בס"ד
"צדק צדק תרדוף, למען תחיה, וירשת את הארץ אשר השם א-לקיך נתן לך"
דברים יז,כ
מאת דניאל י. גינרמן
אנו באים מפרשיות עקב-ראה, ולא נראה שיהיה לנו מרגוע.
בפרשת עקב, הופגשנו עם מציאות הבחירה: עקב תשמעון, תהיה ברכה. ואם לא -דהינו, עקב תחרישון לקול השם-, תהוה בכם הקללה. ולא זאת בלבד הוזהר לנו אז, אלא שנודענו על כך שקשי עורף אנחנו, ונטיתינו הטבעית תהיה לפרוש פעם ועוד פעם, על גב הברכה והנסים ונפלאות שחשנו בבשרינו ממש. בבירור רב הושמע לנו לפני כשבועיים שנשכח בקלות אשר מן השמים כל הטוב ולהשם הארץ ומלואה, ונהיה מוכנים להצהיר בכך ש"כוחנו ועוצם ידינו עשו זאת", כאילו מאת הקב"ה לא היו דברים מעולם.
להגיע לזמן מנחה בשבת פרשת עקב מהוה תמיד מבצע הדורש כל כוחות הנפש. הרגשת הגורל הנגזר עליי קודרת אל תוך הלב ומזרקת בו יאוש מר: איך אפשר לקבל שפשוט, נתכוון מה שנתכוון, נתאמץ ככל שנתאמץ, נדע מראש שניכשל? איך אפשר לחיות בכלל עם זה?
אך בהגיע זמן תפלת מנחה, ועמה, הפסוקים הראשונים של פרשת ראה, צבעי האופק משתנים קצת וצליל פתיחת שערים כבדים ונוראים בשמים נשמע מחריש את כל המציאות באוזנינו. אכן, אינם שמיעה בלבד הכלים הנתנים בידינו. אכן, אם רק נאחז בשמיעה, בהקשבה, יתכן שניכשל. אך אם גם "נראה", שערי שמים יפתחו לעליתינו המתמדת ונקיים יעודינו על פני הארץ.
שמיעה נכונה תשמור עלינו אך לא תספיק. שמיעה נכונה תוביל להבנה, אך לא תיסד דרכינו. ראיה, מאידך, משפיעה על העולם. אפשר שנקשיב, שנשתדל "לשמוע" תמיד למציאות האמתית, ובכל זאת, קצב הברכה השרויה עלינו תהוה דוקא מכשול לאותה מודעות, ולבסוף, עצם מציאות ידינו המלאות כל טוב ישכיח מאיתנו את המשמעות והיעוד האמתי של כל הניתן בידינו בבחינת כלים לתיקון עולם.
אך ראיה.... ראיה הנה מלשון "ריאות". לראות ממש, רואים מתוך הנשימה. לראות דבר כלשהו כולל לתת לאותו דבר משמעות הנשרשת בי ומשתקפת בו. כשאני רואה, אני קולט מבחוץ, מפריץ לתוכי את הנראה, ומישם אותו בעולמי אשר איננו אלא בתוכי. פעולת הראיה קולטת את העולם החיצון כחומר גלם אשר בידיי לקבוע לו צורה. ראיה, אם כן, מזהירה, מזרימה זוהר על הנראה, ועל ידי כך, משפיעה בי. ואין "אני" אלא קישור להשפעת, הן האמת הן השקר לא עלינו, על העולם אשר רק נצב לנסות את כוחות נשמתי. אם כן, בשבת פרשת ראה, לבי נתמלא כח של קדושה. הבורא רוצה אותי כשותף לתיקון הבריאה, ומתוך כך נתן לי עיניים. עיניי הרואות הם חלק בלתי-נפרד מהנראה: בהחלטה שבידיי לראות או לא לראות, מה שאני באמת בוחר זה לקיים או לא לקיים חלק כלשהו או בחינה כלשהי בבריאה.
מתוך שמיעה נכונה -"עקב תשמעון ועשיתם"- אזכה בברכה, המתפרשת בכל-מיני חומרים הנתנים בידיי בשפע רב מאת השם. אך קביעות הברכה והשפעתה לחוצה לי (נקודת ההכרעה בין היות הברכה חסומה ונחנקת בתוכי לבין היותה משפיעה, נזונה מעולמי ומתקנת אותו) תלויה באופן הראיה שלי, תלויה "באיזה עיניים" אני רואה כל מה שבידיי, ומתוך כך, באיזה משמעות אני מלבישו.
מאז שכך הבנתי, אני חסון נגד כל מבט שגוי. התורה מלמדת אותי מה מחשב עלול להיות בידיי. מתוך ראיית אמת, אני נודע על מה המזון הנכנס לגופי מיועד לחזק. אני מבין מה כוחות היצר שבי צפוים ליזום. אני תופס בערכו האמתי את כל הציוד המלוה אותי על פני הארץ. אכן, בחרתי כבר. אין כבר צורך שיוזכר לי שהבחירה עומדת כל רגע בידי, כי בחרתי כבר, קדשתי והקדשתי, והבנתי אשר הקדשת עיניי גם החצוניים וגם הפנמיים, היא המפתח לתקן מראש כל התנתקות ממהותי (דהינו, כל אפשרות לגלות כוחותיי מחוץ לאותה חרות, המיוסדת באמת החרותה בנשמתי).
אם כן, אני מוכן כבר לעוד צעד נוסף. צדק צדק תרדוף, מוסיף ונואם מולי רבי משה, בהיותינו פה עימנו היום מתכנסים מול הירדן, טרם נצעוד לשלב האחרון בהתכוננות לגאולה. היות ובחרת כבר בברכה ובחיים, היות ורואות עיניך, "צדק צדק", צדק מכאן וצדק מכאן, ומלבד צדק אין כי רק צדק ואמת חפץ עיני לראות, כי רק צדק עיניי נושמים, ואין מלבד הצדק משען רוחי. וממשיך עוד הרב ומוסיף: "למען תחיה"... למען אחיה, הוא אומר, עכשיו שברור ומואר בי שאין חיים אלא באמת ואי אפשר היה להחיות את נשמתי טרם זאת אדע ואקיים.
ורק אז ולא לפני, "וירשת את הארץ". כי בכל רגע קודם למודעות זו, הייתי מסוגל לרוץ את הארץ ולראותה בכל הצורות והגוונים אשר יצרי יחפץ בהם ללא דעה. אך לרשת, לקבל במלוא זכותי את הארץ הנבראת לכך שאעשה בה ואיבנה מימנה, רק עכשיו אשר כולי שמחת אמת, גילה המכשירה אותי להשפיע באומנותי, בסוד עיניי הרואות ורגליי המנצחות והבנתי הנותנת שם לכל בארץ מתוך דבקותי במעיניי שמים. אז ורק אז יתקיים סוף הפסוק: "אשר השם א-לקיך נתן לך". לי ממש נאמר כאן (וכך קבלתי, ממש הרגע, ממשה רבי, העומד עימנו פה היום), לי אדם בצלם הבורא, יוצר ועושה בשמו על פני האדמה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה