הוא ישב יחף והוזמן לרחף על-פני הזמן. כפי שלא החזיר תשובה, קולו נחלש. צעק, ונענה בלשון עבר שלא צדק. גרוד גרע את דין הצעקה והוזכה בצדקה. "מה לים שלא ליום?", הספיק לשאול. "אשר לים לגאול ולא ליום", אמר הקול. השושנים וכל הטבע עמדו דום והוא שומע בעיניו ורואה בנשימה. שום לא זז אף הוא עצמו של המראה. רחש לו לחש הרצון והוא חש כי בל תפסיק היציבות עוד לילה לא יראה ולא ישלול שלל. "מה בין העתיק והישן?", נסה את הקול. "מן העתיק ניתן להעתיק" -הכל התחיל להשתנות לפתע- "אולם הישן נוטה לישון, והוא שותק כאיננו". הבין שלא יבין, קם ממושבו, ויצא לעולם להתבצע.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה