מפגשים

מאת: יואל אהרון, צורית.

בואכה בירות .

ערב שבת , 11.6.1982 , אזור העיירה דאמור - הצופה על שדה התעופה של בירות .

פגזים נוחתים , אש תופת , צעקות בקשר , ערבו של היום החמישי ל"מבצע של"ג" .
בעוד 10 דקות , תיכנס לתוקפה הפסקת אש (הראשונה במלחמה) . בתוך בליל הצעקות בקשר – נגמ"שי גולני מכאן וטנקי השריון מכאן , קורא אחד מצוותי הטנקים למפקד הפלוגה תולי (תובל גבירצמן ז"ל , נהרג כשבוע לאחר מכן) :
"קודקוד מנחה , כאן 2א" .
תולי : "כאן קודקוד" .
2א : "אני מבקש לעשות קידוש בקשר" .
תולי : "השתגעת?! עכשיו?!"
2א מתעקש ולא מרפה .
תולי : "בסדר , עשה את זה זריז !"
2א (בשירה): "יום השישי , ויכולו השמים והארץ … ברוך …מקדש השבת" .
שקט בקשר . איש אינו מגיב . פגזים ממשיכים לנחות בזה אחר זה , כולם יורים כמטורפים .
2א : "נו תתחילו לענות אמן , כבר !"
פתאום קרה דבר מופלא . כל המפקדים , ע"פ סדר הקריאה בקשר : "כאן קודקוד מנחה , אמן" . "כאן משנה מנחה , אמן" . "כאן 2ב אמן" …. ואח"כ מפקדי גולני לפי סדר הקריאה בתורם .

ירושלים .
יום חגה ה – 33 של העיר "שחוברה לה יחדיו" . עשרות אלפים שוטפים את ירושלים במצעד ססגוני . בני נוער עם חולצות בצבעים שונים – כל מחוז וצבעו , אלפי חיילים על שלל כומתותיהם – כל יחידה וצבעה וסמלה .
מתוך הקהל העצום העומד מאחורי הגדר , המשפשף עיניו ומריע , קופץ בחור עם כיפה גדולה לראשו , זקן מדולל וציציות מתנפנפות מחולצתו . בהתרגשות גדולה הוא שמח לקראתי ואני לקראתו . חיבוק , לחיצת יד חמה , פרידה וממשיכים בצעידה .
תלמידיי הצועדים עמי , נבוכים , פונים אליי בשאלה , אשר בצדה דרישה להסבר : "אלה החברים שלך ?! ה"דוסים" האלה ?!"
תשובתי הביכה אותם שבעתיים : "ה"דוס" הזה , היה אתי בצבא , קצין מצטיין בגולני , נפצע קשה במלחמת לבנון" .

צפת .
יום חורפי במיוחד , לא הותיר לי ספק . היום לא אקיים יש"מ כפי שתכננתי . לפיכך , פני מועדות לצפת עם כיתה קטנה – כיתת גמר בת 15 בנים .

צפת – עיר קסומה , המשאירה תמיד טעם מיוחד . האווירה , הסיפורים , האוויר , הנוף מן המצודה , בתי הכנסת , האנשים .
בעוברי עם תלמידיי בבית הקברות העתיק , נעצרתי לפני קברו של רבי יוסף קארו . עמד שם בחור – חסיד ברסלב ("נ נח נחמן מאומן" – רקום לכיפתו הגדולה הלבנה) , והתפלל בדבקות רבה . כזאת דבקות , שלא שם לב לנוכחותנו .
תלמידיי רצו מאוד להסב את תשומת לבו אליהם , והחלו להטרידו . בטרם הספקתי לעצור בעדם, הפסיק לפתע הבחור את תפילתו , הפנה ראשו וידיו אליהם וצעק : "צדיקים ! צדיקים !" חיבק אותם והחל לרקוד סביבם .
התדהמה שאחזה בהם ניכרה היטב . הם ביקשו להקניטו , והוא החזיר להם אהבה ברגע אחד . ממש "הדביק" אותם אליו . ואחר כך , שוחחו עמו ושמעו ממנו סיפור חסידי .

האירועים הללו , מעניינים ויפים כאנקדוטות לכשעצמם . אך החיבור ביניהם גרם לי הרהורים:

עד כמה בני הנוער החילוניים מכירים את "העולם הדתי" ?
האין זו בורות איומה לייחס לכל אדם חובש כיפה כאדם שאינו משרת בצה"ל ?
האם הנוער החילוני בכלל מכיר מושגי יהדות בסיסיים , או שמא , "יהדות זה עסק לדתיים בלבד" ?
ומנגד , עד כמה מכיר הנוער הדתי את הנוער החילוני ?
עד כמה עושות תנועות הנוער מאמץ כלשהו לגישור והיכרות ?
ובכלל : מה ניתן לעשות כדי לגרום למפגשים , אשר בהם יתרחש שיח ?
יתכן , שבהיכרות שלא הייתה מעולם , כי איש לא טרח לגרום שהיא תתרחש , יגלו אלה אצל אלה דברים מעניינים , מפתיעים , מרגשים , דומים או שונים .
נראה , שהמסגרת חסרה . כל השאר יתחולל ממילא . הנוער , בדרך כלל מוכן לאתגרים .