בס"ד
לרפואה שלמה בגוף ובנפש למרים בת-רבקה, וללידה קלה לגליה בת-יפה ובריאות גופא מעליא לה ולזרעה אתה
הגמרא שלנו עוסקת באיך יותר הטילטול בשבת בתוך מבוי, בין הבתים השותפות לחצר אחד לבין אותו חצר, ובין בית אחד לשני מהנמצאים סביב אותו חצר. הגמרא דנה במיקרה בו יש עובד עבודה זרה שגר באותו בנין של ישראל ל"ע. כאשר רק יהודים גרים בבנין, "בעית הטילטול" נפטרת דרך עירובי חצרות; ואף אם שכן אחד לא הצטרף לעירוב, יוכל עוד אף בתוך השבת לבטל את רשותו על החצר (כדי לא לגרום ליוצא מן הכלל בשיתוף הרשות לכולם, ובכך הטילטול היה הופך לאיסור לכל השכנים). אבל, אם יש עכו"ם גר תוך אותו בנין (שותף לאותו חצר) לא כן יהיה. כי הרשות של עכו"ם לא נקראת רשות (בלשון הגמרא, דברי אביי: דכ"ע דירת עכו"ם לא שמה דירה).
אכן, אם דירת עכו"ם אינה בגדר רשות היחיד לענינינו, למה שיעכב בעלה לענין עירוב? הרי חצירו של עכו"ם (אשר אין חייו מנוהלים לפי חוקי אמת ואינו מודה בהם) הוא "כדיר של בהמה", שאין בו הפרדה או מחיצה ניכרת בין מקום האחת למקום השניה; ובכן, השתתפות העכו"ם בחצר ראויה להיחשב כבטלה ומבוטלת מעיקרה לענין הטילטול בשבת.
אלא, שבאו חז"ל ללמדינו, כהמשך דברי אביי: "והכא בגזירה, שמא ילמד ממעשיו קא מיפלגי". כל הדיון הקשה ומסכנותיו המקשות על היהודי את פיתרון בעית הטילטול כאשר הוא גר בשכנות עכו"ם בבנינו, לא באים אלא להקפיד בריחוק, בהבדלה של היהודי מהעכו"ם, שמא ילמד ממעשיו. אותה מידת הזהירות אשר למדנו בפרשיותינו האחרונות מאברהם אבינו ע"ה בהיצוו את אליעזר למנוע מיצחק את בנות כנען, ומיצחק בשולחו את יעקב לזכות בזיווגו במשפחת אשתו (ולא בכנעני היושב בארץ), משתלמת בעינינו באופן מופלא זה, בדפי הגמרא אשר סדר הדף היומי מציב לעינינו לחזקינו במידת הזהירות, כדי שנסתגל להיות זריזים במצוות ה' ולדבקה בו כל הימים.
ובכך נזכה בע"ה בהתעוררות החסדים הנשגבים הנשפעים על האדם הקדוש, כדברי הזוהר הקדוש בפתיחת פרשתינו (זוהר וישלח קסה:): "כיון שנצל יעקב מלבן ונפרד ממנו, אז נתחברה עמו השכינה, ובאו מחנות מלאכים קדושים לסובב אותו", ואז, "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה א-להים זה, ומאותם מלאכים שלח לעשו". כי אותם החסדים הנשפעים מאתו ית' על ידי הקדושה הנפעלת בחיי האדם מבחירתו ובעמלו, לא רק מענגים את נשמתו אלא פועלים אך בבחינת שפע קדוש של הוד והדר להגן עליו וללכת עמו ולשרתו בדרכיו בעולם, בבחינת צבאות ה' ממש.
יהי רצון מלפני הבורא שנזכה ללמוד ולהפנים ולהוות את מידת הזהירות, אשר מימנה ייפתחו לנו הדרכים להיות זריזים לדבקה בה' כל הימים, ולמשוך אלינו את חסדי הגאולה השלמה בידי משיח צדקינו, במהרה בימינו, אמן.
לרפואה שלמה בגוף ובנפש למרים בת-רבקה, וללידה קלה לגליה בת-יפה ובריאות גופא מעליא לה ולזרעה אתה
"שמא ילמד ממעשיו"
יסודות מידת הזהירות
אגב מס' עירובין סב. ופרשת וישלח
מאת דניאל י. גינרמן יסודות מידת הזהירות
אגב מס' עירובין סב. ופרשת וישלח
הגמרא שלנו עוסקת באיך יותר הטילטול בשבת בתוך מבוי, בין הבתים השותפות לחצר אחד לבין אותו חצר, ובין בית אחד לשני מהנמצאים סביב אותו חצר. הגמרא דנה במיקרה בו יש עובד עבודה זרה שגר באותו בנין של ישראל ל"ע. כאשר רק יהודים גרים בבנין, "בעית הטילטול" נפטרת דרך עירובי חצרות; ואף אם שכן אחד לא הצטרף לעירוב, יוכל עוד אף בתוך השבת לבטל את רשותו על החצר (כדי לא לגרום ליוצא מן הכלל בשיתוף הרשות לכולם, ובכך הטילטול היה הופך לאיסור לכל השכנים). אבל, אם יש עכו"ם גר תוך אותו בנין (שותף לאותו חצר) לא כן יהיה. כי הרשות של עכו"ם לא נקראת רשות (בלשון הגמרא, דברי אביי: דכ"ע דירת עכו"ם לא שמה דירה).
אכן, אם דירת עכו"ם אינה בגדר רשות היחיד לענינינו, למה שיעכב בעלה לענין עירוב? הרי חצירו של עכו"ם (אשר אין חייו מנוהלים לפי חוקי אמת ואינו מודה בהם) הוא "כדיר של בהמה", שאין בו הפרדה או מחיצה ניכרת בין מקום האחת למקום השניה; ובכן, השתתפות העכו"ם בחצר ראויה להיחשב כבטלה ומבוטלת מעיקרה לענין הטילטול בשבת.
אלא, שבאו חז"ל ללמדינו, כהמשך דברי אביי: "והכא בגזירה, שמא ילמד ממעשיו קא מיפלגי". כל הדיון הקשה ומסכנותיו המקשות על היהודי את פיתרון בעית הטילטול כאשר הוא גר בשכנות עכו"ם בבנינו, לא באים אלא להקפיד בריחוק, בהבדלה של היהודי מהעכו"ם, שמא ילמד ממעשיו. אותה מידת הזהירות אשר למדנו בפרשיותינו האחרונות מאברהם אבינו ע"ה בהיצוו את אליעזר למנוע מיצחק את בנות כנען, ומיצחק בשולחו את יעקב לזכות בזיווגו במשפחת אשתו (ולא בכנעני היושב בארץ), משתלמת בעינינו באופן מופלא זה, בדפי הגמרא אשר סדר הדף היומי מציב לעינינו לחזקינו במידת הזהירות, כדי שנסתגל להיות זריזים במצוות ה' ולדבקה בו כל הימים.
ובכך נזכה בע"ה בהתעוררות החסדים הנשגבים הנשפעים על האדם הקדוש, כדברי הזוהר הקדוש בפתיחת פרשתינו (זוהר וישלח קסה:): "כיון שנצל יעקב מלבן ונפרד ממנו, אז נתחברה עמו השכינה, ובאו מחנות מלאכים קדושים לסובב אותו", ואז, "ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה א-להים זה, ומאותם מלאכים שלח לעשו". כי אותם החסדים הנשפעים מאתו ית' על ידי הקדושה הנפעלת בחיי האדם מבחירתו ובעמלו, לא רק מענגים את נשמתו אלא פועלים אך בבחינת שפע קדוש של הוד והדר להגן עליו וללכת עמו ולשרתו בדרכיו בעולם, בבחינת צבאות ה' ממש.
יהי רצון מלפני הבורא שנזכה ללמוד ולהפנים ולהוות את מידת הזהירות, אשר מימנה ייפתחו לנו הדרכים להיות זריזים לדבקה בה' כל הימים, ולמשוך אלינו את חסדי הגאולה השלמה בידי משיח צדקינו, במהרה בימינו, אמן.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה