בס"ד
מאת דניאל גינרמן
הנשמה נושמת מלמעלה, ומזרימה, מצבירה, משפיעה לנפש, הנושף למטה. קצב פעולתם מפעיל באמצע את הרוח, את הגורן ברווח החזה החוזה, מתוכו הלב פועם ומזרים אור לכל עבר.
נשמה בנויה משם, המוקף באותיות "הן", אותיות הייחודיות הבודדת (כפי שמסביר הגר"א, אשר ביחידות, לכל אות מלבד האות ה"א יש לה אות אחרת אתה להזדווג כדי להגיע יחד לסך של עשר: א-ט, ב-ח, ג-ז וכו'; אותו דבר קורה לאות נו"ן בעשרות, הנזדווגות כדי להגיע לסך של מאה: י-צ, מ-ס וכו'. רק לה"א ולנו"ן אין להם זיווג מלבד עם עצמם, ולכן, שתיהן יחד בונות את המלה "הן" המורה על ייחודיות במדת ה"אחד" האחיד ויחיד באופן נפלא ביותר).
אכן, השם הוא הרעין המניע, התוכנה המקריאה את כל כח האדם, אשר יצא לפועל באמצעות תכונת ה"הן" אשר תיחד ותאחד את כל חלקיו אל תוך אחידה אחת מתאימה לתכליתה בעולם.
ואז, כשהנשמה תנשום את השפע העליון ויאיר אותו לרוח אשר יפעום, ללב המבין ולחזה החוזה, אותם אורות בבחינת חסדים יושפעו גם על הנפש, הנף המשולש, הגף את הרוח בבחינת כסוי וגפוף, בבחינת מלבוש לשומרו מהקור.
הנפש מורה על השלמת כוחות השפע העליון בבחינת אור חוזר למקורה; על-כן, כלול-בו השורש "שפ" בסדר הפוך, מכוון אחורה, אל נו"ן הנשמה, אל נ' השערים מרומה.
אפשר לקרוא את השתלשלות השפע דרך זוגות האותיות הנוצרות מלצרף נשמה-רוח-נפש יחד. "נש" יורה על בחינת אנוש המיוסדת ב"שם" הנותן לו את "מה" (דהיינו, את מהותו אשר תפעל בבחינת שם מ"ה דרך קו הרחמים), עליית הרוח נמשל ל"הר", מתחתיו יש "רו-וח" בו נבנה ה"חן" אשר איננו אור ישיר אלא אור נשקף מההר דרך מראות ענן השומרות על עיני-כל. אכן, אתו חן ניתן להניפו ("נף") והוא יהווה דמותו של האדם, האיחוד הכולל, ש"פש" ומתפשט ומשפיע ונשפך במעשיו על המצוי.
מאת דניאל גינרמן
הנשמה נושמת מלמעלה, ומזרימה, מצבירה, משפיעה לנפש, הנושף למטה. קצב פעולתם מפעיל באמצע את הרוח, את הגורן ברווח החזה החוזה, מתוכו הלב פועם ומזרים אור לכל עבר.
נשמה בנויה משם, המוקף באותיות "הן", אותיות הייחודיות הבודדת (כפי שמסביר הגר"א, אשר ביחידות, לכל אות מלבד האות ה"א יש לה אות אחרת אתה להזדווג כדי להגיע יחד לסך של עשר: א-ט, ב-ח, ג-ז וכו'; אותו דבר קורה לאות נו"ן בעשרות, הנזדווגות כדי להגיע לסך של מאה: י-צ, מ-ס וכו'. רק לה"א ולנו"ן אין להם זיווג מלבד עם עצמם, ולכן, שתיהן יחד בונות את המלה "הן" המורה על ייחודיות במדת ה"אחד" האחיד ויחיד באופן נפלא ביותר).
אכן, השם הוא הרעין המניע, התוכנה המקריאה את כל כח האדם, אשר יצא לפועל באמצעות תכונת ה"הן" אשר תיחד ותאחד את כל חלקיו אל תוך אחידה אחת מתאימה לתכליתה בעולם.
ואז, כשהנשמה תנשום את השפע העליון ויאיר אותו לרוח אשר יפעום, ללב המבין ולחזה החוזה, אותם אורות בבחינת חסדים יושפעו גם על הנפש, הנף המשולש, הגף את הרוח בבחינת כסוי וגפוף, בבחינת מלבוש לשומרו מהקור.
הנפש מורה על השלמת כוחות השפע העליון בבחינת אור חוזר למקורה; על-כן, כלול-בו השורש "שפ" בסדר הפוך, מכוון אחורה, אל נו"ן הנשמה, אל נ' השערים מרומה.
אפשר לקרוא את השתלשלות השפע דרך זוגות האותיות הנוצרות מלצרף נשמה-רוח-נפש יחד. "נש" יורה על בחינת אנוש המיוסדת ב"שם" הנותן לו את "מה" (דהיינו, את מהותו אשר תפעל בבחינת שם מ"ה דרך קו הרחמים), עליית הרוח נמשל ל"הר", מתחתיו יש "רו-וח" בו נבנה ה"חן" אשר איננו אור ישיר אלא אור נשקף מההר דרך מראות ענן השומרות על עיני-כל. אכן, אתו חן ניתן להניפו ("נף") והוא יהווה דמותו של האדם, האיחוד הכולל, ש"פש" ומתפשט ומשפיע ונשפך במעשיו על המצוי.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה