, עוד בימינו.
אמרנו מלים אשר נוטות להוות מעשה; החדרנו דיבור הגאולה אל תוך המצוי בשם ההשתוקקות הבוערת בלבינו, בכל הלשונות אליה התנבאו הנביאים ואליה התייחסו החכמים, ותיארנו במלים -ונשלמה פרים שפתינו- כל פרט מהנודע לנו מתוך פעילות הכהנים במקדש, להיבנותו בירושלים אין פינו מפסיק להתחנן. נסתיימנו במעשה הכיפורים מלאי תקווה אשר תפילותינו התקבלו בשמים לטובה, לפני כסא כבוד מלכותו ית'.
מה סוד העבודה שלנו ביום הכיפורים? איך המלים והבכי הנפרצים מתוך ליבנו חוצה מתחברים למציאות לשנותה? פרשתינו, האזינו, באה לפרש מעשינו לתדהמת הבנתינו, ולהציג נפלאות הנפעלות ממעשה הפועל הזכר שבביטוי שפתינו. בתוך שירה מוצקת שביטויה מעלימים משמעות בתוך משמעות ומסר בתוך מסר, משה רבינו ע"ה כולל את כל הזמן העבר והעתיד, את כל הכבוד והששון והיאוש, עושר ועוני, כל הדרכים המוצבים לבחירת כל דור ודור, מעוצבים היטב בתוך מבוך מלים אשר אין דרך מלבדו לחצות את התהום. "הטו אוזניים השמיים ואדבר", מצהיר משה (דברים לב,א), ואם כך, תשמע הארץ אמרי-פי. "אדבר", מתייחס לגשר עצמו החוצה את התהום: דיבורים בקצהו האחד, ודברים מגושמים בקצהו השני. "אמרי-פי" הן אמירות, מלים אשר מלובשות בעצמן בכח לברוא, בבחינת "ויאמר א-להים", ובכן, "ויהי". מהו הדבר אשר יאמר א-להים לברוא את הישות מתוך האין? "יהי", אשר ערכו המספרי שווה כ"ה, כמנין "כה" ("כה תברכו את בני ישראל", צווה לבני-אהרן), שלפי דברי הזוהר איננו כי אם השכינה עצמה הנוחתת על היש לחיותו. אכן, מה שהולכת לשמוע, לקלוט, הארץ מתוך כך ש-"אדבר", אין זה דיבורים כי אם אמירה אשר מושלת על המציאות ומשנה אותה במהותה.
ראוי לבקש אף להתחנן להטיית אוזן מאת השמים. אין בידיי דבר שיכריח את השמים להקשיב לדבריי. ישנם חוקים בתורה הקובעים לפי איזה דין יעלו ויגיעו... ויוזכרו ויתפקדו דבריי בשמים... וב"ה ישנה מידת הרחמים אליה אני מתפלל, לכך שאף אם לפנים משורת הדין, ישמע ה' את תפילותיי ויפתח שערי שמיים למה שאנוכי מתכונן לומר. ראשית-כל: "האזינו השמים"; כי אין כל טעם לכך שאדבר, כאן, על פני הארץ, אם אין השמים קשבים לדיבורי. הארץ, אכן, סובבת אותי גם מתחתיי כאשר מהצדדים: אין מה להתאמץ כדי להשיג שהארץ תשמע הבל קולי. אך, אם אין השמים קשבים לתפלתי.... מה, מלבד להתווסף לרעש ההמוני החסר כל צורה ותכלית, יעשו אמרי-פי על פני הארץ?
אם בכוונתי לבטא דברים חשובים, נחוץ לי שהשמים ייטו אוזן לנאום נשמתי. אם כך, דבריי עדיין יגיעו גם לארץ, אך כבר לא בבחינת מוצא-פיו של פלוני, כי אם "יערוף כמטר לקחי", כגשם מן השמים המחיה את הראוי לחיים ומטביע ושוטף את הנטול-תכלית בקדושה; אם מן השמים תגענה מלותיי אל הארץ, תהיינה בבחינת אמרי-השם. ואז, "ותשמע הארץ" יהווה חנוכת מציאות חדשה, מופקת מתוך השפעת דבריי על העולם הגשמי וחיותו.
כי מה עוד היתה יכולה להיות משמעות שמיעת הארץ? להישמע באוזני הארץ רק יכול להיות שהמוזכר בדבריי יתגשם, ייעשה, יהפוך למציאות מוחשית בעיצומה, נרגשת בכל מימדיי החיים הטבעיים. על כן, אני בא ומתנה פתיחת דבריי לכך שצבאות שמיים יאזינו, ייטו אוזן למה שיש לי להגיד. כי איני מחפש ישיבה "פלורליסטית" בה להחליף דעות לגבי החיים על פני הארץ, אלא לחדש ימינו כקדם, שהאמת תפרוץ אל תוך המציאות באופן שלא תשאיר פתח לספקות, באופן בו לא תהיה עין אשר תוכל להימנע מראותה, ומשימתי דורשת שאהיה בעצמי חלק בלתי-נפרד מאותו אור. ואם התפילה שאני מקריב כלפי שמים מדי יום, ותפילתי אשר הקרבתי במשך כל יום-הכיפורים, נאות וראויות להקשבה בשמים, אז הברכה אשר בקשתי חייבת לנחות ולהיראות בבירור ובהירות רבה בחיי העולם הזה, היום, גם בנו.
לאחר יום הכיפורים ולאחר פרשת האזינו, אנו עמדים ומתכוננים לקפוץ אל תוך שמחת חג הסוכות, המהווה שתי פסגות רצויות ביותר להשגת המטרה החביבה ללב כחיים עצמם: פסגת הארעיות ופסגת השמחה. רק הספקנו לתקוע בשופר ולהכניס פרוסה לפה, וכבר התחלנו לבנות את הסוכה: מין בית בסיסי ביותר, ארעי לחלוטין, בלתי עמיד, בנוי על הקרקע עם קצת עצים וקורת ענפי-דקל, מתחתיהם אפשר לצפות לרקיע המכוכב ולהתעורר עם השחר בעיניים. בהזכרה מעשית לעירומות היסודית בה נולדתי לחיי ולמושאלות כל הרכוש הנצבר באמתחתי, אלון שבע לילות החג בתוך סוכתי זו, שמור ע"י הדברים אשר דברתי כלפי שמיים, שמור בביטחון רחמי השם, אשר ישמור גם עתה בל-יקרה לי שום דבר רע.
סוכות מזכירה (ובכך, מפעילה בהווה) אותם חיים הנסיים שחווינו במשך אותם ארבעים שנה בהם דוברנו לעד בהיותינו כהני-עולם מתוך האמירה שהושתלה בנו במידבר. אותם שנים בהם לא היה מקום להסתפק כלל, כי הנסים חלו ורחפו על הטבע בכל פרט קטן שבחיים. בבואינו מתוך תפילות יום-הכיפורים, מצויידים בפירוש משמעותם הנעלית אשר למד לבי מהשירה השורה עליי מפי משה, אהיה בסוכות השמח בבני-האדם: אחוז בשמים, יודע שמתוך אחוזתי בשמים בכח תורת אהבתי, בכח התורה אשר ללימודה ולביצועה משתוקקת נשמתי, יושר לי בע"ה להשפיע בטוב על פני הארץ.
יהי רצון מאת הבורא ית' לתת לכל אחד ואחד אותה תחושת שלום ושלוה והשקט ובטח בה חג הסוכות משלים את העבודה אליה התקדשה הנשמה במשך הימים הנוראים, במשך הימים בהם היינו עשויים במיוחד להיראות כמו שאנו באמת, ולהתחיל מיסוד זה בנין חדש. יהי רצון שכל אחד ואחד, חמוש בכליו הרוחניים והשכליים הנאים לו, ישיג בימים אלה את השמחה הנובעת מהביטחון, מהאמונה האמתית, מהימשכות הנשמה אל החיים האמיתיים על מכונם. ויהי רצון שיאזינו השמים, ונראה ונחווה בקרוב בימינו הגשמת תפלותינו לשלום, לגאולה שלמה, למשיח צדקינו מייסד מציאות בה אין להתווכח על הנכון אלא לימול ולייצר מחדש את מערכת ליבנו בצורת הדעה התורנית, ומלאה הארץ דעה את ה' באפשרות היחידה העילאה של חירות מושלמת, במהרה יבוא אלינו, אמן.
הואיל ותרצה להגיב למאמר זה מתוך המערכת של "פורום עיונים ומחשבות" (דורש ליצור שם משתמש וסיסמא באתר, שזה חינם ולא ידרוש יותר מדקה), ברוך הבא מעתה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה