נשים יהודיות במקרא - שרה אמנו

בס"ד

הסוד מאחורי יופיה של שרה


מאת: גליה גינרמן

שרה אמנו נולדה להרן, בנו של תרח ואחיו של אברהם אבינו. על ילדותה של שרה אין התורה מספרת לנו. אנו מכירים אותה

מהרגע בו נישאה לאברהם דודה. בהמשך הפרשיות בתורה אנו לומדים על היותה עקרה, אנו קוראים על פרשת הגר שפחתה ועל לידת ישמעאל, לאחר מכן הולדת יצחק וגירוש הגר וישמעאל.
שרה היא למעשה האשה היהודיה הראשונה בעולם.
אברהם ושרה מקבלים על עצמם ועל זרעם לדורי דורות את האמונה בא-ל אחד ומנחילים לסובבים אותם את הידיעה על עבודת האדם האמיתית את השם בעולם הזה ומהי חובתו כלפי האלוקים.
שרה מלמדת אותנו מהם חיים אמיתיים ונכונים של אשה יהודיה. שרה היתה נביאה. המפרשים אומרים שהיתה נביאה גדולה יותר מאברהם ויחד איתו עזבה את ארץ מולדתם במסירות נפש כמצוות האלוקים, ופעלה בקרב הארץ על מנת לפרסם את האלוקות בעולם הזה.
על הפסוק "ואת הנפש אשר עשו בחרן"(בראשית יב פס' ה') אומרים המפרשים שהכוונה היא לכל אלו שאברהם ושרה גיירו. כלומר, לימדו שיש אלוקים אחד וכיצד לעבוד אותו. שרה היתה מגיירת את הנשים ואברהם את האנשים.
לשרה היה תפקיד ברור ומוגדר, היא לא היתה רק מלווה לאברהם, האשה אשר הולכת אחרי בעלה, אלא עסקה בפעילות מתמדת של קירוב. היא היתה מדברת לנשים, מסבירה להן ומנחה אותן מה עליהן לעשות ומהו תפקידן כלפי בוראן. שרה היתה שליחה, מעין "שגרירה" של הקב"ה אצל הנשים כשם שאברהם היה אצל האנשים.
גם אנחנו שגרירות. כל אשה יהודיה הינה יחידה ומיוחדת ועליה מוטל תפקיד לא פחות גדול משל שרה אמנו. כל אשה יהודיה היא אם לדורות הבאים אחריה, וכמו שרה אמנו שעד גיל תשעים לא זכתה בפרי בטן, עליה להוות דוגמא לכל הסובבים אותה ולהנחות אותם בדרך האלוקים.
עולמינו המודרני מאיים לגזול מאיתנו את תכלית חיינו. כבר מגיל צעיר מחנך אותנו הרחוב שאשה מצליחה היא רק זאת שבונה לעצמה קריירה משגשגת ובד בבד אף מצליחה לשמור על יופי של אשה צעירה כאילו היתה במכון יופי כל היום.
הפרסומות והסרטים טורחים לשכנע אותנו שכך הם באמת פני הדברים ובונים לנו את חלומותינו ואת שאיפותינו. הרחוב נוטע ברבות מאתנו חששות מפני ישיבה בבית עם הילדים וגורם לנו להאמין שמימוש הפוטנציאל האמיתי שבנו הוא דווקא מחוץ לבית.
אך הנה, באה שרה אמנו ללמד אותנו מהי אשה מצליחה באמת. כיצד? ומה בעצם פירוש הדבר ששרה היתה מגיירת את הנשים?
שרה שהיתה נביאה, חיה בקשר מתמיד וישיר עם הקב"ה והיתה דבקה בו בכל רגע ורגע. שרה חייתה באופן כזה שעל כל צעד שעשתה ידעה לשאול את עצמה מה רוצה ממנה הקב"ה ברגע זה וכיצד עליה לנהוג באופן שיהיה נחת רוח לקב"ה ממעשיה.
את הנשים שסבבו אותה היתה מלמדת לנהוג בדיוק כמוה, היתה מסבירה להן שהתכלית שלהן הוא לעשות את רצון השם בכל רגע ובכל מצב אפשרי.
החיים שלנו מלאים נסיונות וקשיים ואף מלאים רגעים יפים, רגעים של נחת רוח וצחוק. מתוך שני המצבים נדרש מאיתנו לפעול באופן שיהיה לקב"ה נחת רוח ממעשינו.
שרה אמנו לא עברה חיים קלים במיוחד. בהיותה אשה יפה מאוד, נאלץ אברהם לספר לכל מי שראה אותה איתו שהיא אחותו (מה שעובדתית היה נכון, כי היתה בת אחיו) כדי שלא יהרגו אותו ויקחו אותה, ומתוך כך, נלקחה שרה פעמיים לבית פרעה מלך מצרים שחשב שהיא פנויה וביקש לקחת אותה לאשה לעצמו. גם במצב הזה שנראה אבוד מראש, עשתה שרה את מה שנדרש ממנה על ידי הקב"ה. היא המשיכה לשמור על צניעותה והתפללה לקב"ה שיציל אותה. ואכן, הצליחה להנצל מיד פרעה ולחזור אל אברהם.
מאוחר יותר, כאשר סברה שממנה לא יהיה ילד לאברהם, החליטה לעשות מעשה על מנת שיהיה לאברהם זרע והכניסה אליו את הגר שפחתה, דבר שדורש מסירות נפש גדולה ממש ורצון אמיתי לעשות את רצון השם מבלי להתחשב ברצון האישי. מאותה שפחה נולד ישמעאל ובינתיים סבלה שרה בזיונות עבור זה שאין לה ולד.
וגם ברגעי החסד, כשנולד יצחק ושרה ראתה שישמעאל משפיע עליו לרעה, לא היססה לרגע ודרשה מאברהם לגרש את הגר ואת ישמעאל - מעשה שלכתחילה לא נראה נכון לאברהם, אולם הקב"ה הצדיק את שרה ואמר לאברהם שישמע בקולה. שרה לא פעלה מתוך קנאה או רצון לנקמה חלילה, אלא מתוך דאגה לכך שיצחק יגדל בצורה הנכונה ולא ילמד מישמעאל דרכים אחרות שלא היו על פי השם.
גם זה לא היה נסיון קל לשרה, אך מתוך היותה יראת שמים, פעלה תמיד אך ורק על מנת לקדש שם שמיים ולפעול רק לפי רצונו של הקב"ה, גם אם מעשיה נראו כלפי חוץ כמעשה נקמה אישי.
כל הפחדים שלנו והחששות ל"בזבז" את חיינו בישיבה בבית עם הילדים, למשל, והרצון שנוטע בנו הרחוב "לעשות משהו עם החיים שלנו" ולפתח קריירה, יעלמו אם נלמד משרה כיצד חיה אשה יהודיה. אמנם אין צורך שאשה תהיה אך ורק בבית עם הילדים, אך לעומת זאת עלינו לדעת שהתפקיד האמיתי שלנו, כמו זה של שרה אמנו, הוא להיות תמיד עם יד על הדופק לדעת מה הקב"ה רוצה מאיתנו במסגרת הכלים שניתנו לנו, במסגרת האפשרויות שיש לנו בחיים.
וכאשר יש ילדים, עלינו להשכיל להוביל אותם בזהירות ובאחריות בדרך השם וחלילה לא לטעות ולחשוב שמותר לנו לתת לעניינים "לזרום" באופן אוטומטי, אלא כל רגע לבחון ולבדוק ולוודא שאכן אנו מובילות את ילדינו בדרך הנכונה והאמיתית.
וזוהי תכלית של ממש ועבודה של ממש.
מעניין לציין, אולי כאנקדוטה, שבפטירת שרה נמנים ימי חייה בצורה יוצאת דופן: "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". (בראשית כג פס' א'). מדוע הכתוב חוזר על המילה "שנה" אחרי המאות העשרות והיחידות? אומרים המפרשים שרצתה התורה לספר לנו ששרה היתה בגיל מאה טהורה מחטא כבת עשרים ויפה כבת שבע! כל כך גדולה שאיפתנו להראות יפות ורעננות תמיד? אם כן, לא הקריירה בחוץ תעשה אותנו יפות וצעירות כמו שמטעים אותנו לחשוב ברחוב המודרני, אלא דווקא יראת השמיים ועבודת השם שלנו!
המדרש מספר שכאשר נפטרה שרה, ספד לה אברהם. ומה היה ההספד?
"אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה
בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר.....
שקר החן והבל היופי
אשה יראת השם היא תתהלל..."(משלי לא פסוקים י'-לא)
זהו השיר ששרים בשבת בלילה לפני הקידוש. שיר שכולו שבח והלל לאשה שהיופי האמיתי שלה וההצלחה שלה נובעת מיראת השמיים שלה.
חיים של אשה יהודיה הם לא חיים אנונימים של אחת בתוך הכלל, ללא הבדל בין אשה לרעותה. הם גם לא אמורים להיות חיים חדגוניים של עקרת בית משועממת. חיים של אשה יהודיה הם חייה של שרה אמנו שהנחילה לכולנו את הדרך והאופן בו עלינו לחיות באמת. חיים על קידוש השם, חיים בו אנו נדרשות לחקור ולשאול כל רגע מה הקב"ה רוצה ממני והאם יש נחת רוח לקב"ה ממעשי. חיים בהם אנו מנחילות לילדינו בכל רגע את הרגישות הזאת, לדעת תמיד ובכל מצב כיצד להסתכל על החיים וכיצד לפעול, מתוך הכלים שניתנו בידינו, ואף פעם לא ללכת סתם "עם הזרם", חיים של ביקורת עצמית ותיקון (אולם חלילה לא ביקורת הרסנית, אלא ביקורת בונה ומשכללת).
לשם כך ניתנה לנו תורה מלשון הוראה ושמתוכה נדע תמיד מהי הדרך הנכונה והרצויה.
בדרך בה אדם רוצה לילך, מוליכין אותו, כתוב בגמרא, והקב"ה פותח את שעריו לאלו החפצים בקרבתו. אם נשכיל לרצות ללכת בדרך התורה, ינחה אותנו הקב"ה תמיד בדרך הנכונה והישרה.