נשים יהודיות במקרא - אסתר המלכה

בס"ד

מעל ומעבר למגבלות המציאות

מאת: גליה גינרמן

נכון, עוד לא פורים, אולם אסתר המלכה הינה דמות שממנה ומפועלה ניתן ללמוד לא רק בפורים אלא במשך כל יום מימות השנה.
ברצוני להעלות נקודה אחת ויחידה אצל אסתר המלכה ולא להרחיב אודותיה מעבר לזה.
את סיפור המגילה מכירים כולנו. אחשוורוש המלך שלט ב-127 מדינות מהודו ועד כוש והיה רב עצמה. במגילה מסופר כיצד לאחר משתה שערך לכל נתיניו, הוציא להורג את אשתו ושתי בעצת אחד משריו הבכירים מהומן (שלאחר מכן נודע בשמו המן). לאחר מעשה התחרט ועל מנת לפייסו מציעים לו לחפש בכל ממלכתו אשה אחרת תחת ושתי.
לאחר חיפושים, נלקחת הדסה – אחייניתו ובת טיפוחיו של מרדכי היהודי אל ארמון המלך ונבחרת להיות המלכה.
שמה הופך מהדסה לאסתר.
מכאן ואילך מתגלגלים העניינים באופן כזה שעל כל היהודים בממלכה נגזר לההרג ביום אחד. בעל הגזרה ויוזמה – המן הרשע, בן טיפוחיו של אחשוורוש המלך.
אסתר המלכה – בדחיפתו של מרדכי דודה נכנסת לפעולה ומצליחה לסובב את הגורל, את הפור כך שהיהודים יכולים להגן על עצמם באותו יום ולהרוג בשונאיהם. אותו יום נקבע לדורות כפורים אותו אנו חוגגים מדי שנה בשנה.
כאמור, ברצוני לחדד נקודה מסוימת הבאה לידי ביטוי בהתנהגותה של אסתר ברגע בו נודע לה על דבר הגזרה.
לשם כך, הבה נחזור על הסיפור לפרטיו: המן הוא שר חשוב בממלכתו של אחשוורוש המלך וברצונו, כל נתיני הממלכה מחוייבים להשתחוות לפניו בכל פעם שהוא עובר על ידם. אולם, מרדכי היהודי שיושב בשער המלך ונתקל בו בכל יום, מסרב להשתחוות אליו ובכך מעורר את חמתו.
המן לא מסתפק בכך שהוא יכול למצות את הדין עם מרדכי לבדו, אלא מעוניין לדעת לאיזה עם שייך מרדכי על מנת להתנקם בכל העם. לאחר בירור נודע לו שהוא מהעם היהודי והמן, צאצאו של עמלק, העם ששונא את היהודים עוד מזמן יציאת מצרים, מחליט לנקום בכל היהודים. לשם כך הוא מכין סכום כסף לא מבוטל – עשרת אלפים שקל כסף, הולך למלך אחשוורוש ומניח לפניו את הכסף. בעבור זה הוא מבקש בקשה "קטנה".
" וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ--יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ; וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם. " (אסתר, ג'-ח')

המלך לא חושב הרבה וחותם על הגזרה שמשמעותה להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד. אחשוורוש אינו מודע לכך שאסתר המלכה, האהובה עליו מאוד שייכת לעם היהודי, כי מרדכי ציווה עליה לא לגלות זאת בשום אופן.
כאשר נודע דבר הגזרה, לובש מרדכי שק ומתאבל בשער המלך.
אסתר מזדעזעת כשמספרים לה מה קורה עם מרדכי והיא שולחת אליו שליח לבדוק מה קרה. היא מתוודעת לגזרה האיומה ומתבקשת על ידי מרדכי לגשת למלך ולהשתדל אצלו לבטל את הגזרה.
אסתר שולחת למרדכי מסר בו היא מסבירה לו שעל פי חוקי המלכות אין לה רשות לבוא לפני המלך ללא הזמנה, ואם היא הולכת בכל זאת, היא מסכנת בכך את חייה: "אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית" (שם, ד-יא)
התשובה של מרדכי מדהימה בפשטותה:
אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת--רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ
תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ--אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת (שם, ד'-יג, יד)

אסתר מבינה את הרמז והולכת למלך בניגוד לחוקי המלכות, ואת ההמשך אנחנו מכירים.

ברצוני להתעכב על האפיזודה הזאת המתארת את הדו-שיח בין מרדכי לאסתר ואת מעשה אסתר שהוביל להצלת כלל ישראל.
אסתר המלכה היא יהודיה הגדלה ומתחנכת אצל גדול הדור ומחברי הסנהדרין בגלות – מרדכי היהודי. כמובן שבתור שכזאת היא שואפת להקים בית יהודי נאמן, להנשא לתלמיד חכם וללדת ילדים יהודים יראי שמיים, עובדי השם כמו כל אשה יהודיה. אולם, אתרע מזלה והיא נלקחת בעל כורחה להינשא למלך גוי.
אסתר למעשה חיה שנים בבית המלך לפני כל סיפור המגילה ולגבי דידה, נחרץ גורלה להיות נשואה למלך גוי, דבר שבוודאי לעולם לא איחלה לעצמה. מצבה נראה לכל הדעות כמצב אבוד מראש, בו אין לה הרבה בחירות והרבה ברירות...
והנה, לאחר שנים, מגיע יום בו היא מתבקשת לחרוג מגבולות האפשר ולעשות מעשה שדורש הרבה יותר מאומץ לב.
רבות הפעמים בהם אנו חשים שאנו "מוגבלים" על ידי הגורל, על ידי הנסיבות. אנו מאמינים שאין לנו בחירה חפשית ואנו אנוסים ומצופים להתנהג על פי חוקי המסגרת בה אנו נמצאים. נדמה לנו שהבחירה שלנו מוגבלת לבחור בטוב ביותר הקיים מתוך האפשרויות שעומדות לפנינו ולפעמים, אף גרוע מזה, נדמה לנו שאנו מחויבים לבחור באפשרות ה"פחות מזיקה" מבין האפשרויות.
אך לעולם לא עולה על דעתינו שאנו יכולים ומצווים לבחור בטוב האבסולוטי, בטוב ביותר באמת. וגם אם המשמעות היא לפרוץ את המסגרת בה אנו חיים.

אסתר המלכה מלמדת אותנו פרק בהתנהגות של יהודי.
"מי יודע, אם לעת כזאת הגעת למלכות" אומר לה מרדכי. או במילים אחרות: אם נדמה לך שמצבך הנוכחי אינו מאפשר לך בחירה, הרי את טועה. יש לך בחירה והיא נמצאת מחוץ לגבולות של מה שנראה לך אפשרי. את יכולה לבחור בין שתי אפשרויות – האחת, להישאר באותו מצב ולא להסתכן, אולם בכך תכשלי במשימה לשמה באת לעולם, לשמה את קיימת ונבראת ואז "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" – הקב"ה יכול לשלוח שליח אחר במקומך, אם תבחרי שלא לקיים את שליחותך, אולם כרגע את היא זו שנבחרה להיות השליחה של הקב"ה ואת יכולה לבחור להיות השליחה או לא.
ואסתר בוחרת להיות השליחה של הקב"ה.
אולם אין הדברים פשוטים כל כך וגם אסתר לא מתייחסת אליהם ככאלה. ראשית כל, היא מורה למרדכי שיצווה על כל העם, כולל ילדים לצום עליה שלושה ימים, והיא בעצמה צמה עם נערותיה. לאחר מכן היא מתפללת לקב"ה שיצליח את דרכה.
מזמור כ"ב בתהילים "למנצח על אילת השחר" מיוחס לאסתר המלכה. במזמור זה מביעה אסתר את המצב העגום בו היא נמצאת. היא מתפללת לקב"ה אך מרגישה שתפילתה אינה נענית : " אֵלִי אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי" היא שואלת, וממשיכה: " אֱלֹהַי--אֶקְרָא יוֹמָם, וְלֹא תַעֲנֶה; וְלַיְלָה, וְלֹא-דֻמִיָּה לִי." במזמור היא מתארת את חולשתה הגופנית: " יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ, כֹּחִי, וּלְשׁוֹנִי, מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי; וְלַעֲפַר-מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי."
והיא ממשיכה ומתפללת מעומק ליבה, תוך כדי הליכה לעבר החצר הפנימית בו שוהה אחשוורוש. היא אינה מחכה שמשהו יקרה, אלא לוקחת את היוזמה בעצמה-נעשה ונשמע- וכאשר היא כבר נמצאת שם, אז נענית תפילתה:" וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר--נָשְׂאָה חֵן, בְּעֵינָיו" (אסתר ה-ב).
כאן אנו למדים מהי מסירות נפש ואיך מצופה כל יהודי להתנהג בכל מצב שהוא.
המסגרת בה נמצאת אסתר אינה האידיאלית ואפשרויותיה אינן נרחבות, אך יחד עם זאת, כאשר עומדת האמת מול עיניה, בעשיית הדבר הנכון והאמיתי על פי תורה – אזי אין מסגרות ואין מגבלות. במקרים כאלה אסור להסתתר תחת התירוץ ש"אין מה לעשות" וש"אין ברירה", אלא לבטוח בקב"ה, להתפלל להצלחה ולדעת שהקב"ה עוזר רק כאשר אנו מוכנים בכל מאודנו למסור את נפשנו עבור עשיית רצון השם.

לנו הנשים ניתן חוש מיוחד- מעין חוש שישי בו אנו מרגישות, חשות את הזולת. לכן הנשים הן אלו שעליהן הופקד חינוך הילדים. עלינו להיות ערות לחוש זה בכל הנוגע לחיינו ולחיי הסובבים אותנו ולדעת להשתמש בו בחכמה.
אסור לנו להימלט אל תוך המציאות המגבילה ולתרץ בכך את אזלת ידינו. עלינו ללמוד מאסתר, שדווקא היא, דווקא אשה נבחרה להיות זו שתגרום להצלתו של העם היהודי, ולדעת ללכת אך ורק בדרך האמת והישר, בדרך התורה, ולהתפלל תמיד, מכל הלב, תפילה עמוקה לקב"ה שיעזור לנו לחצוב את הדרך ולסלול אותה אל האמת. בדומה לאמותינו הקדושות שידעו מהי המטרה והלכו כלפיה ולאסתר המלכה ממשיכת דרכן, עלינו לאזור כוח במתנינו ולבחור תמיד בטוב – "ובחרת בחיים".