נשים יהודיות במקרא: חנה

בס"ד

חנה-אמהות לשם שמיים

מאת: גליה גינרמן

ימים ספורים לפני ראש השנה נולדה במזל טוב בת לידידיי, משפחת למברט, ויקרא שמה בישראל: חנה.מאמר זה על חנה, אם שמואל הנביא (שמואל א'-א) מוקדש לחנה למברט הקטנה.

בספר שמואל אנו מתוודעים לאלקנה משבט לוי. על אלקנה מסופר שהיה עולה לרגל למשכן בכל שנה והיה מעודד את כל ישראל לעלות לרגל יחד איתו. בפתיחת ספר שמואל אנו מתוודעים אליו ואל משפחתו. היו לו שתי נשים - האחת חנה והשניה פננה. לפנינה היו ילדים (עשרה) ואילו לחנה לא היו ילדים (שם א'-ב).

בפרקים הראשונים אנו מלווים את כל המשפחה אל המשכן בשילה, ומתוודעים לצערה הרב של חנה על כך שאין לה ילדים ועל כך שפנינה מצערת אותה ומציקה לה על זה מאוד (שם, א'-ו). חנה במר ליבה הולכת אל תוך המשכן, היכן שיושב עלי הכהן ומתפללת אל השם תפילה ארוכה ומפורטת לכך שיתן לה ילד (שם, א'-י).חנה זוכה והשם פוקד אותה והיא יולדת בן ששמו - שמואל. הוא שמואל הנביא שמשח שני מלכים, את שאול ואת דוד המלך.

ברצוני להביא במאמר זה פן אחד ויחיד שבא לידי ביטוי בתפילתה של חנה ובמעשיה, שנושא בחובו מסר לכל אשה יהודיה.

בפסוקים המתוארים לעיל, אנו פוגשים באשה מרת נפש ואומללה, שצרתה (פנינה -אשתו השניה של אלקנה) לא פוסקת מלהכעיס אותה, וחנה לא מפסיקה לבכות ומסרבת לאכול. כאשר היא מבינה שגם מאלקנה לא תבוא הישועה, שהרי סמכה על תפילתו, ובנסותו לנחמה הבינה שהוא כבר התייאש מכך שחנה תיפקד (שם, א'-ח), היא קמה ממקומה והולכת למשכן ושופכת את ליבה לפני הקב"ה.

וכך היא אומרת לפניו: " השם צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ, זֶרַע

אֲנָשִׁים--וּנְתַתִּיו להשם כָּל-יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁו" (שם, א'-יא).ֹ.

לכאורה, סיפור מרגש על אשה אומללה שאין לה ילדים, ועל צרותיה עם אשתו השניה של בעלה. סיפור על אשה

שהתפללה להשם לילד בכל ליבה. אנו יכולים לתאר לעצמנו כמה גדולה היתה השתוקקותה לילד, לתינוק, להשתעשע עימו, להינות מגידולו, לעקוב אחר התפתחותו, להתפעל מכל מלמול היוצא מפיו, להתמוגג על כל תנועה שלמד לעשות בעצמו, מכל חיוך ומכל מבט. והרי זהו דבר טבעי, אשה רוצה ילד, במהותה, אשה שואפת להיות הרה, לגדל ילדים, כאן טמון אושרה.

והנה, כאשר קוראים במדויק את הפסוקים של תפילת חנה אנו מגלים דבר מתמיה - חנה מבקשת ילד, זרע אנשים, ומיד לאחר מכן נודרת נדר - ונתתיו להשם כל ימי חייו! משמעות דבר זה הוא שהילד בכלל לא יגדל אצלה, בכלל לא יהיה איתה! היא מבקשת ילד על מנת למסור אותו מיד לעבודת השם. הכוונה במילים -ונתתיו להשם כל ימי חייו - הינה שהילד שיוולד יגדל במשכן עם עלי הכהן ולא עם אמו!כלומר, חנה שכל כך רוצה ילד, בכלל לא מתכוונת לגדל אותו, לא מתכוונת להינות ממנו.

אם כן, מדוע היא כל כך מתפללת לילד? מה משמעות רצונה העז לילד?

תארו לכם את התסריט הבא: אשה מגלה שאין ביכולתה ללדת, והיא הולכת לרופאים, עושה טיפולים שלוקחים שנים, מנסה להרות, נכשלת, ושוב מנסה, עוברת סבל רב, ועד שהיא זוכה להרות ועד שההריון עובר בשלום תוך כדי שמירה כל הזמן, במעקב אחר התפתחות העובר, הנה סוף –סוף היא מגיעה לחדר לידה, וברוך השם - הילד לו חיכתה כל כך הרבה שנים נולד!
תארו לכם שאחרי כל זה האשה לוקחת את ילדה ומיד מוסרת אותו לאימוץ!

לכאורה, כך נראה שעשתה חנה. אחרי שנים של תפילות ושל סבל מצד פנינה, אחרי שהיא רואה כיצד פנינה הרה ויולדת עשר פעמים, מאושרת ושמחה, אחרי כל זה היא סוף- סוף זוכה שתפילתה מתקבלת ונולד לה ילד, ובמקום לנצל כל רגע איתו ולהינות ממנו היא מיד מוסרת אותו לידי עלי הכהן וחוזרת לביתה בלעדיו! (זאת לאחר שלוש שנים שהיתה עם הילד על מנת לגמול אותו, אך זוהי היתה הכנה לקראת שהותו אצל עלי ולא על מנת "להרויח זמן" עם הילד).

אולם לא כך הם פני הדברים. מתוך מעשה זה אנו למדים על כוונותיה הטהורות של חנה כאשר התפללה לילד. לא על עצמה

חשבה בתפילתה, לא על זה נשבר ליבה ולא על זה התמרמרה. חנה רצתה ילד לא על מנת להשתעשע עימו, אלא ילד שישרת את השם 24 שעות ביממה מהרגע בו הוא עומד על דעתו. כל כוונותיה של חנה בתפילתה לילד היו אך ורק לשם שמיים.

חנה חייתה בדור בו לא היה מנהיג לישראל, ובאותם ימים היתה בת קול מתפוצצת בעולם ואומרת: עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו שמואל, וכל אשה שהיתה יולדת בן, היתה קוראה שמו שמואל... (מדרש אגדה על פי רשי בפירושו לשמואל א-א'-כג). חנה כיוונה להתפלל לאותו בן, לאותו שמואל שעליו התפוצצה בת הקול, כי רצונה היה עז שיקום סוף- סוף מנהיג צדיק לישראל שינהיג וידריך את העם בדרך התורה.
תפילתה הטהורה אכן זיכתה אותה בבן שהיה נביא השקול כנגד משה ואהרן, שהדריך את ישראל כל שנות חייו, נביא שמשח שני מלכים, את שאול ואת דוד המלך שממנו יקום מלך המשיח באחרית הימים.

ובכך המשיכה חנה את שרשרת האמהות - שרה, רבקה, רחל ולאה אשר בכוונתן לעשיית רצון השם, שמרו על קיומו של עם ישראל ועל קדושתו. בחינוכן את הבנים לדרך הישר, בשמירתן על קדושת הבית.

אני מאחלת למשפחת למברט רוב נחת מילדתם חנה, שיזכו לגדלה למצוות, לחופה ולמעשים טובים, ויהי רצון שתגדל להיות כאמותינו הקדושות וללמוד ממעשיהן.