פרשת יציאת מצריים - היא פרשה נוראת הוד, היא נקודת מפנה בחיי עם ישראל, מסתיימת תקופת השעבוד לפרעה, מסתיים המאסר הגדול, עם שלם שנולד ועוצב - ורקם עור וגידים בתוך כור ההיתוך של מצריים, בתוך שעבוד נורא. ואעפ"כ נשאר עם שלא שינה לבושו ושמותיו. כמה מופלא הדבר שבזה דווקא צווינו בני ישראל, השעבוד רמס הכל, הוריד אותם לדיוטא התחתונה - למ"ט שערי טומאה. אבל הזהות הבסיסית של העם - שמו ולבושו, לא השתנו. וזה הספיק כדי לגאול אותם למרות מצבם הירוד כ"כ. ולא נשכח כמובן את האמונה והצפיה של העם לגאולה, לשמוע את הקוד "פקוד אפקוד" "ויאמן העם". אמונת עם ישראל היא בת אל-מוות, נצחית, סוד הקיום שלנו; ויציאת מצרים ועשרת המכות כל המאורעות המסעירים המופלאים, שינוי סדרי בראשית לעיני כל הברואים ביד חזקה ובזרוע נטויה, הם תוצאה של אמונה הנמשכת למרות הכל. הצפיה לגאולה היא מצווה בפני עצמה, לא רק להאמין שניגאל, אלא לצפות כל הזמן לדבר שיקרה, "ואע"פ שיתמהמה אחכה לו": לצפות אחרי כמה שנים - זה מרשים, אחרי כמה מאות שנים - זה מופלא, אחרי אלפי שנים - זה על טבעי, זה משהוא פנימי חזק יותר מכל מציאות.
כאשר נפוליון הכובש הגדול - בדרכו לכבוש את רוסיה, רואה את היהודים מקוננים על בית מקדשם בבכיות וצער וצום, וכאשר הוא מבין שהם בוכים על מקדש שחרב לפני אלפי שנים הוא אומר: עם שבוכה על מקדשם אלפי שנים כאילו זה היה אתמול, עם כזה בוודאי יזכה לראות בבינינו. הגוי העריץ הזה תפש את הנקודה, השכחה לא פועלת על דבר חי וקיים, הרצון והזיכרון והחיים של יהודי סובבים סביב הצפיה לגאולה, וזה הדבר המוחשי ביותר לגבנו, ולכן ניגאל בעזרת ד'.
"גזרה על המת שישתכח מן הלב", אבל החי - לא נשכח, בית חיינו - לא נשכח, משיח צדקנו - לא נשכח, יציאת מצריים - לא נשכח. אנחנו מזכירים אותה בכל עניין כמעט, בתפילה, ברכת המזון, קידוש. אין שכחה פועלת על חיים חיותנו. הצפיה לגאולה היא סוד כוחנו וסוד אחדותנו, היא הצצה לתוך מהותנו ממש, כי היא דבר מופלא - שלא נתפש בשכל אנוש. היא נובעת מהבטחה אלוקית, והיא הופכת אותנו לעם.
הצפיה במצריים אל השעבוד כאשר המצב כלאחר יאוש, ואז פתאום בא הגואל וכולם רואים עין בעין את תהליך הגאולה.
כך בעזרת ד' נראה אנחנו, לא נשנה שמותינו ולבושינו, יאמר כל אחד לעצמו אני יהודי פירוש: אני מאמין, פירוש אני מצפה. ונצפה ונזכה ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" אכי"ר.
באהבה רבה, דורון.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה