מאת נתנאל מזור
לא תחמוד בית רעך לא תחמוד אשת רעך וגו
אנו מוצאים בספר התורה ציווים רבים המתייחסים לרגשות תאוות ורצונות שקיימים בנו.
בורא העולם המצווה אותם הוא המזמן לנו את המצבים במהלך חיינו בהם אנו מתמודדים עם התשוקות העומדות בניגוד לרצונו.כיצד אפשר לדרוש מאדם לרסן את רגשותיו ולהשליט בהם שכל?
המשל מספר על שודד שהיה יושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. ישבו הבריות לטכס עצה. היה שם פיקח אחד, שאמר להם: השודד, פסח הוא! מכאן ואילך-הרוצה לינצל מפגיעתו אינו נכנס לטווח הסכנה ועובר בשלום. עבודת האדם אינה בשעת מעשה,בתוך הטווח, כשהרצון חזק ממנו-שכן הרצון חזק מהאדם. עבודת האדם היא לא להיכנס לסכנה. ה"אבן עזרא"-מגדולי הפרשנים מסביר שעל האדם להביא את עצמו למצב בו לא תהיה לו כל שייכות אליו ואז אין ספק שלא יחמוד אותו, שכן טבע האדם חומד רק את שהוא סבור שהוא בהישג ידו. הוא ממשיל מצב זה לכפרי ובת מלך -הכפרי אינו חומד את מה שאינו חושב בהישג ידו.
זהו עיקר גדול באמונה שלנו-העולם כולו שייך לבוראו, וכל אחד מאיתנו הברואים מקבל בדיוק את הדרוש לו. כל אחד מקבל משימה וכלים בהם יבצע אותה. "אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא נימה". כפי שאומר הרמב"ם- "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" -וממילא תפקידיהם והכלים הניתנים להם שונים. בזה מיוחד, מדהים ושונה כל אחד מאיתנו.
המשנה בפרקי אבות אומרת: "איזהו עשיר-השמח בחלקו". עשירות אינה מצב כלכלי אלא תחושה -כשיעקב פוגש בעשיו ניתן לראות את ההבדל בין שתי הגישות -עשיו אומר "יש לי רב" לעומת יעקב "יש לי כל". בכל מצב יש לי כל, יש מי שדואג במקומי ומספק לי את כל צרכי גם אם הסתכלותי אינה רחבה דיה כדי לראות זאת. הדאגה לאשר כביכול חסר לנו מכלה את כוחותינו ללא כל תמורה -שכן לעולם לא נשיג את של זולתינו שבאמת איננו זקוקים לו-, גורמת לנו לאבד את המיוחדות שבנו, הופכת אותנו לעשירים מודאגים -עניים למעשה-, ובעיקר גורמת לנו להפר את הרצון האלוקי העומד מאחורי הציווי: "לא תחמוד".
דרך האושר -לשמוח בחלקנו, באשר יש לנו, לגלות שבעצם בכל מצב "יש לי כל".
-------------------------
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה