נשים יהודיות במקרא - מרים הנביאה

בס"ד

אמונה המובילה לישועה

מאת: גליה גינרמן

השבוע ובפעמים הבאות הטור יוקדש לתאור נשים בתנ"ך שבוודאי יאירו לנו את תפקידנו ומהותינו בעולם היהודי.
כהקדמה ברצוני לציין תופעה מעניינת, אשר בוודאי יש בה על מנת ללמד מה נדרש מאיתנו הנשים ואיזה כוח נתן לנו הבורא מרגע בריאתנו. אין אנו מוצאים בכל התורה הנביאים והכתובים אף לא אשה יהודיה אחת שהוגדרה כחוטאת. גברים יהודיים חוטאים יש לעומת זאת למכביר, אנו יודעים על קורח, דתן ואבירם, על המרגלים וכן על רוב מלכי ישראל שהיו חטאים להשם ועשו הרע בעיני השם. אולם בכל מקום בו מדובר על אשה יהודיה, אין אף אחת שתוזכר כחוטאת.
אמנם ישנם תיאורים על חטאים מסוימים של נשים - כמו חטא מרים הנביאה, שאת דמותה נכיר היום, אולם מרים במהותה היתה צדקת.
מרים הנביאה נולדה לעמרם ויוכבד. שניהם היו משבט לוי. יוכבד היתה בתו של לוי ועמרם היה נכדו. מרים היא אחותם של משה ואהרן.
לדמותה של מרים אנו מתוודעים בפרשת שמות בסיפור גזירת פרעה על כל הזכרים ועל נסיונו לשתף את המילדות העבריות שפרה ופועה במעשי הרצח שלו.
שפרה ופועה הן יוכבד ומרים. מדוע נקראה מרים פועה? אומרים המפרשים שמרים היתה פועה לילדים הנולדים ומפייסת אותם מבכיים ומרגיעה אותם.
מאוחר יותר אנו פוגשים אותה עומדת על שפת היאור ומשגיחה על תיבה שצפה על היאור. בתוך התיבה היה משה אחיה התינוק והיא עמדה שם, משגיחה עליו לראות מה יהיה בסופו. כאשר בת פרעה מגלה אותו, תופסת מרים יוזמה ומציעה לה את אם התינוק - יוכבד- בתור מיניקת לתינוק.
שנים מאוחר יותר, כאשר בני ישראל יוצאים ממצרים וחוצים את ים סוף היא לוקחת תוף בידה ושרה לנשים את שירת הים.
לבסוף אנו רואים בחטא לשון הרע שדיברה על משה ומתוודעים לעונש הצרעת הבא על המדבר לשון הרע. יחד עם כל עם ישראל אנו ממתינים לה שבעת ימים עד שתרפא מצרעתה ותוכל לחזור אל המחנה.
כאשר מרים מסתלקת מן העולם, לסוף ארבעים שנות הליכה במדבר, נעלמת איתה גם הבאר שליוותה את עם ישראל כל אותן שנים.
לאור כל הקורות את מרים מהיותה ילדה ועד פטירתה ישנו פן מעניין באישיותה אותו אני רוצה להדגיש.
מרים היא הסמל לחיים. היא פועה שמחייה את הילדים, היא זאת ששומרת על משה בהיותו ביאור ודואגת לחייו, היא זו שמעודדת את הנשים בשירתן על ים סוף ונוסכת בהן תקווה, ובזכותה יש לעם ישראל באר מים שהולכת איתם במדבר ארבעים שנה.
המדרש מוסיף לנו פרטים נוספים על מרים. כאשר פרעה גזר להשליך את הבנים הנולדים ליאור, עמד עמרם, אבי מרים ואהרן (משה לא נולד אז) וגרש את אשתו. הוא סבר שאין טעם להביא לעולם ילדים שממילא נידונו למוות ברגע לידתם. בעקבותיו עמדו כל הגברים וגרשו את נשותיהם.
באה מרים אל אביה (והיא רק בת חמש) והוכיחה אותו: "אתה יותר גרוע מפרעה! פרעה גזר רק על הזכרים ואתה גזרת גם על הזכרים וגם על הנקבות, פרעה גזר על מיתה בעולם הזה, אתה גזרת גם לעולם הבא, גזרתו של פרעה ספק מתקיימת, ספק אינה מתקיימת, ואילו גזרתך בוודאי מתקיימת ( כי הצדיקים- גזרתם מתקיימת) ". מיד שמע לה עמרם, עמד והחזיר את אשתו וכן עשו כל הגברים. במעשה זה מרים הצילה את קיומו של עם ישראל כולו.
מרים שוחרת החיים והאמונה מוזכרת במדרש גם בהקשר של לידת משה רבינו. כאשר הוכיחה את עמרם אביה, אמרה לו גם שיוולד להם בן שיושיע את ישראל. בכך נוסכת מרים באביה ובכל ישראל את התקווה לישועה. אולם, כאשר התינוק משה נולד, נראה שנבואתה לא מתקיימת שכן כבר אי אפשר להחזיק את התינוק בבית מבלי שיגלו אותו המצרים, והאם נאלצת להחביא אותו בתוך תיבה ולשלוח אותו ביאור אל מוות בטוח.
ברגע זה טופח עמרם על ראשה של בתו ואומר לה: "בתי, איה נבואתך?" אולם מרים, שהיתה חדורת אמונה וידעה שנבואתה היא נבואת אמת, עמדה על היאור והביטה אל התיבה, לא מתוך סקרנות, אלא כדי לראות באיזה אופן יבחר הקב"ה להציל את משה. ואכן, הצלתו של משה באה מהכיוון ההפוך לכל הגיון. דווקא בת פרעה מוצאת אותו ובוחרת לאמץ אותו ולגדל אותו בביתה מתחת לאפו של פרעה אביה. מתוך ארמון פרעה יוצא משה בסופו של דבר להושיע את ישראל.
במעשה זה מרים לימדה אותנו לקח חשוב- גם אם נראה לנו שאין תקווה ושהכל אבוד, אסור לנו לאבד את האמונה, כי לפעמים דווקא מתוך היאוש יכולה לצמוח הישועה הכי גדולה.
את כוח האמונה של מרים אנו רואים גם בים סוף, כאשר לאחר הנצחון הגדול על מצרים, לקחה מרים את התוף בידה ושרה לנשים. שירה זו באה לתת עידוד לנשים ותמיכה בהן, מאחר ולא ידעו מה מצפה להן במדבר. מרים שרה להן על אמונה בקב"ה ונסכה בהן תקווה שפיעמה בתוכן כל ארבעים השנים במדבר.
מרים, המחייה את הילדים, בעלת האמונה הגדולה שתמכה במשה ותמכה בנשים זכתה שתהיה באר לעם ישראל ארבעים שנה במדבר. ולמה דווקא באר מים? כי מים הם חיים -וזה בדיוק מה שמרים העניקה לכל-חיים ותקווה. ובמותה, נעלמה הבאר.
בימים אלו של בין המצרים עלינו לשאוב מכוחה של מרים ומאמונתה ולדעת שדווקא מתוך התהום, בו נראה לנו שאין חלילה תקווה, דווקא משם תצמח לנו הישועה, ובזכות האמונה נזכה שיתן לנו הקב"ה מים אשר יחיו אותנו במדבר החיים עד בוא הגאולה השלמה.