בס"ד
הכוח שמניע אותנו
מאת: גליה גינרמן
הכוח שמניע אותנו
מאת: גליה גינרמן
את המאמר הזה אני מחלקת לשני חלקים. השבוע החלק הראשון ובשבוע הבא החלק השני. על רבקה אמנו יש כל כך הרבה לכתוב, שקשה להכניס את הכל לפעם אחת.
רבקה אמנו היתה היד המכוונת של האומה הישראלית באופן מאוד פעיל ומעורר הערצה, תוך כדי סיכון עצמי של ממש! הדבר בא לידי ביטוי באופן בו שיכנעה את יעקב ללכת ולקבל את הברכות מאביו במקום עשיו וכן בכך שהצליחה לשלוח אותו לחרן ובכך להציל את חייו. בכך היא ממשיכה את דרכה של שרה אמנו שהדבר שהנחה אותה היה דרך האמת בלבד ללא משוא פנים וללא רווח אישי כלשהו.
על כל פעילותה והאופן בו הדריכה את יעקב אבינו, בפעם הבאה. הפעם הזאת אני דווקא רוצה לדון באופייה של רבקה, לבחון מאיפה היא באה ומהיכן היא שואבת את כוחותיה.
רבקה מילדותה ניכרת באופיה החזק ובעקשנות שלה ללכת רק אחרי האמת. אנו פוגשים אותה לראשונה בפרשת חיי שרה כאשר אליעזר עבד אברהם נשלח לחרן כדי לחפש אשה ליצחק בנו. הכתוב מתאר את רבקה באופן הבא: "וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד--בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" . זהו למעשה המקום היחיד בו ניתן תיאור כלשהו לרבקה. המפרשים מתעכבים על משמעות השבח "בתולה ואיש לא ידעה". על פי המדרש היתה רבקה בת שלוש שנים כאשר פגש בה עבד אברהם. אם כן, מה כל כך מיוחד בהיותה בתולה?
וכאן למעשה אנו מתוודעים לעובדה המזעזעת שבמקום בו גדלה רבקה, כל בת, אפילו הקטנה ביותר, לא היתה בתולה! כולן הפקירו עצמן לגברים!
הבה נתבונן. אנו לומדים להכיר חברה מושחתת לחלוטין, בה ההפקרות שולטת עד כדי כך שגם ילדות בנות שלוש לא מוגנות ממנה, מקום שבו כל אחד שנולד לומד מאחרים את צורת החיים הזאת וממשיך אותה. גם משפחתה של רבקה אינה מוצגת באור חיובי יותר. אנו לומדים באותה פרשה שהאח לבן הוא עובד אלילים, רמאי וחומד ממון, שמנסה להרעיל למוות את אליעזר עבד אברהם ובכך לגנוב את כספו.
כלומר, רבקה נולדה לתוך משפחה שלא נתנה לה הגנה כנגד החברה המושחתת בה היא גדלה ואף עודדה אותה לנהוג כפי שכל אחד בחברה זו נהג.
ובכל זאת, למרות גילה הצעיר היא עומדת איתנה, כמו אברהם אבינו – הוא מעבר אחד וכל העולם מהעבר השני- ואינה נכנעת לתכתיבי החברה והמשפחה.
כאשר העבד שפוגש אותה על יד הבאר ומבקש ממנה מים לשתות, לו ולגמליו היא עושה מעל ומעבר על מנת לספק את רצונו. היא שואבת לו מים ומקרבת את הכד לפיו כדי שלא יצטרך להטות את הכד, ואחר כך היא משקה את כל גמליו (עשרה!) עד אם כילו לשתות! רק לצורך האינפורמציה, גמלים שותים מים באופן שיספיק להם לארבעה ימים, להשקות עשרה גמלים לארבעה ימים זו לא עבודה קלה, גם לא לכמה גברים חסונים. אבל רבקה הולכת לבאר ושואבת מים הלוך וחזור הלוך וחזור עד שכל הגמלים שותים מספיק לארבעה ימים! ותוך כדי כך, העבד עומד נדהם, מתבונן בבחורה/ילדה זו שמפגינה חסד שכמוהו ראה רק בבית אברהם אדונו. גם צורה זו של חסד אינה נפוצה במיוחד במקום הזה, אם לדבר בלשון המעטה, וגם כאן אנו רואים את רבקה הולכת נגד הזרם.
כאשר העבד מוזמן לבית רבקה על מנת לבקש ממשפחתה שתתן אותה לאישה ליצחק, מנסים בני משפחתה למנוע ממנה ללכת בכל מחיר. לבן מנסה להרעיל את אליעזר (אבל במקום זה אביו בתואל אוכל מהרעל ומת), ולאחר מכן הוא מנסה למשוך את רבקה להשאר בביתם עוד שנה.
אולם רבקה, שכבר יודעת את טיב המקום, לא מניחה להם לעכב אותה. היא מסכימה מיד ללכת עם העבד ולהיות לאשה ליצחק. גם כאן מתגלה רבקה באופיה החזק. היא לא מתכוונת להישאר בחברת הרשעים בה גדלה ולא ללכת בדרכם, למרות שזהו החינוך שקיבלה. היא הולכת אחר האמת.
זוהי רבקה אמנו שלאורה אנו חיים ושממנה אנו שואבים את הכוח למסירות נפש עבור האמת.
ללכת נגד הזרם אינו דבר פשוט. אדם תמיד מחפש את הדומים לו, את החברה בה יוכל לחיות ולהרגיש שייך, ללא צורך להילחם וללא הצורך להגן מחדש על דרכו.
אך מרבקה אנו לומדים שכאשר החברה בה אנו נמצאים אינה פועלת כשורה, אנו מחוייבים ללכת כנגדה ולפעול רק על פי האמת, למרות שדרך זו לפעמים סותרת את החינוך שקיבלנו ואת הדרך בה הולכים ידידנו, בני משפחתינו וכל החברה בה אנו נמצאים.
עלינו להאמין שבסופו של דבר אנשים ישתכנעו בנכונות דרכינו וילכו בעקבותינו. אולם עד אז, עלינו להתעקש כמו רבקה אמנו לעשות הישר והנכון בעיני השם, למרות כל הקשיים.
רבקה שאבה את כוחה מתוך הכרתה בבורא עולם, וכמו שרה, גם היא היתה דבקה בו בכל רגע ולא עשתה שום פעולה באופן אוטומטי ללא חשיבה, עד כדי שזכתה אף היא לנבואה.
בדורינו אנו, כל אחד ואחת מאיתנו מסוגלים ומצווים לשאוב את הכוח מההכרה בבורא עולם ובתורת ישראל. אם רבקה היתה יכולה להתנגד לחברה שלמה מגיל שלוש שנים, על אחת כמה וכמה אנחנו יכולים ומחויבים לדעת שגם אם קיבלנו חינוך שאינו משתווה לדרך האמת וגם אם כל הסובבים אותנו מנהלים את חייהם בצורה כזאת ללא ייסורי מצפון, אין זה מתיר לנו לנהוג כמותם. הקב"ה משגיח על כל אדם באופן אישי ובוחן אותו לבד, ללא החברה מסביבו, וכאשר הקב"ה רואה את מאמצינו ללכת בדרכיו הוא מאיר לנו את הדרך, בדיוק כפי שהאיר את דרכם של אבותינו ושל אמותינו. רבקה שהתעקשה ללכת בדרך השם האמיתית זכתה להיות האם של אומה קדושה שקיבלה תורה בהר סיני! ללכת בעקבותיה אינה רק חובה, אלא זכות גדולה.
רבקה אמנו היתה היד המכוונת של האומה הישראלית באופן מאוד פעיל ומעורר הערצה, תוך כדי סיכון עצמי של ממש! הדבר בא לידי ביטוי באופן בו שיכנעה את יעקב ללכת ולקבל את הברכות מאביו במקום עשיו וכן בכך שהצליחה לשלוח אותו לחרן ובכך להציל את חייו. בכך היא ממשיכה את דרכה של שרה אמנו שהדבר שהנחה אותה היה דרך האמת בלבד ללא משוא פנים וללא רווח אישי כלשהו.
על כל פעילותה והאופן בו הדריכה את יעקב אבינו, בפעם הבאה. הפעם הזאת אני דווקא רוצה לדון באופייה של רבקה, לבחון מאיפה היא באה ומהיכן היא שואבת את כוחותיה.
רבקה מילדותה ניכרת באופיה החזק ובעקשנות שלה ללכת רק אחרי האמת. אנו פוגשים אותה לראשונה בפרשת חיי שרה כאשר אליעזר עבד אברהם נשלח לחרן כדי לחפש אשה ליצחק בנו. הכתוב מתאר את רבקה באופן הבא: "וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד--בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" . זהו למעשה המקום היחיד בו ניתן תיאור כלשהו לרבקה. המפרשים מתעכבים על משמעות השבח "בתולה ואיש לא ידעה". על פי המדרש היתה רבקה בת שלוש שנים כאשר פגש בה עבד אברהם. אם כן, מה כל כך מיוחד בהיותה בתולה?
וכאן למעשה אנו מתוודעים לעובדה המזעזעת שבמקום בו גדלה רבקה, כל בת, אפילו הקטנה ביותר, לא היתה בתולה! כולן הפקירו עצמן לגברים!
הבה נתבונן. אנו לומדים להכיר חברה מושחתת לחלוטין, בה ההפקרות שולטת עד כדי כך שגם ילדות בנות שלוש לא מוגנות ממנה, מקום שבו כל אחד שנולד לומד מאחרים את צורת החיים הזאת וממשיך אותה. גם משפחתה של רבקה אינה מוצגת באור חיובי יותר. אנו לומדים באותה פרשה שהאח לבן הוא עובד אלילים, רמאי וחומד ממון, שמנסה להרעיל למוות את אליעזר עבד אברהם ובכך לגנוב את כספו.
כלומר, רבקה נולדה לתוך משפחה שלא נתנה לה הגנה כנגד החברה המושחתת בה היא גדלה ואף עודדה אותה לנהוג כפי שכל אחד בחברה זו נהג.
ובכל זאת, למרות גילה הצעיר היא עומדת איתנה, כמו אברהם אבינו – הוא מעבר אחד וכל העולם מהעבר השני- ואינה נכנעת לתכתיבי החברה והמשפחה.
כאשר העבד שפוגש אותה על יד הבאר ומבקש ממנה מים לשתות, לו ולגמליו היא עושה מעל ומעבר על מנת לספק את רצונו. היא שואבת לו מים ומקרבת את הכד לפיו כדי שלא יצטרך להטות את הכד, ואחר כך היא משקה את כל גמליו (עשרה!) עד אם כילו לשתות! רק לצורך האינפורמציה, גמלים שותים מים באופן שיספיק להם לארבעה ימים, להשקות עשרה גמלים לארבעה ימים זו לא עבודה קלה, גם לא לכמה גברים חסונים. אבל רבקה הולכת לבאר ושואבת מים הלוך וחזור הלוך וחזור עד שכל הגמלים שותים מספיק לארבעה ימים! ותוך כדי כך, העבד עומד נדהם, מתבונן בבחורה/ילדה זו שמפגינה חסד שכמוהו ראה רק בבית אברהם אדונו. גם צורה זו של חסד אינה נפוצה במיוחד במקום הזה, אם לדבר בלשון המעטה, וגם כאן אנו רואים את רבקה הולכת נגד הזרם.
כאשר העבד מוזמן לבית רבקה על מנת לבקש ממשפחתה שתתן אותה לאישה ליצחק, מנסים בני משפחתה למנוע ממנה ללכת בכל מחיר. לבן מנסה להרעיל את אליעזר (אבל במקום זה אביו בתואל אוכל מהרעל ומת), ולאחר מכן הוא מנסה למשוך את רבקה להשאר בביתם עוד שנה.
אולם רבקה, שכבר יודעת את טיב המקום, לא מניחה להם לעכב אותה. היא מסכימה מיד ללכת עם העבד ולהיות לאשה ליצחק. גם כאן מתגלה רבקה באופיה החזק. היא לא מתכוונת להישאר בחברת הרשעים בה גדלה ולא ללכת בדרכם, למרות שזהו החינוך שקיבלה. היא הולכת אחר האמת.
זוהי רבקה אמנו שלאורה אנו חיים ושממנה אנו שואבים את הכוח למסירות נפש עבור האמת.
ללכת נגד הזרם אינו דבר פשוט. אדם תמיד מחפש את הדומים לו, את החברה בה יוכל לחיות ולהרגיש שייך, ללא צורך להילחם וללא הצורך להגן מחדש על דרכו.
אך מרבקה אנו לומדים שכאשר החברה בה אנו נמצאים אינה פועלת כשורה, אנו מחוייבים ללכת כנגדה ולפעול רק על פי האמת, למרות שדרך זו לפעמים סותרת את החינוך שקיבלנו ואת הדרך בה הולכים ידידנו, בני משפחתינו וכל החברה בה אנו נמצאים.
עלינו להאמין שבסופו של דבר אנשים ישתכנעו בנכונות דרכינו וילכו בעקבותינו. אולם עד אז, עלינו להתעקש כמו רבקה אמנו לעשות הישר והנכון בעיני השם, למרות כל הקשיים.
רבקה שאבה את כוחה מתוך הכרתה בבורא עולם, וכמו שרה, גם היא היתה דבקה בו בכל רגע ולא עשתה שום פעולה באופן אוטומטי ללא חשיבה, עד כדי שזכתה אף היא לנבואה.
בדורינו אנו, כל אחד ואחת מאיתנו מסוגלים ומצווים לשאוב את הכוח מההכרה בבורא עולם ובתורת ישראל. אם רבקה היתה יכולה להתנגד לחברה שלמה מגיל שלוש שנים, על אחת כמה וכמה אנחנו יכולים ומחויבים לדעת שגם אם קיבלנו חינוך שאינו משתווה לדרך האמת וגם אם כל הסובבים אותנו מנהלים את חייהם בצורה כזאת ללא ייסורי מצפון, אין זה מתיר לנו לנהוג כמותם. הקב"ה משגיח על כל אדם באופן אישי ובוחן אותו לבד, ללא החברה מסביבו, וכאשר הקב"ה רואה את מאמצינו ללכת בדרכיו הוא מאיר לנו את הדרך, בדיוק כפי שהאיר את דרכם של אבותינו ושל אמותינו. רבקה שהתעקשה ללכת בדרך השם האמיתית זכתה להיות האם של אומה קדושה שקיבלה תורה בהר סיני! ללכת בעקבותיה אינה רק חובה, אלא זכות גדולה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה