נשים יהודיות במקרא- רבקה אמנו 2

בס"ד

מאת: גליה גינרמן

חיים על קידוש השם

השפעתן של נשים רבות המוזכרות בתורה ובנ"ך על עם ישראל ניכרת מאוד. אולם השפעתה של רבקה אמנו היתה החזקה והמשמעותית מכולן.
רבקה שצמחה בין רשעים - או כפי שהמדרש מתאר אותה: "כשושנה בין החוחים" (שיה"ש ב'-ב') - ובזכות נחישותה ללכת לאור השם הצליחה להימלט מהם ולהנשא ליצחק בן אברהם, היתה האשה שהניעה את הגלגל שנקרא עם ישראל.

רבקה מתוארת בתורה כאשה צנועה, ניכרת בצניעותה בילדותה וכאשר היא נישאת ליצחק כתוב עליה שבראותה אותו נפלה מן הגמל וכסתה את פניה.
אולם אין צניעות משמעותה חוסר אונים, חוסר מעש וחוסר השפעה. רבקה מלמדת אותנו איך דווקא מתוך הצניעות ניתן להזיז את גלגליו הענקים של העולם.

רבקה היתה נביאה. היא ידעה ברוח הקודש שיוולדו לה תאומים ומה תהיה מהות כל אחד מהם. היא ידעה שהאחד יגבר על השני. כאשר גדלו בניה, יעקב ועשיו, הכירה ביעקב את הצדיק, איש תם יושב אהלים ובעשיו את איש הדמים, הרצח והרמיה.
הדבר ציער אותה כמובן מאוד, אולם בכל מעשיה היא ידעה תמיד לראות את הנקודה העליונה, נקודת האמת ולכוון אליה.
כיצד?
בוודאי שרבקה רצתה מאוד ששני בניה יהיו צדיקים ובקשה בכל לב שעשיו ישוב מדרכו הרעה שבה בחר. אולם כל זה לא מנע ממנה לדעת בכל רגע מה נדרש ממנה ומה עליה לעשות, גם אם הדבר יראה כפגיעה במי מן הצדדים.
מיצחק נעלמה עובדת היות עשיו איש דמים, ורבקה, אולי מתוך רצון לתת לעשיו הזדמנות לחזור בתשובה או מתוך כך שידיעת יצחק על בנו לא תועיל דבר, לא שיתפה את יצחק מעולם בידיעתה זו. בדיעבד, נודע ליצחק על עשיו, אך לא מוזכר בשום מקום שרבקה ויצחק משוחחים על זה.
והנה, כאשר יצחק ביקש למסור את הברכות לעשיו, מיד נקטה רבקה בפעולה אקטיבית ומסוכנת מאוד - לגרום לכך שיעקב יקבל את הברכות ולא עשיו תוך כדי גניבת דעתו של יצחק. לא זו בלבד ששלחה את יעקב לקחת את הברכות, אלא אף שיתפה פעולה באופן מלא ואקטיבי. היא הכינה את הגדיים לבעלה, היא הלבישה את יעקב בבגדי עשיו ושמה על ידיו את עורות גדיי העיזים כדי שידמה לעשיו. ובנוסף לכך, כאשר יעקב טען בפניה שמא יגלה אביו את המעשה עלולה לבוא עליו קללה ולא ברכה, על כך ענתה לו: "עלי קללתך בני..." (בראשית, כ"ז-י"ד) ובכך לקחה על עצמה את מלוא האחריות במעשה זה.
גם לאחר מכן, כאשר רבקה מגלה שעשיו מבקש להרוג את יעקב, היא אינה מגלה זאת ליצחק, למרות שכבר שלחה את יעקב לחרן. היא מתרצת זאת בכך שאינה רוצה שגם יעקב ישא נשים נכריות כעשיו אחיו ולכן היא שולחת אותו לאחיה לחרן. כלומר, למרות שעכשיו יש בידה סיבה מספיק טובה לספר ליצחק על עשיו, היא בוחרת שלא לספר את קלונו לפני אביו על מנת שעשיו אולי יוכל לחזור בתשובה.
גם בפני יעקב היא מדברת על עשיו בתור "האח" ואף ומבטיחה לו שאחיו בוודאי ישכח את מה שעשה לו ויסלח לו. היא מנסה בכל מחיר למנוע מחלוקות ומריבות מיותרות, למרות שהיא אולי יודעת בתוך תוכה שעשיו לא יחזור בתשובה. מה שעומד מול עיניה תמיד זאת האמת, והאמת דורשת שלום, ואם אפשר להשיג את האמת בדרכי שלום, היא מצווה לעשות כן.
רבקה- בדומה לשרה- ביקשה לעשות רק את רצון השם ללא כל רווח אישי. עד כמה שרצונה לראות את עשיו הולך בדרך השם היה עז, למרות זאת, אם האמת דורשת שיעקב יקבל את הברכות ולא עשיו, היא תעשה כל שביכולתה על מנת שזה יקרה.
רבקה לוקחת על עצמה את כל האחריות לגורל יעקב ובכך למעשה היא טווה את תחילתו של העם היהודי. היא דואגת שיקבל את הברכות, היא שולחת אותו לחרן ובכך מצילה אותו מעשיו והיא גם מבטיחה להחזיר אותו משם: "ושלחתי ולקחתיך משם" (בראשית, כ"ז-מ"ה).
הצער שמגיע לרבקה בעקבות מעשי בנה הולך איתה עד יום מותה. דבר מותה כלל אינו מוזכר בתורה ואין עליה שום הספד כפי שהיה לשרה אמנו. אשה גדולה כמו רבקה, בוודאי היתה זכאית להספד מכובד ולאיזכור תולדות חייה בתורה. אך לא. חז"ל נותנים לזה הסבר: הוציאו את מיטתה בלילה כדי שעשיו לא ילך לפניה ולא יאמרו הבריות, ארורים השדיים שהניקו רשע זה (מדרש תנחומא - תצא י"ד). ואולי היתה זו רבקה שאף במותה דאגה לעשיו בנה, שלא יוודע ברבים דבר היותו רשע?
למעשה בכל הנוגע לחינוך הבנים ניכר שרבקה פעלה בצורה שונה ואף מנוגדת לזו של יצחק בעלה. אולם מעולם לא היו ביניהם חילוקי דעות. מדוע? מפני ששניהם פעלו יחדיו לכיוון אחד - עשיית רצון השם בלבד. והראיה - כאשר הכניס יצחק את רבקה לאוהל שרה אימו, מיד שרתה הברכה בכל: הנר דלק מחדש, הברכה שרתה בעיסה והענן חזר להיות קשור מעל האוהל. ברכה גשמית בעיסה, ברכה רוחנית באור הנר ומתוך כך, שרתה השכינה ביניהם בצורת הענן הקשור מעל האוהל.
רבקה היא דוגמא מוחשית וחיה לאיזה דרגות יכולה כל אשה יהודיה להגיע. מילדותה גילתה מסירות נפש עצומה שליוותה אותה לאורך כל הדרך.מסירות נפש עבור צניעות, מסירות נפש לעשיית חסד, מסירות נפש למען האמת, למען הקב"ה. מעניין לציין ששמה של רבקה מופיע לראשונה בסוף פרשת חיי שרה מיד לאחר סיפור עקידת יצחק בו מסופר לאברהם על הולדת בני אחיו ובתוכם על הולדת רבקה. להראות לנו שהנה, כעת למדנו מיצחק מה פירוש למות על קידוש השם, ועכשיו, דרך רבקה נלמד כיצד לחיות על קידוש השם.
בזכות רבקה ובדחיפתה קיבלו ישראל את ברכות יצחק, ברכות גם גשמיות (שהיו אמורות להגיע לעשיו) וגם רוחניות. רבקה לימדה אותנו שאשה יהודיה צריכה תמיד לחיות תוך מסירות נפש עבור התורה, תוך כדי קידוש השם בכל רגע ורגע. בכל אשה יהודיה יש את הכוח של רבקה, את הכוח לחיות במסירות נפש, ללא כל פשרות. אלו הם חיים יהודיים, אלו הם חיים אמיתיים, אלו הם חיים שיסללו לנו את הדרך הרוחנית האמיתית תוך כדי ברכה ושפע אין קץ מבורא עולם.